יציבות ומעוף יוני 2011 – רשמים

כבר בסיומה של סדנת היוגה שהתקיימה בתחילת החודש, פיזרתי הבטחות חסרות שחר לפוסט רשמים ותמונות מהאימון העוצמתי שהיה לנו.

והנה עבר כמעט חודש מאז וההבטחה טרם קוימה, אז הנה אני מתיישבת להחזיר חובות בריבית ולכתוב על מה שהיה לנו שם.

נתלים באילנות גבוהים

הפעם הנושא שנבחר להיות מוקד הסדנה היה יציבות וחוזק כתנאי הכרחי לצמיחה ומעוף – דבר שמתבטא בתרגול הפיסי וכמובן בשאר רבדי הקיום בחיים שלנו ובכל תחום.

הנושא הנ"ל לא שונה מהעקרונות שאני מדברת עליהם בשיעורים שלי בדרך כלל, רק שבסדנה הזאת רציתי למקם את זכוכית המגדלת על העיקרון הזה.

וכדי לשלוח אותנו אל התרגול עם השראה, חזרנו אחורה כדי להיתלות באילנות הגבוהים ביותר ביוגה ופתחנו את הסדנה בשיחה על מה שיש לטקסטים ההאטה יוגיים הקלאסיים לומר בעניין.

ואם לבחור טקסט יוגי אחד שמדבר על היוגה כמטרה וכדרך חיים, מתוך אינספור כתבים מדהימים, זה חייב להיות היוגה סוטרות לפטנג'לי שהוא באמת אחד הטקסטים המרכזיים ביוגה שמקובל כקונצנזוס ע"י כל הזרמים והאסכולות ביוגה.

ועל אף שבחלוקה האקדמית נחשב הטקסט הזה לטקסט ראג'ה יוגי, ברור כשמש (לכל מי שחווה יוגה בחייו) שהטקסט הזה מתייחס לכל האספקטים ביוגה ולאחדות הבלתי  נפרדת של האטה- ראג'ה יוגה.

בכל טקסט רוחני יש פסוקים ומשפטים נפוצים שזוכים להכרה ועיסוק מוגבר והופכים לאבני יסוד בתרבות המדוברת לעומת חלקים איזוטריים ונידחים יותר שלא זוכים ל"סיקור" נרחב במיוחד.

והפעם התמקדנו בשלושת הפסוקים הפופולריים ביותר בטקסט המופלא הזה, (אמיתות שכל יוגי מתחיל לומד לשנן באדיקות) וניסינו להבין אותן ולבחון כיצד אפשר ליישם אותן בתרגול תנוחות היוגה ובתנוחה שנקראת החיים :sideways:

אני מדברת כמובן על סוטרות 2.46 – 2.48, הלוא הן הסוטרות שמגדירות מהי האסנה (התנוחה היוגית), מה מבדיל אותה מכל תנוחה אחרת ומתארות איך צריך לבצע אותה ומה השפעות התרגול שלה:

2.46 – האסנה יציבה ונינוחה
2.47 – בהרפיית המאמץ התלכדות עם האינסוף
2.48 – עקב כך היוגי אינו מופרע מצמדי הניגודים

:bgrey: דיברנו על ההנחיות המפורשות שניתנות בטקסט הזה לביצוע האסנה ובראשן האופן שבו ביצוע האסנה צריך להיות כרוך ביציבות ובנינוחות.

צמד שמוכרח לבוא יחד, שכן מחד, עבודה על יציבות בלבד יכולה להביא אותנו אל מקום מאוד פיסי, נוקשה ומאמץ שאולי יביא אותנו להישגים מרשימים אבל לא אל עבר מצב היוגה אליו אנחנו שואפים.

מאידך גיסא, נינוחות כשלעצמה נטולת יציבות לא תחזיק מעמד לאורך זמן שכן כל שינוי קטן בחיים, יטלטל אותנו כמו עלים נידפים ברוח.

אי אפשר להיות באמת נינוחים אם אין לנו יציבות ואי אפשר להיות באמת יציבים לאורך זמן אם אין לנו איזושהי קלילות, גמישות וקבלה (או במילה אחת נינוחות).

