רק הפעולה

אחד הדברים שאני מתכננת לכתוב עליהם זה זמן, הוא עובדה מעניינת ששמתי לב אליה.לפעמים, אנשים נוהגים באופן מאוד חומרני עם ענייני הרוח. כלומר, אפשר להיות מאוד חומרניים, אפילו לגבי החיפוש הרוחני.

את כולנו מניע הרצון להשיג משהו בחיים. אנחנו רוצים להשיג עושר, רכוש, עבודה טובה, כסף, מעמד, הנאה, חברים, כוח, שליטה.

אבל האמת היא, שגם החיפוש הרוחני עשוי לעתים להפוך מאוד הישגי. אנחנו רוצים להשיג בו שחרור, שלווה, שקט, בריאות, אמת ולפעמים אנחנו הופכים מאוד חמדנים אפילו ביחס לאלה.

רוחניות חומרנית

כדי להשיג את כל אלה, אנחנו פועלים, ומאמינים שאם נפעל לאורך זמן, נקבל את התוצאה הרצויה לנו. בדרך כלל, כחלק מתהליך העשיה, נולדת ציפיה. ציפיה לתוצאה ה"נכונה", זו שאנו חותרים לקראתה. וכשזו האחרונה לא מתקבלת, באה האכזבה, שבר, תסכול.

חלק מאיתנו מחזיקים באמונה שאם נתנזר מהרצונות והתשוקות שלנו נוכל להשתחרר מחיי הסבל, וכאמור חלקינו הופכים מאוד שאפתניים לגבי השגת השחרור, ממש כמו היה סכום כסף רב, או משרה נחשקת.

המבקשים בכל מאודם להתגבר על כל התשוקות הארציות, מתמסרים לעיתים למאמץ עצום, עד כי אפשר לומר עליהם, שההתמסרות למאמץ הפכה אצלם לתשוקה.

הם מתמסרים לתשוקה לאלוהים, לתשוקה להכיר אותו, אבל תשוקה היא תשוקה, והמרת תשוקה אחת באחרת, אינה מבטלת את התשוקה (והרי חידה: כמה פעמים אפשר להכניס במשפט אחד את המילה תשוקה? :silly: )

להתנזר מהיצמדות

המתנזר אינו מתנזר מהרצון שלו, למעשה, נחוץ לו כוח רצון רב. הוא פשוט רוצה דברים אחרים מרובנו. מעשה ההתנזרות אינו כרוך בויתור על משהו. המתנזר פשוט זונח אותו, כפי שהיה עושה בכל דבר שאינו נחוץ לו עוד.

התשוקה היא המניע הראשוני שלנו לפעולה, היא מקור המוטיבציה שלנו לעשות צעד ראשון לקראת משהו, היא האהבה כלפי עשיה, ועשיה היא הוויה בהתנסות.

היא ההופכת תפיסות להתנסות – לפיכך התכחשות אליה היא התכחשות למי שאנחנו, ולמי שאנחנו רוצים להיות באמת. לכן המתנזר לעולם אינו מתכחש לתשוקה – הוא מכחיש רק היצמדות לתוצאות מסויימות. (מתוך: דרכו של הקוסם/ דיפאק צ'ופרה)

הפעולה הנכונה

על אחת כמה וכמה נכונים הדברים לגבינו, שחיים כאן בעולם המאוד לא נזירי שלנו, אחוזים במשפחה שלנו, בילדים, באהובים, ברצונות, ברכוש ובעבודה שלנו, ובתוך כל אלה מנסים למצוא חירות.

ובתוך כך, יש לנו זכות גדולה לבחור לפעול כאן בעולם הזה – לבחור בפעולה הנכונה, ולשחרר את הצורך לשלוט בתוצאה. כשאנחנו משתמשים בזכות הפעולה, אין לנו באמת יכולת להיכשל (גם אם לא הישגנו את מה שחשבנו שרצינו) ואין באמת רגרסיה.

יש רק את ניצחון הבחירה לפעול והשחרור מהצורך לדעת לאן העשיה הזו תוביל אותנו. ומעצם כך, אנחנו במקום היחיד הנכון לנו תמיד. בהווה.

לחיות את החיים ללא ציפיה, ללא הצורך בתוצאות מוגדרות – היא החירות הגבוהה ביותר עבורי. וכשאני מצליחה להיות שם, אני מרגישה את רוח אלוהים קרובה במיוחד.

ואין כמו הבהגווד גיטא אהובתי ביכולת להעמיד דברים על דיוקם:

רק הפעולה היא זכותך, לעולם לא פירותיה (2.47)