צמחים נדירים

מצאתי את עצמי נוסעת השבת בכביש החוף.
הכביש היה פנוי, והנוף משני צדדי עף, ממש כמו המחשבות שלי (אם כי לא באותה מהירות מופרזת כמוהן).
וככה כשאני נותנת לנוף המוכר להימרח בזווית העין, נתפסתי פתאום על שלט פרסום לאחת המשתלות שממוקמות על הדרך. השלט היה גדול, וורדרד ומאיר עיניים ואמר: צמחים נדירים

ואני שנתליתי על צרוף המילים הזה כמו על וו או קרס שימשוך אותי ממחשבותיי שלי (האחרות) גלגלתי אותו בראש וחשבתי שהוא עושה שירות די רע לרוב הצמחים הנדירים, שכן אם יש שלט גדול בכביש החוף ומתחתיו נמצאים הצמחים הנדירים, ואני ואתם יכולים בקלות לסור אל המקום הזה ולהיות בעליהם של צמח נדיר כזה או אחר, עד כמה נדירים יכולים הצמחים האלה להיות?
ומה עם כל הצמחים הנדירים שמצויים שם בחוץ, שמעליהם אין שום שלט, ואף אחד לא ממש רואה אותם בדרך כלל, ואם כן, לא יודע שהם נדירים (אולי בגלל זה הם כ"כ נדירים..כאילו דא…)?

וזה לא במקרה שככה השלט הזה תפס את תשומת ליבי, בתקופה שבה המושג נדירות, מתהפך ומקבל משמעות חדשה בחיי.
סיבה אחת להיפוך, נובעת מעצם ההגדרה שלו. אם משהו מוגדר כנדיר – זה אומר שהוא יחיד במינו, ומראש שם את כל השאר בעמדה פחות נחשקת.
יש את הנדיר ואת המצוי, וממתי אנחנו חושקים במצוי? – אחרי הנדיר אנחנו דולקים, ומחפשים סימנים, כמו למשל שלט גדול באמצע כביש החוף, שיסמן לנו איפה כדאי לחפש אותו.
אז סיבה אחת להיפוך הזה קשורה לכך שבתקופה האחרונה מסתבר לי שוב ושוב שחלק ממה שאני מגדירה כנדיר אינו מצדיק כלל את השלט שתליתי עליו, ומתוך שכך, כל שאר המצוי שמסביבו אינו ממש נחות ודורש בדיקה מדוקדקת יותר.

הסיבה השניה להיפוך קשורה לראשונה, ונובעת מכך שכשטורחים לחקור לעומק את המצוי, ומקלפים ממנו את הקליפות החיצוניות המוכרות שלו, מתגלה נדירות עצומה ומפעימה שהופכת את הגדרת "אבן שושן" למושג נדיר (יקר המציאות, שאינו מצוי בשפע, לא שכיח, לא נפוץ, לא תדיר, מיוחד במינו, יוצא דופן, מועט) ללא מדוייקת, ויותר מזה לא נכונה – שכן כשהנדירות הזו מתגלה בלב ליבו של המצוי הבנאלי ביותר, מסתבר שהיא אפילו ממש לא נדירה. מה שנדיר זה היכולת שלנו להבחין בה.

ומתוך שכך, כמה נדירה יכולה להיות נסיעה בכביש החוף בשבת שמשית?
כמה נדירה יכולה להיות ישיבה על שני כיסאות ים חלודים על מצוק מול הים?
כמה נדירות יכולות להיות מחוות קטנות ופשוטות של אהבה: כמו זר כלניות, כמו מוסיקה במתנה, כמו סבון ריחני, כמו לחם טרי, כמו חיבוק, כמו מבט עמוק בעיניים, כמו שיחה כנה?
כמה נדירה יכולה להיות כבר נשימה, שבשבריר שניה מספיקה למלא את כל זיליוני התאים שלי בחמצן ובאנרגיה ולרוקן אותם מ-co2?

זה מזכיר לי שהכרתי לפני כמה שנים בחור צרפתי שחי כאן בארץ.
ופעם כשעברנו קרוב לאיזור מגוריו בדרום תל אביב, חלפנו על פני חנות באלנבי בעלת השם הגאוני: שיק פריז, והצרפתי נחר בבוז ואמר שאף חנות בעלת שיק בפריז לא היתה מעלה על דעתה לכנות את עצמה ככזאת, ושמעצם שמה, זה ברור שיש בה הרבה דברים – שיק הוא לא אחד מהם… :cocktail:

אז זהו, ששיק פריזאי, או צמחים נדירים, הם מונחים שמעידים בעיקר על התשוקה שלנו להרגיש מיוחדים. ואם יש לי בגד שקניתי בשיק פריז, כנראה שהשיק הזה הוא גם שלי, ואם רכשתי לי צמח נדיר, אני מרגישה קצת יותר נדירה מאשר אני כשאני בלעדיו (סתם אחת :ermm: )
אם יכולתי להרגיש אותה כל יום, בבוקר כשאני פוקחת עיניים, במשך היום, בלילה כשהעיניים נסגרות, הנדירות כבר לא היתה כזה מצרך נדיר, וסביר להניח שמשתלות עם צמחים נדירים היו פושטות את הרגל.
מזל שכרגע, עוד אין חשש ממשי לתרחיש שכזה…. :flrw: