זכות הפעולה

את הפוסט הקודם הקדשתי לשני מושגי היסוד מהסוטרות של פטנג'לי – עשיה והרפיה.

תמיד יפה בעיני לראות איך הטקסטים של היוגה שנכתבו בתקופות שונות, ולוקטו לאורך אלפי שנים ממקורות שונים, בסופו של דבר מתחברים ומתארים בדרכים שונות מהות אחת.

והיום אני חוזרת לכתוב על אחד הטקסטים המשפיעים עלי ביותר: הבהגווד גיטא – טקסט שאני שבה ונמשכת לקרוא בו ולכתוב על רעיונות מתוכו.

זהו טקסט שמעניק חשיבות רבה לעשיה ומדבר רבות בשבחה של הפעולה הנכונה, אך לא שוכח לציין את אותם אלמנטים שנכון לנו לזנוח במקביל לפעילות שלנו.

זו לא הפעם הראשונה שכתבתי כאן בבלוג על הקטע הבא ועל עיקרון הפעולה, כיוון שזהו אחד המשפטים היפים בפשטותם בעיני בתוך הטקסט הזה, והפעם אני חוזרת להתייחס אל המשפט הזה במיוחד בהקשר הפוסט הקודם.

המאמר האחרון עסק במאמץ להרפות, על פי פטנג'לי, והנה באה הבהגווד גיטא ומגדירה את החלקים בחיינו שבהם נכון לנו להתאמץ ואת אלה שמהם ממש כדאי לנו להרפות.

"רק הפעולה היא זכותך, אך לעולם לא פירותיה.

אל יהיו פירות העבודה הסיבה לביצועה, ואל תתקשר לאי פעילות.

פעל את פעולותיך בהיותך יציב ביוגה, היסוג מהתקשרות, והישאר שווה נפש בהצלחה ובכישלון.

שוויון הנפש הזה הוא יוגה."

(הבהגווד גיטא 2.47-48)

אם פטנג'לי מדבר על שני מושגים כלליים, הרפיה ועשיה, ואומר לנו שכדי להתקדם בדרך, נצטרך לשלב בין עשיה עיקבית לבין שחרור מתמיד, בגיטא חוזרים על עצמם צמד מונחים אחרים שמכוונים לאותו הדבר: פעולה ופירות העשיה.

המסר הכללי, שחוזר על עצמו שוב ושוב בדרכים שונות בטקסט הזה הוא: לבחור בפעולה, לשחרר את פירות העשיה – ובעולם מוכוון תוצאה כשלנו, המסר הזה נראה לי נחוץ כמו אוויר לנשימה, רלוונטי ורענן למרות שהוא לקוח מתוך יצירה שנכתבה לפני יותר מאלפיים שנה.

עבורי, במיוחד המשפט הזה המצוטט כאן למעלה מהווה אבן פינה להתנהלות בריאה, ובעיקר נחמה גדולה.

בכל פעם שמתגנבים אל ההתנהלות שלי בחיים חוסר סבלנות, רצון להשיג משהו במהירות ובכל מחיר, חוסר מוכנות להמתין ולתת לדברים להבשיל או יאוש מפעולה שטרם נשאה פירות – אני חוזרת אל המשפט הזה שעושה לי סדר מחודש בראש.

הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לעשות הוא להתמקד בבחירת הפעולות הנכונות עבורי ולפעול אותן.

זו זכותי, אומרת הגיטא, ועם השנים אני הולכת ומבינה יותר עד כמה זו זכות גדולה – זו זכותי וגם חובתי.

לאילו תוצאות יובילו הפעולות שלי, כמה זמן יקח עד שיבואו תוצאות, האם הן יהיו התוצאות הרצויות – כל אלה הם הפירות, פירות העשיה שלי,

ומכיוון שהם ממילא לא נמצאים בטווח האחריות שלי ומחוץ לשליטתי, הדבר הטוב ביותר שיש לי לעשות בהם הוא לשחרר את האחיזה בהם.

הרי כולנו רוב הזמן רואים חלק צר מאוד של התמונה הכללית, ומתוך זווית הראיה הצרה הזו אנחנו פועלים ומנסים לעשות את הטוב ביותר שאנחנו מבינים.

הרבה מאוד דברים אנחנו לא מבינים בזמן אמת, לפעמים אנחנו מבינים אותם בדיעבד ולפעמים בכלל לא.

לפרקים נדמה לנו שאנחנו קולטים את השיטה ואחרי רגע אנחנו שוב הולכים לאיבוד.

נכון שאנחנו עובדים קשה כדי להתבונן ולהיות מודעים, כדי שנוכל לפעול כמה שיותר מתוך צלילות והבנה בהירה, ובכל זאת, פעמים רבות אנחנו נאלצים לפעול מתוך חוסר בהירות, כשלא בדיוק ברור לנו לאן אנחנו הולכים ומה תהיה התוצאה.

ואנחנו מוכרחים בכל זאת לפעול ולקוות שאנחנו עדיין בכיוון הנכון.

כיוון שכל פעולה שלנו גוררת בעקבותיה תוצאה מסויימת (מה שמהווה בסיס לכל תפיסת הקארמה), אנחנו מקבלים תגובות על העשייה שלנו.

ומכיוון שהפעולות שלנו הן לא תמיד תוצר של בהירות צרופה, גם התגובות שמתקבלות לא לגמרי מובנות לנו ולא תמיד תואמות את הציפיות שלנו.

היכולת לקבל את התוצאות האלה, גם אם הן לא בדיוק מה שרציתי, ולבחור לעשות איתן את הטוב ביותר שאני יכולה במצב הקיים – היא היוגה עבורי.

וזו בעיני כוונת המשורר בגיטא, שמכוון אותי לחפש שוויון נפש בהצלחה ובכישלון, בין שהתוצאות שקיבלתי עונות על הציפיות שלי ובין שהן מאכזבות אותי.

הגיטא מדברת על היכולת לחיות את החיים מתוך התמקדות מודעת בפעולות שלי ושחרור האחיזה בפירותיהן.

כאשר מיטב האנרגיות שלי מופנות כלפי מה שנמצא בידיי ולא מבוזבזות על מה שאין לי כל שליטה בו, נוצרת איכות חדשה ומעודנת בחיים.

איכות שמאפשרת לחיים שלי להיות ממוקדים וצלולים יותר ומביאה אליהם שלווה וסיפוק גדולים.

ואת כל מי שרוצה להיות ממוקד ומסופק בעשיה שלו, ללא קשר לתוצאות שהיא מביאה – אני מזמינה לבוא וללמוד איך עושים את זה הלכה למעשה: בגוף, בנפש ובתודעה.

להתנסות מתנה בעשיה משחררת וחופשיה ממבחן התוצאה צרו קשר עכשיו :yoga5: