מופע הארנבות
"צרות באות בצרורות" – כך שמעתי לא אחת בילדותי.
ובאמת עכשיו, בחודש אוגוסט, כשחם ודביק והסבלנות הממוצעת גם ככה מורדת לחצי התורן, לפעמים יש הרגשה שכל מועקות והצקות העולם התאגדו ובאו להשתעשע אצלך בסלון,
ולפעמים קשה להימנע מהשאלה המיותרת: למה אני? :sick:
וכדי להמחיש את הסיטואציה הנ"ל, הא לכם סיפור טרי מאתמול, מעשה שהיה כך היה:
שבתי הביתה בלילה משעור, אחרי יום קשה ועמוס בפרוצדורות שלא זרמו במיוחד, כשאני כולי מתגרדת מעקיצות הנמרים האסייתיים.
הרמתי את מבטי אל תקרת הסלון ונוכחתי לגלות שחוצים אותה לאורכה ולרוחבה זחלים קטנים ומוזרים ובזוויות התקרה חלקם עטופים כגלמים….
מעבר למחזה המוזר שלא נתקלתי בו בעבר לאורך השנים שגרתי בבתים רעועים ועמוסי כל שרץ אפשרי, לעמוד מול אטרקציה כזאת ב 22:00 אחרי יום עבודה, המממ לא היה ממש my idea of fun.
בניסיון ראשון ואנסטנקטיבי נשלח בנזוגי להביא את שואב האבק כדי לשאוב את הזחלים ולהעביר אותם אל ביתם החדש – שואב האבק שלנו.
תוך כדי הסיטואציה של שאיבת התקרה, המוזרה למדי גם כך, נשמעת חבטה ברחבת הגינה, ובנזוגי העומד בסלון וצינור שואב האבק הצמוד אל התקרה בידו, אומר: "מה זה… נחת לנו בגינה ארנב!"
ושנינו רצנו לגינה לחזות בפלא תבל השמיני בדמות ארנב (אז עוד לא ידענו שזאת ארנבת) שצנח מהשמיים אל הגינה שלנו ועכשיו מצונף בפינה מבוהל.
בשעת לילה, עקוצים, עייפים, מיוזעים, עם זחלים על התקרה, שואב אבק ביד ורון בלב – עמדנו משתוממים בגינה מביטים למעלה ומנסים להבין מאיזו מהמרפסות שמעלינו יכלה ליפול לה ארנבת בשעה שכזאת, מקווים בשביל הארנבת המפוחדת שזאת הקומה שמעלינו…
ושוב נשלח בן הזוג, איש החי"ל לעלות ולהתדפק על דלתות השכנים כדי לבדוק, אם מישהו מהם, במקרה איבד ארנבת.
בסופו של דבר, נגמר הסיפור ההזוי הזה בשכנה המבוהלת שמעלינו שממש לא הצליחה להבין איך, למרות ששיחררה את הארנבת במרפסת, היא הצליחה לטפס על המעקה ולהתנסות בצניחה חופשית.
כן, יש תקופות בחיים שמרגישות כאילו החיים מתנפלים עלינו: אנחנו מרגישים חשופים ונפגעים בקלות, דברים מתקלקלים לנו בבית, מחלות ומדאובים שונים נטפלים אלינו, אין לנו חשק לטפח את הבית והוא בתגובה נראה מוזנח, וככל שהוא נראה מוזנח יותר כך פחות כוח יש לנו לתחזק אותו, ואם אפשר גם כמה בשורות לא טובות או קשיים חיצוניים נוספים פוגשים אותנו, ואנחנו מרגישים תחת מתקפה. (ואני בכוונה אומרת אנחנו כדי להרגיש בחברותא :happy: ).
לפעמים בעקבות אוסף כזה של סיטואציות חיצוניות ש"מתקיפות" אותנו, אנחנו נכנסים למצב פנימי "מותקף" או להלך רוח קשה שבעקבותיו אנחנו חשים אומללות, אוזלת יד או כל תחושה קשה אחרת,
לפעמים מקבל המצב הפנימי הזה אישיות משל עצמו והוא זה שקובע עבורנו את חוויית החיים שלנו, בלי קשר הכרחי להתרחשויות החיצוניות: הוא קיים בתוכנו ומתוכו אנחנו מתנהלים מול האירועים החיצוניים שעוברים עלינו, ואותו מצב שפוף (שיכול לכלול, תחושת אומללות, רחמים עצמיים, יאוש או כעס), הוא זה שמייצר סביבו חוויות חיצוניות שתואמות אותו, מנציחות את המצב הקשה ומכניסות אותנו ללופ של קושי.
מתוך המצב הקשה הזה, לא חשוב כמה דברים נהדרים יקרו בחיינו, אנחנו לא נבחין בהם גם אם יחלפו ממש מול ענינו או אפילו נסתכל עליהם כעל עוד אפיזודה מעיקה…
החדשות הטובות שזה פועל גם לכיוון השני:
כשתופסים את זה בזמן, אפשר להתחיל להשפיע על המצב הפנימי מתוך ההבנה שהוא זה שקובע את ההרגשה שלי ובעזרת ההתכוונות שלנו לפעול לטובת שיפור החוויה הפנימית.
וכשזו הפנימית משתנה, משתנים בעקבותיה גם האירועים החיצוניים ומשתנה היכולת שלנו להתמודד איתם מתוך חוויית סיפוק.
ואז, באותו האופן, כאשר הלך הרוח הפנימי שלי הוא חיובי, כזה של עשיה ונינוחות, זאת חוויית החיים הכללית שלי, וככל שאני מבוססת בה יותר, היא זו שקובעת את הרגשתי כמעט ללא קשר למה שאני פוגשת בחוץ (נעים או מעצבן…)
לפעמים כשאני שמה לב שאיזה מן הלך רוח כזה דבק בי, בד"כ מגיע רגע שבו קלו כל הקיצין ואני כמהה להיפטר מהבחורה המסמורטטת והנרפית שנדבקה אלי ולהשאיר אותה מאחור.
לפעמים זה מתבטא בתחושות כבדות ועצלות שאני מסתובבת איתן, חוסר חשק או תשוקה לעשיה או חוסר תאבון – שניהם דברים שמנוגדים בתכלית לבחורה עם הקוצים בישבן שאוכל הוא אחד הדברים שמעסיקים אותה יותר מכל, זאת שאני מכירה…
ואז בד"כ נדלקת אצלי נורה אדומה ואני מבינה שמשהו צריך להשתנות, ולאט לאט באמצעות פעולות פשוטות אני מתחילה להתנער מהפולניה הממורמרת שהתלבשה עלי. :cwy:
מכיוון שכבר הגעתי לכדי הבנה שיש כאן מצב נפשי פנימי שמכתיב לי כרגע את החיים, אני יודעת שרק ע"י יצירת מצב פנימי אחר, יוכתבו תנאים אחרים.
אני מתחילה להכניס משמעות מחודשת לפעולות שלי, ה"סתמיות" היומיומיות ולוודא שהן קורות לא רק כדי לבצע איזושהי פעולה חיצונית אלא כדי להניע בתוכי פעולה פנימית:
אם אני מבשלת, אני אדאג לא סתם להכין אוכל שישביע את הגוף שלי, אלא אדאג לכך שבעצם בחירת המאכל והכנתו אני שותפה באיזשהו תהליך של הזנה עצמית בכל הרמות: החל בכוונה שלי לעשות עבור עצמי משהו טוב, דרך בחירת המצרכים, והאופן שבו אני מתעסקת איתם – אני מזינה את עצמי ולידיעה הזאת יש כוח פנימי שמשנה את כל איכות הפעולה והתוצר הסופי.
