צעדים מדודים

474 תגובות

1. מאת עינבל ויסמן :
   4 בינואר, 2011 בשעה 00:54

   תודה. ממש מדבר אלי. :heart:

2. מאת יעל בריסקר :
   4 בינואר, 2011 בשעה 01:18

   אוהבת ומזדהה

3. מאת יעל צ :
   4 בינואר, 2011 בשעה 08:32

   יפה! עכשיו השאלה איך עושים את זה….

   ומשהו קטן : לנכש עשבים.

4. מאת קן לציפור :
   4 בינואר, 2011 בשעה 10:15

   איזה יופי! איזו עדינות ונחישות גם יחד :flrr:

5. מאת ליאת :
   4 בינואר, 2011 בשעה 10:44

   תודה יקירותיי, על הנוכחות
   ועל ההזדהות :heart:
   יעל, תודה! כמובן לנכש! – מה שמוכיח שרוב הזמן אנחנו לא רואים מה שיש מול עינינו גם כשאנחנו מסתכלים בו טוב טוב :dizzy:

   יעל צ: עכשיו השאלה איך עושים את זה

   זאת כמובן שאלת השאלות, והסוגיה שעליה נוסדו, עלו וקמו תורות רוחניות ושיטות אינספור.
   אני חושבת שדווקא בקטע הזה, מפורטת הלכה למעשה דרך אחת, והיא היכולת להביא את הנוכחות והמלאות לכל פעולה שלנו בחיים – כמובן לא דבר פשוט בעליל.
   אבל לרוב אנחנו מצפים שחיי הרוח שלנו יתנהלו כשנתפנה, אי שם על איזה הר גבוה ומרוחק או באיזו מערה הרחק מהיומיום האפור, מה שאצל רובנו לא קורה, וגם כשהוא קורה, בסוף אנחנו יורדים מההר חזרה ופוגשים את חיינו.
   האופציה שכתובה כאן היא לאפשר לפעולות הקטנות היומיומיות להיות הצינור אל אותו שקט, בכך שנסכים לעשות אותן, ובאמת למקד את התודעה שלנו בהן ורק בהן.
   רוב הזמן אנחנו פועלים פעולה מסויימת, במיוחד אם היא מונוטנית והראש מתרוצץ במקומות אחרים, ומחשב את העבר או העתיד לבוא.
   וכמה פעמים יוצא לנו לשטוף את הכלים וממש להקשיב לזרם המים, ממש להתבונן בלכלכוך מתנקה, או לצעוד מרחק קטן ליד ביתינו וממש להקשיב לצעדים שלנו, לקצב הפסיעות, לצליל שלהן כשהן פוגשות את הקרקע?
   אני מאמינה שכשאנחנו פועלים פעולה מסויימת, היא פועלת עלינו בכמה רבדים ובאופן הזה, לפעולה של ניקוי פיסי יש השפעה של ניקיון פנימי, אם נדע להתבונן בזה, ולפתיחה של סתימה בכיור, יש השפעה על חסימות פנימיות וכך עם ניכוש עשבים (אהה, הפנמה במיטבה!) כיבוס הבגדים וכל פעולה אחרת שיכולה להיעשות מתוך קשב והתבוננות, מתוך נוכחות מלאה…
   או כמו שאמר גורדייף:
   if you can make a cup of tea properly, you can do anything
   :sideways:

6. מאת יעל צ :
   4 בינואר, 2011 בשעה 11:22

   תודה ליאת. אהבתי כל מילה שכתבת בתגובה כאן למעלה.
   מתחברת מאוד אל מה שכתבת על האשליה שחיי הרוח מתנהלים באיזו סדנה על הר רחוק… וגם אל עניין הראש המתרוצץ בעבר/בעתיד בלי יכולת להיות נוכח בהווה.

   יש לי כל כך מעט רגעים שכולי שקועה בתוך משהו, אבל עד הסוף.
   ובפעמים הנדירות שזה קורה, מבינה פתאום כמה זה טוב.

   צריכה להתאמן על זה…. (תזכירי לנו מדי פעם). :flrb: :flrr:

7. מאת ליאת :
   4 בינואר, 2011 בשעה 11:37

   תודה יעל יקרה,
   גם אני צריכה להיזכר בזה (יו נואו… המורה ליוגה הולך יחף..פחח)
   ואני בונה עליכם שתזכירו לי להזכיר לכם כדי להיזכר בזה בעצמי
   תודה על הדיון וההזדמנות לדייק :flry:

8. מאת יפה בת שלמה :
   4 בינואר, 2011 בשעה 11:39

   תודה ליאת. מקסים. כמה נכון.
   זוכרת את המקום הזה (בלי געגוע), גם הפעולות הקטנות האלו דורשות המון כוח נפשי. :heart:

9. מאת יפה בת שלמה :
   4 בינואר, 2011 בשעה 11:43

   עכשו אני קוראת את התגובות האחרות , אצל כל אחד זה נוגע במקום אחר :flrb:

10. מאת ליאת :
    4 בינואר, 2011 בשעה 11:59

    תודה יפצ'וק
    כן… פעולות הקיום הקטנות האלה, יכולות לדרוש הרבה תעצומות נפש, במיוחד אם הנפש רוצה להיות במקום אחר..
    אבל בפעמים הנדירות שבהן הנפש לא רוצה דבר מלבד לעשות את מה שנעשה, להיות איפה שנמצאים… יש שקט גדול וניקיון..
    מה שאומר שיש לנו עוד הרבה עבודה או אם לצטט את הגשש החיוור (אני מתחילה להזדקן..): "יש הרבה לכלוך בנקיון"

11. מאת סגו_לה :
    4 בינואר, 2011 בשעה 16:03

    יפה…
    השבוע עשיתי עבודה עמוקה והגעתי בדיוק למקום המרפא הזה.
    המחשבות שלנו מספרות לנו כמה אנחנו עמוסים,אין זמן,חייבים להספיק….
    רק שנושמים לתוך ההוויה של העשייה,שנמצאים בכל רגע בפשטות ומלאות חווים את השקט המופלא הזה.
    כל כך פשוט וקל,ובכל זאת התרגלתי לשכוח…

12. מאת אינשם :
    9 בינואר, 2011 בשעה 00:04

    צ'מעי, הבגדים לא קיבלו בטקסט הזה את המקום הראוי להם. טוב, אולי שכחתי מה זה בלי ילדים… בכל אופן אני מוחה בשמם :cheerful:

13. מאת ליאת :
    9 בינואר, 2011 בשעה 11:43

    אינשם יקירתי,
    אם הייתי כותבת: לכבס את הבגדים, לקפל את הבגדים ולהעמיד עוד מכונה, זה היה עושה את העבודה עבורך? :silly:
    אם כן, קבלי תיקון והתנצלות כנה :flrw: