אז איזה יוגה את מלמדת?

"אז איזה יוגה את עושה?" – הם שואלים, מייד לאחר המשפט השגור: "אהה, מורה ליוגה…איזה יופי"
אני מכחכחת בגרוני. זו שאלת השאלות. ה-שאלה שבלעדיה שום שיחה על יוגה אינה שלמה.
אז אני מכחכחת שוב בגרוני  ונותנת לעצמי שהות קטנה כמו אומרת לעצמי: "יוצאים לדרך – here we go"

"אני משלבת בהוראה שלי דגשים מכל מיני שיטות יוגה" אני אומרת.
"אה…" נשמעת בד"כ תגובה המעידה על שואל מבולבל קמעה.
לפעמים השואל למד יוגה או קרא עליה מאמר והוא שואל: "אבל מה זאת אומרת כל מיני שיטות? את מלמדת האטה יוגה או ראג'ה יוגה? קונדליני? או אשטנגה? קריה יוגה? קארמה יוגה? ויג'ננה יוגה? בריגהו יוגה? בהקטי יוגה?"

"גם וגם וגם וגם וגם וגם וגם וגם וגם" – אני עונה.
"כל השיטות האלה הן דרכים שונות להגיע אל אותו הדבר בסופו של דבר (או בעצם כבר מתחילתו של דבר). כולן הן כלי עבודה כדי להגיע אל אותה תוצאה: השקטת התודעה והפניית החושים פנימה. אני משתמשת בכולן."

"מעבר לזה", אני אומרת את המשפט שלפעמים סותם את הגולל על השיחה: "יש לי קצת בעיה עם אובססיית החלוקה לשיטות. אני חושבת שזה בדיוק מה שהיוגה מנסה להתעלות מעליו.  היוגה מדברת על איחוד, על איזון. על היכולת לשבור את התבניות, הקיבעונות, ההתניות שלנו. לראות מעבר להן.

כל הזמן מומצאות שיטות חדשות, למרות שהיוגה קיימת אלפי שנים. סביר להניח, שממש ברגעים אלה, בעודנו מדברים, מישהו פיתח שיטת יוגה חדשה ואף הגדיל לעשות וקרא לה על שמו" –  שקט בצד השני, ואני ממשיכה:
יש משל ידוע על ארבעה עיוורים שממששים פיל. כל אחד ממשש חלק אחר של הפיל ואז מתבקש לתאר מהו פיל. זה שהחזיק בזנב מתאר את הפיל כחיה דקיקה קטנה עם פונפון שערות בקצה, זה שהחזיק את החדק מתאר יצור ארוך עם עור מקומט, העיוור שמישש את האוזן הכחיש את דברי חבריו ונשבע בחייו שהפיל הוא יצור שטוח ודקיק דמוי פיתה והעיוור הרביעי שמישש את הגוף ביטל את הכל ותאר את המציאות כמו שהוא "רואה" אותה.

זה דומה לעולם היוגה. כל אחד ממשש פינה קטנה מהיוגה מכריז עליה כדרך הנכונה אל האמת ומפספס את התמונה הרחבה. מפספס את הפיל.

היוגה היא אוקיינוס עצום.  היא כוללת בתוכה התייחסות לכל רובד בקיום שלנו ולכל תחום בחיים ויש בה כ"כ הרבה דגשים, וקצבים, ועוצמות, היא פונה אל כ"כ הרבה מישורי פעילות.
היא כוללת בתוכה הכל, לתרגל תמיד, ללא הבחנה, רק חלק צר וקטן ממנה, זה לפספס, בעיני את המכלול שעומד מאחוריה. לפספס את העומק והמגוון העצום שיש בה.

לפעמים, בתום החלק הזה, נשמעת שוב תגובת ה- "אה" רק הפעם בטון פסקני ויבש שאיבד אף את טיפת העניין שהייתה בו קודם ומכריז קבל עם ופילים שבשלב זה נסתיימו יחסינו ואנחנו נפרדים כידידים רחוקים.

בזכות כל השאר, שנשארים שם אחרי השלב הזה, אני זוכה לשמוע את עצמי שוב משננת את מה שאני מאמינה בו כ"כ, מחדדת כל פעם מחדש עבור עצמי את התשובה.
"אז למה בעצם צריך כ"כ הרבה שיטות, אם הן מובילות לאותו המקום?" שואלים בני שיחי.

צריך כ"כ הרבה שיטות כי יש כ"כ הרבה סוגים של אנשים. אנשים שונים מתחברים לשיטות שונות. מעבר לזה גם אותו האדם, צריך כל פעם משהו אחר כדי להתחבר, כדי להשתיק קצת את הרעש בראש. כדי להגיע לשקט ולאיזון. והרי באיזון עסקינן כשאנחנו מדברים על יוגה. איזון הוא שם המשחק.

כל פעם חלק אחר בנו יוצא מאיזון, וכל פעם נדרשת התבוננות טרייה בעצמנו והבנה מה נכון לנו הפעם.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת ביוגה הוא היכולת לקום כל יום מחדש,  ולשאול, מה אני צריכה היום. מה נכון לי. אם קמתי מאוד כבדה, עם אנרגיות נמוכות וחוסר חשק, יתכן שכדאי לי לתרגל אימון דינאמי, מחמם ומעורר.

אם התודעה סוערת ומחשבות נכנסות ויוצאות ולא מרפות וקשה לי למצוא מנוחה, יתכן וכדאי לי לתרגל מדיטציה או פראניאמה או תרגול מאוד דינאמי ובסופו מדיטציה. תלוי מה נחוץ לי כדי להגיע לאיזון, תלוי מתי, תלוי איך.

תלוי מה יוכל להוביל אותי באותו הרגע הרחק מהמחשבות המתעתעות ומהחושים המתפזרים לכל כיוון וקרוב יותר אל המקום שבו אוכל להרגיש אחדות. שלמות.

בזכות כל אלה שנשארים שם לנוכח הנאום הזה,  ורוצים לדעת עוד, יש לי הכבוד להזכיר לעצמי כל פעם מחדש איזה יוגה אני עושה.
ובעיקר, הודות להם, יש לי הזכות לעשות את מה שאני כ"כ אוהבת. וזו הזדמנות טובה להודות על כך.
תודה. מקרב לב.