בסופו של התהליך אולי יצא משם אותו סלט או פשטידה שהיה יוצא אם הפולניה שבי היתה מכינה אותו, אבל עצם הנוכחות שלי והטענת הפעולה במשמעות יצרה תהליך ותוצאה שיש להם ערך מוסף.
באותו האופן, אני מתחילה להטעין כל פעולה ופעולה בנוכחות שלי ובכוונה: ובדרך זו, השקיית הגינה הופכת לאקט של טיפוח והרוויה פנימיים, קיפול הכביסה נושא איתו פינוי מרחב בראש וסדר במחשבות, כביסה או מקלחת הופכות לתהליכי ניקוי פנימיים.
וכך לאט לאט, נוצר מחדש הקשר הבריא בין פעולה וההשפעה שלה, בין כוונה ומעשה, ומתוך הקשר המחודש הזה ביניהם, אני יכולה להיות שוב אדם בוחר שכל פעולה שלו טעונה במשמעות וכל נשימה שלו חשובה, והפולניה הקורבנית שהשתלטה עלי מתקפלת שוב למזוודה וחוזרת אל הבוידעם.
על כולנו מידי פעם נוחתים החיים: דברים יוצאים מכלל שליטה, סיטואציות משתנות בחיינו ומכניסות אותנו למצב לא נעים שמוציא אותנו מאיזור הנוחות שלנו.
לפעמים, זאת מתקפת מזיקים, לפעמים פרוצדורות מתישות, לפעמים מצבים קשים או בשורות מעציבות ולפעמים… אפילו נוחתות עלינו ארנבות מהשמיים.
ואני מזכירה לעצמי קודם כל, ולכל מי שנוחת על הפוסט הזה, או נתקל בו במקרה, שבכל מצב יש לנו זכות ואחריות לבחור איך לעמוד מול חיינו – לא תמיד יהיה לנו נעים, ולפעמים יהיה קשה ובכל זאת, כמעט על כל מצב, יש לנו יכולת השפעה על חיינו. :flrr:
נושאים: הקרב הפנימי | 8,599 תגובות »
26 באוגוסט, 2011 בשעה 19:22
:flrr: :flry: :flrr: :flry: :flrw: :flry: :flrr: :flry: :flrr:
שבת שלום וברכה וזר פרחים מן השמיים, הארנבות יפה להן להלך על האדמה
26 באוגוסט, 2011 בשעה 19:24
טוב במחשבה שנייה גם הפרחים יפה להם לצמוח ולעלות מן האדמה אבל גשם פרחים ממעל יפה ללב ולנשמה
26 באוגוסט, 2011 בשעה 19:35
זבובצי,
מסכימה עם מה שכתבת בשתי התגובות:
ארנבות יפה להן הקרקע, ופרחים, עבורי יפים ומרנינים בכל מצב וכיוון. :flrb:
תודה :hug:
26 באוגוסט, 2011 בשעה 19:40
יום-יום, רגע-רגע. החיים.
בדת שלי אומרים "It's OK to feel like that"
ואז אין צורך להיבהל ולברוח,
אפשר לשהות שם,
ומשם – לשנות.
27 באוגוסט, 2011 בשעה 09:36
תודה אלי!
27 באוגוסט, 2011 בשעה 16:32
נו, נו, מזדהה גם מחופי יוון
חיבוקים :cocktail:
28 באוגוסט, 2011 בשעה 12:19
פוסט מעניין מאד – תודה.
חלק מהדברים, ואולי בפסקה הבאה במיוחד, הזכירו לי את איוב:
"על כולנו מידי פעם נוחתים החיים: דברים יוצאים מכלל שליטה, סיטואציות משתנות בחיינו ומכניסות אותנו למצב לא נעים שמוציא אותנו מאיזור הנוחות שלנו".
הנה דברים שנכתבו מתוך מאמר בשם: איוב ע"פ תפיסת הרמב"ן מאת יהודה אייזנברג:
בספר איוב משתתפים חמשה אנשים: איוב, שלשת רעיו, אליהוא – ולבסוף שומע איוב את קול ה' מן השערה. לכאורה – ההתקדמות בספר יכולה להוביל אותנו לתשובה שספר איוב נותן לשאלות שהוא מעלה: האם יש צדק בעולם? האם אדם נידון על פי מעשיו?