גם בתחילת הדרך כאשר אנחנו מרגישים בעיקר את המאמץ הפיסי של הגוף להתחזק ולרכוש יציבות, גם אז צריך להיות התרגול כזה שמתמקד במינימום מאמץ ומחפש את הנינוחות בתוך העבודה.

תוך ניסיון לשחרר עד כמה שאפשר מאבקים מיותרים ולנסות לקבל את המקום שבו אנחנו נמצאים.

כזהו תרגול היוגה וזה העיקרון הראשון שנאמר לנו מפורשות כבר במשפט הראשון המדבר על תנוחת היוגה.

כאמור, עיקרון שתופס לגבי תנוחות היוגה, תנוחות מדיטציה ותנוחות החיים השונות.

:bgrey: גם בסוטרה השניה נאמר בשנית במילים אחרות אך לא פחות מפורשות שביצוע האסנה צריך להיות כרוך בפעולה של הפחתת מאמץ ולא בהגברה שלו.

אל זה מתווסף עניין רציני עם האינסופי, שאיתו רוצה המתרגל, לא פחות מלהתלכד :angel:

ניסינו לפתח מעט את הדיבור על אותו האינסוף: אם יש את החיים והעולם שסביבנו, הזמניים, הסופיים – האין סוף הוא אותו חלק בתוכנו (וע"פ היוגה החלק שעומד בבסיס כל דבר בעולם) שאין לו סוף, שאליו רוצה מתרגל היוגה (ולעניות דעתי ההולך בכל דרך רוחנית) להפנות את מבטו, אל מעבר לתנוחה הפיסית.

הוא אותו מקום מתבונן בתוכנו שנשאר קבוע ויציב נוכח השינויים הבלתי פוסקים בחיינו.

מעבר לזאת, יש כאן אמירה מאוד  קריטית שמבדילה את תנוחת היוגה מתנוחות אחרות: בכדי שתנוחה תוכל להיות אסנה יוגית, חייב להיות בה אלמנט מנטלי.

כך שמעבר לרצוני להיות יציבה ונינוחה, בזמן שאני מנסה להרפות את המאמץ, אני רוצה להפנות את תשומת ליבי אל האינסופי – אל אותו מקום יציב ומתבונן בתוכי ואיתו להתלכד.

:bgrey: ומתוך שתי ההנחיות הראשונות, ניתנת התמורה והתוצאה למי שמצליח לבצע אותן נכון:

לפיה, מי שמצליח להיות יציב ונינוח בתנוחה, להרפות את המאמץ ולמקד את תשומת ליבו אל מעבר לחוויה הפיסית, מצליח להתעלות מעל צמדי הניגודים.

כך שאם החיים והעולם כולו מורכבים מצמדי ניגודים (טוב ורע, עונג וכאב, קור וחום, חיים ומוות), בגוף, בהכרה וביקום כולו, אם אני מצליחה להיות במקום המתבונן, שמסתכל על המתרחש בחיי (על המכאיב והמשמח כאחד), לא מנסה להיפטר ממנו בכוח וגם לא להיצמד אליו, אלא פשוט מתבוננת בו, אני יוצרת מרחק מסויים ביני ובין הסיטואציה שלי.

המרחק הזה יכול להיות קטנטן אבל דרמטי מאוד (או כמו שנאמר אצלינו: קטן אבל ערס ).

מתוך המרחק הזה נוצרת יציבות מול השינויים השונים שקורים בחיי, וההפרדה ביני ובינם מתחזקת ומתבהרת.

מכיוון מה שקורה לי עכשיו הוא לא אני ואני מתבוננת על זה, השינויים פחות מטלטלים אותי וסוחבים אותי איתם כי אני ממוקדת באותו חלק בתוכי שרואה אותם ונשאר מולם יציב.

