הזמן מבשל את כל היצורים

"בקדירה הזו שעשויה מאשליה, עם השמש בתור אש, יום ולילה כמו עצים לבערה והחודשים והעונות כמו מצקת לערבוב – הזמן מבשל את כל היצורים, זאת האמת הפשוטה".

זה זמן שאני יושבת מול המשפט הזה מתוך המהאבהארטה ומנסה לפענח למה הוא משאיר אותי בתחושה טובה.

אחרי הכל הוא מהווה תזכורת די עגומה לזמניות החיים החולפים, ולתהליך האינסופי שאי אפשר לחמוק ממנו, גם אם מאוד נרצה (ואנחנו רוצים… מאוד).
החיים קצרים, והזמן (שבסנסקריט הוא מילה נרדפת למוות) מבשל אותנו כל הזמן לקראת הרגע שבו נהיה צלויים well done ומתים.

פצעי לחץ

כשאני קוראת את המשפט הזה, הוא יוצר בי תחושת הקלה – כזאת של היזכרות במשהו יציב וותיק שנשכח ממני, או התעוררות מחלום מבלבל אל תוך ההכרה שאני במיטה שלי.

הרבה פעמים אני נתקלת בחיי במצבים שאין לי מושג איך לצאת מהם. אני מתבוננת בהם ורואה היטב את האפשרויות הנתונות בפני, ובכל זאת משהו בי לא הבשיל כדי לדעת מה נכון ולקבל החלטה.

בתוך המקומות האלה, נדמה שהחלטה צריכה להתקבל עכשיו ואם לא במיידי, אז ממש בקרוב, ומתוך  חוסר היכולת לקבל אותה נולדים במזל טוב מתחים פנימיים, שבתורם מרחיקים עוד יותר את ההחלטה המיוחלת.

בעקבותיהם נוצרים פצעי לחץ, נפשיים אתם יודעים, שמשמיעים מחשבות מזהמות:
שאני לא שולטת בחיים שלי, שאני לא יודעת להוביל אותם, שהזמן בורח בין הידיים אל עבר תחושת החמצה בלתי נמנעת שמן הסתם ארגיש.
אם לא אקבל החלטה.
מייד.

פירות בוסר

ומתוך הערפל הפנימי שהולך ומסמיך ככל שאני מתעקשת לפזר אותו בכוח הזרוע,
אני פוגשת את המשפט הזה שאומר לי: "תרגעי, מה הלחץ הגדול? הזמן מבשל את כל היצורים, וגם אותך."

משהו בי הוא בוסר עדיין להבין, להרגיש ולשמוע את הקול שמתוכו אני כ"כ רגילה לפעול, הקול שלוחש לי בפנים: זה מה שנעשה עכשיו.

ואני מבינה בפעם המיליון, שהלחץ שלי הוא חסר טעם ממש כמו הלחץ מניצן שעוד לא פרח בחצר, או מאבוקדו שטרם הבשיל, מגשם שעוד לא ירד ושמש שעוד לא זרחה.

בישול איטי

אי אפשר להאיץ בפרי בוסר להבשיל, ממש כשם שאי אפשר למנוע מפרי בשל לעשות את דרכו אל עבר ריקבון ופירוק.

ולעתים יש בתוכנו מקומות שעוד לא הבשילו לכדי הכרעה ואי אפשר להאיץ בהם להבשיל ע"פ פקודה.

לפעמים כל מה שאפשר לעשות הוא לכבד אותם, לאפשר להם את תנאי השטח הנכונים ולזכור שככל הדברים האחרים, גם הם עומדים לשנות צורה מתישהו.

יש סוגיות בחיים שמשתנות לאט, דרך בישול איטי וממושך, שצריכות לעבור דרך תפיסות מיותרות ולהתנקות מהן או להתגבר על פחדים שמושרשים עמוק לפני שהן מוכנות לשינוי.

לפעמים, כשנראה שאין דרך לקבל החלטה, צריך לתת לזמן עוד זמן לבשל את העניין ולזכור שהוא מבשל את כל היצורים, גם אותנו – זאת האמת הפשוטה. :staryellow:

מוזמנים להצטרף אלי גם בפייסבוק, לקרוא עוד על יוגה, להשתתף בדיונים ולהביע את דעתכם.

ליאת, יוגה ברעננה.