לכאורה יש בספר תשובה לשאלות. למעשה מבנה הספר כולל בתוכו מלכוד הגורם לכך שגם לאחר שנסיים את הספר עדיין תשארנה השאלות שהוצגו בו פתוחות. והדבר מובן: בשאלות היסוד של חיינו, של קיומנו, לא יתכן שנקבל תשובה סופית, מובנת, חד משמעית ומשכנעת. לו כך היה הדבר, היה פתרון זה מבטל סופית את התלבטות כבני אדם; היה פתרון זה הופך את שאלות הצדק לשאלות פיסיקאליות, שיש בהן תשובה אחת חד משמעית – אך אין בהן לבטים וספקות והשתלמות עצמית.
היכן המלכוד בספר איוב? איוב עצמו לא קרא את פרק א' בספרו. אנחנו קראנו את הפרק. אנו יודעים כי איוב הוא "תם וישר וירא אלהים וסר מרע", וכי האלוהים עצמו מעיד על כך. אם כן: איוב צודק. הוא אדם ישר, וכל סבלו נובע מהתחרות בלתי מובנת בין האלוהים ובין השטן. מדוע תחרות כזאת מביאה סבל על אדם ישר?
בסוף הספר מופיע קול אלהים ותשובתו מדברת אלינו, כמעט עונה על שאלות המדע היום.
מה אומר ה' מן הסערה?
איפה היית ביסדי ארץ? הגד, אם ידעת בינה.
מי שם ממדיה כי תדע, או מי נטה עליה קו…
התצוד ללביא טרף, וחית כפירים תמלא?…
מי יכין לעורב צידו, כי ילדיו אל אל ישועו…
הידעת עת לדת יעלי סלע? חולל אילות תשמור?
תשובת האלוהים מן הסערה מראה לאדם את חוסר יכולתו להבין את הנעשה סביבו. האם אתה מבין את חוקי הטבע, שאתה רוצה להבין את חוקי האלוהים? האם מבין אתה את שווי המשקל הביולוגי הקיים בעולם? האם מבין אתה את דרך בריאת העולם? האם מבין אתה את גופך, על אלפי מרכיביו ושווי המשקל שבהם? האם יודע אתה איך נולד יעל-סלע? איך מתפתח מנגנון החיים?
האלוהים עונה, אך תשובתו שאלה: מדוע רוצה אתה להבין את המטפיזיקה, אם אינך מבין את הפיסיקה. מדוע רוצה אתה להבין את האלוהים, אם אין אתה מבין את האדם!
תשובה זו פייסה את איוב, והניחה את דעתו. הוא הגיע לשלב הגבוה של החכם, היודע שאינו יודע. היודע את מגבלות הדעת האנושית.
הדברים המלאים מובאים בקישור הבא:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/emet/iyov0.htm
וזו, פחות או יותר, תגובתי לפוסט שלך.
מקווה שלא הגזמתי :angel:
28 באוגוסט, 2011 בשעה 12:45
אני קורא ומת מצחוק..יושב בזולה שלי כאן מתחת לספלול הענק המטפס.
תוך שאני קורא צונח עלי גלל [בארמית-חריון] קטן כזה כמו של חולדה..כבר ראיתי כמה כאלה כאן לאחרונה וחשבתי שחייבין לשים מלכודת לחולדות…פתאום זה נושר עלי מלמעלה..
נו אם ארנבים עפים אז אולי גם חולדות.. לך תדע…
המהפכה כבר בעיצומה וגם 2012 מתקרב ושמעתי שמה24 לדצתמבר 2012 לכולם יהיו אוזנים של ארנבים..אז אולי היה לנו גם תוחעס של חולדות….
לא רק זו כי אם זו..אני ממשיך בקריאה וכבר מגיע לשלב שזה דורש מאמץ ונוחתת עלי ביצת שור [בארמית-אשך]…טוב, רק מי שהיה כאן בבית מכיר את פרחי הספלול הענק שיש לו ביצי שור..מי שלא מכיר יכול לחפש באתר ששמו מופיע למעלה..אבל זה וואחד דבר שנופל עליך..מרגיש חייתי לגמרי..לא פרח…
נו, החיים זה לא הכל, אבל זה בחלט משו…
והלואי עלי ארנבים שנופלים משמים…ממש מן מהשמיין..
והלואי עלי בן זוג ששואב לפי פקודה…טוב..לשאוב אפשר כל מיני דברים בכל מיני דרכים…רק חסר לו שישאב לי את העכבישין…אשאב לו את אשכי שור שלו….
וסליחה על כתיבה לא רוחנית באתר רציני בעליל… :wub:
28 באוגוסט, 2011 בשעה 14:32
הוי חרגתם אותי פה חברים!
קודם כל, בתגובה לתגובתך הראשונה בן זומא – הגזמת! וטוב שכך! הפלאת להביא קישור לסיפור שגם אותי העסיק לאחרונה.
סיפור איוב שבסופו של דבר מכריע שאנחנו לא יודעים שומדבר, רואים רק חלק כ"כ צר של התמונה ומתוכה מנסים להבין את העולם וכל שנותר לנו הוא להיות "החכם, היודע שאינו יודע, היודע את מגבלות הדעת האנושית"
תודה רבה! :flrb:
היביסקוסיטיס כרוני, בחיי, שאפשר לכתוב מהתגובה שלך פוסט שעומד בפני עצמו עם בהמות וחיות המשק המשתתפות בו, ונהפוכהו, האתר הזה הוא לא רציני, כפי שמעיד שמו (מחשבות בעיקר על יוגה), מה שמעיד על מקום להרהורים וסיפורים מהחיים שהם אולי המקום הרוחני ביותר עלי אדמות..חח, רוחני לפחות כמו חריוני חולדות וביצי שור צמחיות. :w00t:
ועוד שני דברים:
1. הבנזוג הנ"ל לא שואב לפי פקודה, אלא לפי בקשה יפה
2. וביצי השור של הספלול הנ"ל אכן נראות מאיימות באתר!
ולסיום, בן זומא,נראה כי לא נותר לו, למר היביסקוסיטיס אלא לשוב לדרך הישר בעקבות פרשנותך זו האחרונה… :silly:
29 באוגוסט, 2011 בשעה 01:52
אואואו!
ויפרוץ האחו ויעלה על גדותיו שפעת פרחי שפתיים וחריוני מוחות.
מה קורה כאן אחיי הצעירים? מה לכם כי תעייפו עצמכם בחוקים ובנפתולים? צאו לאחו, הריחו את הפרחים, את האדמה. השמיים בכחול כחול. מומלץ בשכיבה על הגב עם הפנים למעלה,כן?הכי נמוך, אבל הכי גבוה שאפשר:silly:
ספר איוב…הייתה לי מורה פריקית בתיכון שלימדה אותנו במשך שנה את איוב (ממש לא לפי תוכנית הלימודים!) ובסוף כולנו מסתובבים עם השאלה : אז מה אלוהים אמר לו שם?
היה פה חכם שכתב שארנבות מקומם על האדמה אז לא אוסיף…
ואת יודעת אני מהרהרת בך הרבה, :hug:
29 באוגוסט, 2011 בשעה 10:06
תודה אינשם יקירה,
אני מרגישה את הרהורייך, מוקירה ומכירת תודה.
וגם אני מהרהרת בך לא מעט עת אני משתרעת באחו עם הפנים למעלה לפעמים אפילו כשאני עם הפנים למטה… :hug:
7 בספטמבר, 2011 בשעה 20:28
מצויין:thumbsup: