חוט דנטלי

11 באוגוסט, 2012 מאת ליאת

למי מאיתנו אין לפעמים את הפנטזיה לברוח מהשגרה שלנו לטבע, למקום מבודד?  מי מאיתנו לא השתעשע במחשבה על הדבר היחיד שייקח אתו לאי בודד?

רובנו לא היינו חושבים על זה, אבל התשובה הנכונה מסתבר, היא חוט דנטלי :smile:

לפני כמה ימים ראיתי ראיון עם אדם שעזב את משרתו כעו"ד מבטיח, תלה את העניבה והגלימה והחליט לעבור לחיות באוהל אנדיאני, לבד בטבע, בלי חשמל ומים זורמים כשהוא מתקיים ממה שהטבע מספק לו בלבד.

הוא חי שם כך במשך חצי שנה ובסופו של דבר הוציא ספר שמגולל את קורותיו: תלאותיו, חוויותיו ומסקנותיו מהתהליך שעבר.

לחיות בטבע או לחיות מהטבע

אחד הדברים שהוא דיבר עליהם היה ההבדל שהוא מצא בין המושג השגור לחיות בטבע ובין המצב של לחיות מהטבע.

לטענתו, רוב האנשים (כלומר אנחנו…) תופסים את החיים בטבע כנסיעה לצימר או אפילו מגורים במקום מוקף טבע.

אבל בסופו של יום אנחנו נכנסים הביתה, מדליקים את הטלביזיה ושאר המסכים שמקיפים אותנו, פותחים את המקרר ואת ברז המיים ומתנתקים מהטבע שנשאר בחוץ.

לחיות מהטבע,לעומת זאת, הוא דבר אחר לגמרי וזה הדבר שבו הוא רצה להתנסות.

שיחות נפש

המראיינת שאלה אותו מה עושים עם כל הזמן שהתפנה בלי פייסבוק ושות'.

בתשובה הוא ענה שמכיוון שהוא בחר ממש לחיות מהטבע, חלק ניכר מהזמן שלו התמלא בתחזוק החיים: בליקוט האוכל לאותו יום, הבערת אש לבישול ובדאגה לקיום הפיזי שלו.

ובשאר הזמן, הוא אמר, מסתובבים בטבע שסביב, מתבוננים הרבה, חושבים הרבה ובעיקר מנהלים שיחות נפש.

שיחות נפש? התפלאה המנחה, עם מי בדיוק מנהלים שיחות נפש כשאתה לבד בטבע?

עם החיות, עם הצמחים, עם אלוהים ועם עצמך – בסופו של דבר אלה הן שיחות הנפש האמיתיות, שיחות עם הנפש שלך עצמך.

פיצה וקולה מצילות חיים

היוגה עוסקת הרבה ביחסיות החיים שלנו ובכך שכל עולם התופעות שבו אנחנו חיים מורכב מצמדי ניגודים שאנחנו מגדירים כטוב ורע שפועלים תמיד באופן יחסי למשהו אחר.

לרוב הם גם מחליפים תפקידים ביניהם: מה שנחשב בעינינו טוב במצב אחד וגורם לנו אושר, הופך לרע בעינינו בסיטואציה אחרת וההיפך.

לפעמים החיים מלמדים אותנו שהדבר הנורא ביותר שאנחנו חושבים על משהו, יכול לשנות פנים ולהפוך לדבר שמציל את חיינו.

כשחיים מהטבע, הוא סיפר, מתוודעים לכל מה שיש בו אבל לא פחות מזה גם למה שאין.

ומכיוון שההתמודדות המרכזית שלו היתה השגת מזון, המפגש המרכזי שלו עם ה"אין" היה עם "אין אוכל" או אם נגדיר את זה על דרך החיוב, עם הרעב.

באחד הימים, אחרי ימים רבים שבהם לא הצליח ללקט מספיק אוכל, הוא פשוט התמוטט מחולשה ואיבד את הכרתו.