אותה התעלות מעל צמדי הניגודים מתרחשת במישור הפיסי, הנפשי והמנטלי, והיכולת שלי לחיות את חיי באופן כללי כאסנה;

תאפשר לי להתנהל בחיים מתוך יציבות ונינוחות, מתוך הפחתה של המאמץ והתמקדות בחלק המתבונן בשינוי, מקבל אותו ונשאר מולו יציב,

ותתאפיין ביכולת שלי להיות פחות מופרעת ומעורערת מצמדי הניגודים בחיי.

מְתַרְגְלים יציבות ומעוף

עכשיו אחרי שהכשרנו את הקרקע רעיונית, נותר רק לראות איך מיישמים את כל זה בתרגול ואח"כ בחיים… :whistle:

אז בתור התחלה כדי לנקות את ערוצי האנרגיה בגוף ולאזן ביניהם, התחלנו בתרגול נאדי שודהנה (נשיפה חלופית בה שואפים את האוויר מנחיר אחד ונושפים אותו דרך הנחיר השני וההיפך).

אחרי תרגול כמה וריאציות לנשימה זו, המשכנו במדיטציה עם דגש מיוחד על שני האלמנטים המדוברים בסדנה: יציבות מחד ומעוף מאידך.

נתנו לאגן לשקוע למטה בכבדות והיינו ערים עם כל נשיפה להתרוקנות הגוף, פיסית מאוויר, ואנרגטית מהאנרגיה שנעה כלפי מטה והחוצה מהגוף.

במקביל אפשרנו לשאיפה, להוביל את פלג הגוף העליון והראש  למעלה ולתת להם להיות קלילים ואווריריים יותר ויותר.

כך שעם כל נשימה, האגן הפך יציב ומקורקע יותר ופלג הגוף העליון אוורירי ומרחף יותר ותחושה של יציבות מאוד ברורה משולבת בקלילות הלכה והתפשטה בגוף.

בסופו של דבר הפננו את תשומת ליבנו אל עמוד השדרה המחבר בין שני קצות הגוף: האגן והראש ואיפשרנו לחלל הפנימי המפריד ביניהם להמשיך להתרחב ולהצטלל עם כל נשימה.

המשך הסדנה עבר עלינו בניסיון לייצר לעצמנו בסיס חזק ויציב בפלג הגוף התחתון שאיפשר בתורו לפלג הגוף העליון להיות קליל ואוורירי, לרחף למעלה ולהיפתח לאחור מתוך תחושת יציבות ומרחב פנימיים.

השתרשנו עם הרגליים כאילו אין מחר, חיזקנו והארכנו את שרירי הרגליים מלפנים ומאחור, וניסינו להביא את פטנג'לי לתוך הגוף ולחוות יציבות וחוסן בגוף ונינוחות גדולה בו זמנית.

פתחנו את מפרקי הירך ואז נפנינו להאריך ולפתוח את פלג הגוף העליון בשלל דרכים וטכניקות: עבדנו עם הקיר, בזוגות, עם חגורות ובלוקים, בכל דרך ועם כל אביזר אפשרי, מנסים לראות איך תוך כדי העבודה הפיסית, אנחנו מנסים לשחרר מאמץ מהגוף ולהרפות אל תוך התנוחות, ולחפש את אותו מקום שקט בתוכנו שמתבונן בכל הדרמה הפיסית הזאת.

בסוף, אחרי כל העבודה האנטנסיבית הזאת היתה כמובן הרפיה מתוקה שאחריה, יצאנו קצת יותר יציבים ונינוחים וקצת פחות  מופרעים מצמדי הניגודים עם שאיפה לשמר את הרכות והשקט האלה אל תוך שאר השבת.

ולראיה, הנה עוד כמה תמונות ששוות כמה אלפי מילים שיצליחו אולי להעביר עוד מהחוויה שלנו :yoga5:

לדף הסדנאות והפעילויות

פעילויות נוספות בסטודיו:

שבת יוגה – סדנת העמקה

סדנת אמהות

שעור ניקוי חגיגי לפסח

סדנת חורף

צרו קשר לברור על פעילויות קרובות בסטודיו

מוזמנים למצוא אותנו גם בפייסבוק ולקרוא עוד על יוגה, להשתתף בדיונים ולהביע את דעתכם.

ליאת, יוגה ברעננה