שקוף כמו שועל

היו לי פעם קלפי חיות אינדיאנים. בדומה לקלפי טארות, אפשר לבחור מהם קלף יומי.
יש על הקלפים האלו איורים מקסימים של חיות (בעיקר חיות שמאפיינות את דרום אמריקה) ואל חפיסת הקלפים מצורף ספר ובו על כל חיה יש פרק המפרש את סגולותיה ותכונותיה ואת המשמעות של קריאת הקלף, וכן מגוון פריסות שאפשר לעשות בעזרת הקלפים.
בקיצור, הייתה תקופה, שבה הייתי בוחרת באקראי קלף חוזר של שועל. הפירוש לבחירת קלף שועל בספר דיבר על היכולת להיות רואה ואינו נראה. (זה דבר שבזמנו היה לי קשה מאוד להתמודד איתו)
הפרוש בספר דיבר על הזדמנויות הלמידה הרבות שניתנות לנו כשאנחנו לומדים להיות זבוב על הקיר, כשיש לנו יכולת לבוא וללכת מבלי שמישהו ירגיש בנו.

בכל אופן, באחד הימים בתקופה הזו, שאם עוד לא הבנתם הייתה די חשוכה ומבולבלת עבורי (אבל כנראה גם הכרחית להתפתחות שלי), הייתי מאוד נסערת או עצובה, והלכתי לגן ציבורי במושב שלי שאז היה מאוד מטופח וישבתי שם קצת עם עיניים עצומות, מנסה למקד את התודעה, לזכך אותה קצת, לנקות את הראש מהמחשבות המעכירות שמילאו אותו רוב הזמן.

אני לא יודעת כמה זמן ישבתי שם, בחלק גדול ממנו, המוח שלי היה מלא מחשבות שיצאו ונכנסו, ובכל זאת הגיע שלב מסוים שמשהו נרגע בי, הנשימה הלכה ותפסה מקום רציני יותר, התודעה נרגעה ואחרי פרק זמן שנדמה לי כמו חצי שעה, התחלתי לאט לאט, לפקוח את העיניים.
כשסיימתי לפקוח אותן עד הסוף, הבנתי (מתוך ערפילי תודעתי) שיש מולי משהו מאוד קרוב, שבשנייה הבאה נראה לי כמו כלב שיושב מולי ממש מטר וחצי ממני ומתבונן בי. עוד שנייה עוברת ומתוך האפיפות שעוטפת אותי, אני מבינה שלכלב הזה יש אוזניים ארוכות. ממש ממש ארוכות. שיש לו עיניים ירוקות. ושבעדות מסוימות קוראים לו שועל.

והוא, זה, יושב מולי ומסתכל בי. כלומר אל תוך העיניים שלי ולא זז.
הוא לא רצה ממני שום דבר. לא חיבה ולא אוכל. הוא פשוט התבונן בי.
אני זוכרת שפחד קל עבר בי, שכן למרות ששועלים מסתובבים כאן בשטחים הפתוחים שסביב המושב, שועל שיושב בצמוד אליך ומסתכל לך בעיניים הוא דבר שאני לא מורגלת בו.
עם כל רגע שעבר היה לי קשה להכיל את העוצמה של הסיטואציה המוזרה הזו, ואני זוכרת ששאלתי את עצמי בעודי מהופנטת אם זה לא כלב בכל זאת .
הזזתי את הגוף, הוא לא זז. פשטתי את הרגליים שהיו משוכלות קדימה, כלום…. יושב ומסתכל עלי, האף שלו במרחק 50 ס"מ מכפות הרגליים שלי. יושב ומסתכל לי בעיניים.
לא מפחד.
לא דרוך.
לא זז.
עברו עלינו ככה כמה דקות ארוכות. בסופו של דבר, מתוך חוסר יכולת להכיל את עוצמת הארוע, עשיתי איזושהי תנועת הבהלה והוא קם והתרחק משם בהליכה מתונה.
אני לא יודעת מה זה היה, מי זה היה בדמות השועל הזה.
אני עדיין מעדיפה לקבל יחס על פני התעלמות. אבל מאז, בכל פעם שאני נקלעת לסיטואציה שאני מרגישה בה אבודה, או חושבת שמתעלמים ממני או מתייחסים אליי כמו אוויר, אני נזכרת בשועל שלי, ועושה שינוי למצב קצת אחר. מנסה להסתכל כמוהו בעיניים של מה שעומד מולי.