כרוניקה של עצלות ידועה מראש

אני מתעוררת בשעת בוקר מוקדמת מהרגיל לצורך הקפצה קצרה לתחנת האוטובוס.
ובשעה מוקדמת מהרגיל שבה הביתה וצמד הקולות הנאמן בתוכי פוצח בדיאלוג:

קול א': אני אשאר כבר ערה כדי להתאמן, לתרגל גם מדיטציה ארוכה ואח"כ אימון ארוך ומחמם שכזה
קול ב': אם אשאר ערה כל היום, ביודעי שיש עוד יום שלם לפני, אהיה עייפה וסמרטוטית כל היום. מוטב לחזור למיטה לעוד שעה קלה ולכוון שעון לשעה מוקדמת דיה כדי להספיק להתאמן.
קול א': מצויין נכוון שעון ונקום רעננים

הערת המחברת: [הסכמה נדירה בין כולנו ואני שוקעת בנמנום, מרוצה מעצמי, אממה, כמובן שהשעון לא צלצל.... :getlost: ]

קול א': עדיין מוקדם, נקום, נתארגן במהרה ונפרוס את המזרון, אנחנו וציפורי הבוקר.
קול ב': אני כל כך עייפה, אולי כדאי להישאר כאן ובמקום לנסות לתפוס כמה ציפורים במכה אחת, לספק לעצמי את המנוחה שנדרשת לי
קול א': נקום ונחצה את דקות העייפות ועם האימון נתעורר
קול ב': אני כ"כ עייפה….
קול א': אז מה אתה מציע? עוד שעה?
קול ב' (מרוצה מעצמו): כןכן.. עוד שעה זה מצויין, ואז נקום עם שיר חדש בלב
קול א' (מקץ שעה): היידה, אמרנו שעה, אז שעה, לנו יש מילה! ואנחנו לא נהיה עוד אחת מהכרוניקות האלה הידועות מראש של שני קולות בראש – אנחנו נקום! עכשיו!

הערת המחברת: [קול א', הוא מיוצאי בולגריה, עלה עם עליית הנוער בגיל 14 אל ההתיישבות העובדת, והוא נוטה לעתים לצאת בקריאות סוציאליסטיות נרגשות]

קול ב': בסדר בסדר, נקום… תנו לי להתרגל לרעיון הזה, לעבד אותו קצת, להכין את עצמי נפשית – זה קפץ עלי כרעם ביום בהיר – כל כך פתאומי..!

הערת המחברת: [קמים ומדשדשים אל המטבח להכנת קפה קצר והתעוררות]

קול א': אבל שיהיה קצר וענייני כן? לשתות, להתעורר, ובשום פנים ואופן… מה שלא יהיה – לא להתיישב ליד המחשב!

הערת המחברת: [במלחמת המפרץ הראשונה, קולו של נחמן שי המודיע בעוז: "ובכל מקרה: לא להזריק אטרופין!" השפיע על קול א' מאוד והוא נוטה לאמץ את המשפט הזה לכל עניין]

קול ב': יהיה קצר… יהיה בסדר. הנה קמנו, למה תמיד לראות שחורות? למה לא לתת לדברים לזרום?

הערת המחברת: [קול ב' הוא מהזורמים... אתם יודעים..]

קול א': אני לא רואה שחורות, פשוט מישהו צריך לנהל פה את העניינים, ולהחזיק פושטקים כמותכם קצר.
קול ב': יהיה בסדר, סבאל'ה, נשב מול המחשב עם הקפה, נקלוט קצת אנפורמציה באופן פאסיבי (או במילים שלך: נהיה קצת ב- record לפני שנלחץ play)
קול א': זה לא יגמר טוב, היינו בסיפור הזה מספיק פעמים בשביל לדעת, שאנטרנט לפני אימון זה פשוט הפצצה של ווריטיס (תנודות מחשבה בסנסקריט) בזמן שאנחנו רוצים להמעיט בהן
קול ב' (מקץ שעה על המחשב): תשמעו חברים, אני לא יודע איך לבשר לכם את זה, אין דרך קלה, אז אומר את זה ישירות: לא נראה שנשאר לנו מספיק זמן לאימון..
קול א': *^%&%^$^$#%#!#@%!!! ממש הפתעת השנה…
קול ב': אל תדאגו, תשתחררו קצת, נמצא פתרון – נכתוב על זה פוסט במקום!!

הערת המחברת: [בברכת יום טוב ואיחולים לבביים לכל מתרגלי היוגה באשר הם, לימי תרגול פוריים ולנצחון החושך על האור :flrr: :flry: :flrb: :yoga5: ]