כשהתעורר ראה מרחוק את הבית והחווה של אנשים שגרו יחסית קרוב למקום והתיידדו איתו, הוא צעד לשם בשארית כוחותיו,

ובלי לדפוק בדלת או לחכות לתשובה נכנס פנימה וחצה את הסלון לכיוון המטבח אל עבר חברו בעל הבית שישב עם חבר ליד שולחן ועליו מגש קרטון עם שאריות פיצה ובקבוק קולה.

בלי גינונים מיותרים, הוא אכל את שאריות הפיצה אחרי שניקה אותה מקצת אפר ובדלי סיגריות ושתה את הקולה או "מיץ הקלוריות" כמו שהוא כינה אותה.

והנה, באופן ברור ומוחלט הפכו קולה ופיצה, מעוז המזון  הלא טבעי/ בריא/ מאוזן למצילי חיים עבורו באותו היום. :icecream:

אין לאן ללכת

דוד אבידן כתב פעם (ואילן וירצברג הלחין)

מה שמצדיק יותר מכל
את הבדידות את הייאוש הגדול
היא העובדה הפשוטה, החותכת
שאין לנו לאן ללכת

בסופו של דבר, אחרי שישה חודשים של חיים בטבע ואינספור נדנודים ואיומים של המשפחה (שהיתה מודאגת מאוד מהבחירות שלו ומסיכוייו למצוא אישה ולהיות אדם נורמלי מן הישוב)

מחליט הבחור, למצוא פשרה ולשלב באופן מאוזן יותר בין אהבתו הגדולה לטבע ובין היותו אדם מערבי במאה ה- 21 עם צרכים מערביים.

כשנשאל לפשר ההחלטה הזו לחזור חזרה אל החיים שנטש הוא ענה, שמה שגילה על עצמו בששת חודשי הניסיון שלקח על עצמו היה שהוא אוהב אנשים וזקוק להם

שהחיים בטבע ומהטבע, כדי להתבצע נכון, זקוקים לשבט או קהילה שבה כל אחד מתמחה ודואג לצרכיי הקהילה בתחום מסוים של הקיום בין אם פיזי, נפשי או רוחני.

ובעיקר הוא למד שאי אפשר באמת לברוח מעצמו, גם במקום הרחוק והמנותק ביותר, כי אין באמת לאן ללכת.

הפנימיות שלנו הולכת איתנו לכל מקום, גם אם נתרחק ונתנתק מכל דבר או אדם שעשוי להשפיע עלינו, אנחנו לוקחים איתנו תמיד את התודעה והמחשבות שלנו ואת הנפש שלנו עם מערכת הרגשות הסבוכה והמורכבת שבה.

אה כן, הוא נזכר רגע לפני סיום הראיון: לגבי שאלת השאלות מה היית לוקח איתך לאי בודד – התשובה היא בוודאות חוט דנטלי! :sideways:

מוזמנים להצטרף לדף הפייסבוק של אננדה ולקרוא עוד על עניינים שבגוף, בנפש ומה שביניהם.

ליאת, יוגה ברעננה

נושאים: חומרים למחשבה | 1,629 תגובות »

1,629 תגובות

  1. מאת סאלי תדמור :

    אחד הטקסטים המרעננים שקראתי לאחרונה. הסיפור על הפיצה שהצילה את חייו – תזכורת טובה מאוד לרצף שאנחנו חיים עליו, אנחנו לא תמיד בדיוק בקצוות. דברים מורכבים יותר ממה שאנחנו רואים בהתחלה. there is more than meets the eye.
    גם מהיוגה לוקח זמן לקבל את הצדדים העמוקים שלה.

  2. מאת ליאת :

    תודה רבה סאלי!

    סאלי תדמור: דברים מורכבים יותר ממה שאנחנו רואים בהתחלה. there is more than meets the eye.
    גם מהיוגה לוקח זמן לקבל את הצדדים העמוקים שלה.

    ממש כך! :smile:



סדנת יסודות המדיטציה ברעננה

חיפוש באתר






פוסטים אחרונים

נושאים