ערב טוב קיסריה

החיים יכולים להיות כ"כ מפתיעים לפעמים, אם רק נותנים להם הזדמנות.

דברים הם בדרך כלל לא מה שאנחנו חושבים שהם ומה שאנחנו בוחנים וממהרים לשים במגרה בראש, תחת שם ותחושה ידועים – לרוב מתגלה כבעל כל כך הרבה גוונים וצורות.

השבוע, ממש לפני יומיים, היה לי העונג להיות מופתעת מהחיים.

אישי ואני קיבלנו הזמנה להופעה במרכז רוחני ליהדות, ההופעה היתה של להקה שרוב חבריה חוזרים בתשובה, לובשי ציציות ומעוטרי פאות.

בהתחלה היססנו, כחילונים שלא ממש מתרגלים את היהדות או מקשיבים למוזיקה יהודית מסורתית, אבל הובטח לנו ללא כחל ושרק שזהו מרכז רוחני פתוח ומחבק את כולם ושאף אחד לא ינסה להפוך אותנו לבעלי תשובה.

לבסוף הגענו למסקנה שרוח היא רוח ומוסיקה ממש כמוה מחברת בין אנשים, שיטות ותורות ומדברת בשפה אחת אחידה – הרמנו עצמנו והלכנו למופע.

אחרי חיפושי חניה ארוכים בתל אביב, הגענו באיחור מה, אבל כשנכנסנו למרכז מצאנו את חדר ההופעה ריק מקהל ואת חברי הלהקה עומדים על הבמה ושקועים בחזרות ובדיקות סאונד.

עם הדקות החולפות, התברר לנו שאנחנו הקהל היחיד, ומתוך עשרות הכיסאות המסודרים שהיו ערוכים כנראה לעשרות אנשים, בחרנו בקפידה ארבעה כיסאות בשורה השניה, ממש מתחת לאפם של הנגנים.

אחרי עוד דקות ארוכות של ציפיה, הובהר לנו שמייד מתחילים ואכן תוך כמה דקות, מול ארבעתנו עלו הנגנים על הבמה: מתופף על מערכת תופים, נגן כלי הקשה שונים, שניהם לבושי ציציות ופאות ארוכות, קלידן עם פאות מסולסלות שנראה כאילו נשלף מכרם התימנים אחרי בישול מרק רגל, סולן ונגן כלי נשיפה אתיופי ובסיסט חילוני למראה.

על הבמה מערכת תאורה מושקעת ואורות מרצדים, שתי מצלמות וידאו מצלמות את הבמה משני צידיה ומקרינות את המצולם על שני מסכים גדולים בצידי הבמה, אולם מלא בכיסאות וריק מאנשים ו – אנחנו.

ערב טוב קיסריה! מרעים בקולו המתופף ופותח את הערב, תופס אותנו לא מוכנים ופורצים בצחוק, ותודה לכולכם שבאתם!

ההופעה מתחילה, הסולן האתיופי עוצם את העיניים, פותח את הפה, ומתחיל לשיר בעוצמה ועומק של זמר נשמה, אליו מצטרפים שאר הנגנים, לקטע ג'אז, פאנק, גם הם מנגנים עם עיניים כמעט עצומות, מדמיינים שאנחנו המון מריע ולא ארבעה אנשים, או פשוט נמצאים בעולם שלהם – חיוך של ילדים שפוך על פניהם.

אחרי שפערנו פיות ושמטנו לסתות, התפננו גם אנחנו לעצום את העיניים וככה, ללא מעטה המראה שכ"כ מגדר ומקטלג אותנו, יכולנו גם אנחנו לדמיין שאנחנו בעצם בסנטרל פארק מוקפים קהל עצום ולא ארבעה אנשים בחדר בת"א.

המוזיקה המשיכה, השירים התחלפו, עוד כמה אנשים התווספו בקהל מאחורינו, (אולי שמעו את הצלילים מהרחוב והחליטו לבדוק אם קינג קרימסון הגיעו לארץ).

חברים ומכרים של הלהקה קפצו לבקר (ובהם ילד בן 3 שמיאן לסגור את הערב), וככה בעיניים חצי עצומות מתוך הציציות, הפאות והזקנים היה אפשר לחשוב שנינה סימון נוכחת בחדר, פט מאת'יני בא לבקר, או ג'מירו קוואי הצטרפו למסיבה (או שהגיעה השעה לתוכניתו של רזי ברקאי).

בהפסקה קטנה בין שיר לשיר, ברך לשלום המתופף את האנשים הבודדים (את כל אחד ואחד מהם) שהצטרפו להופעה באיחור ואמר: זה ערב חופשי אתם יודעים, אם יש משהו שיש לכם לומר או יש נושא שבא לכם לדבר עליו, אז תגידו חופשי…

בשלב אחר של הערב, זנח הסולן האתיופי את המיקרופון, ירד מהבמה והחל לרקוד בתנועות שבטיות, הוא לקח את הילד בן ה- 3 שנפרד בלי בעיות מאמא שלו ופשוט הושיט אליו ידיים ורקד איתו בחופשיות כשהלהקה ממשיכה לנגן.

ואנחנו, חצי בטריפ מהמוזיקה וחצי מההפתעה הבנו שאנחנו בעצם מתרגשים, כי אנחנו נמצאים באחת ההופעות ההזויות והטובות שנכחנו בהן, ולחשוב שבדיוק שעתיים קודם, ישבנו בבית והתלבטנו אם לגרד את עצמנו עם שפכטל מהספה בשביל איזו הופעה עלומה בלב תל אביב…

זאת היתה התרגשות בדיוק מהסוג שבא כשאנחנו לרגע מצליחים להרפות ממה שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יודעים על החיים,

התרגשות שבאה כשאנחנו מרוקנים קצת את הכוס שלנו ומואילים בטובינו לכרות אוזן ולשמוע, ואולי להתמלא במשהו אחר.

התרגשות  שקורית כשאנחנו פתאום רואים משהו מעבר למעטה המראה החיצוני שחוצץ רוב הזמן בינינו ובין המציאות וחורץ את גורלינו ואת גורל האחר עבורינו במבט אחד: בעד או נגד.

כמו שכתב ד"ר סוס בספרו האלמותי: אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, רק שרובנו בד"כ לא יוצאים.

וגם אלה מאיתנו שנוסעים ומגיעים לפינות מרוחקות על הפלנטה, לעתים נדירות מצליחים באמת לצאת מעורם ולהתבונן בעצמם ובאחר מחוץ לכלא החשיבה שלהם ולראות את מה שנמצא מעבר לגבולות האלה ומאחד אותנו כיצורים בעולם.

בסוף הערב, אחרי ההדרן הקטן אמר המתופף: לילה טוב קיסריה, תודה שבאתם! – מצטער הייתי חייב להגיד את זה עוד פעם אחת. :sideways:

אז הנה, ממקומי הקטן, בערב רגיל של סלט ומקושקשת יצא שיצאתי, ככה במקרה, ובלי הרבה חשק (למי באמת יש חשק לצאת?).

ואפילו שלא היו לי כוונות מיוחדות לצאת מעורי ולוותר על הדעה המגובשת שלי, על מי שאני ומיהו האחר – יצא שיצאתי בכל זאת, והגעתי למקומות נפלאים.

[yt]IX4cLwHgL_c[/yt]