לרוקן את הכוס

בחברה שלנו ידע הוא כוח, כל תינוק לומד את זה. ומכיוון שאנחנו אוהבים להיות חזקים כשידנו על העליונה, רובנו אוהבים להיות יודעים, אבל עד כמה באמת אנחנו מוכנים ללמוד?

להתרוקן כדי להתמלא

מספרים על פרופסור נודע בעל תארים אקדמיים רבים שהגיע למורה רוחני גדול במטרה שילמד אותו את משנתו.

הוא פנה אל המורה ואמר: תראה, יש לי תארים בשמונה שפות, תואר ראשון בביוכימיה, ודוקטורט בפיזיקה גרעינית. שמעתי אודותיך רבות והגעתי כדי שתלמד אותי גם את תורתך.

אין בעיה, אמר המורה. אבל קודם בוא נשתה תה. הוא מתחיל למזוג תה לכוסו הריקה של הפרופסור, הכוס מתמלאת עד שפתה, והתה נשפך ממנה אל המגש, והמורה ממשיך למזוג, ומן המגש נשפך התה על הרצפה ומתחיל להציף אותה, עד שהפרופסור קורא בתדהמה, די עצור! אתה לא רואה שהכוס מלאה???

המורה מפסיק את המזיגה ואומר בחיוך: בדיוק! הכוס שלך מלאה לגמרי. בשביל להתמלא בידע חדש צריך לבוא עם כוס ריקה. לך תרוקן את הכוס ואחר כך בוא ללמוד.

האם אנחנו רוצים לדעת או ללמוד?

בעולם שלנו, ידע נחשב לכוח, ומכיוון שאנחנו מעדיפים להיות בעמדת כוח מול הסובב אותנו, אנחנו אוהבים אינפורמציה ואוהבים שיש לנו ידע.

לרוב, אנחנו רוחשים כבוד רב לאנשים שיודעים דברים רבים בתחומם, ורוחשים כבוד מועט מאוד (או אפילו זלזול) כלפי מי שלא מחזיק בידע.

תופעת הלוואי של התכונה הטבעית הזאת היא המרדף התכוף שלנו אחרי ידע בגלל הכח שהוא מעניק לנו בעולם ופחות לשם חוויית הלמידה של דבר חדש.

חוויה שבמהותה מחייבת התרוקנות מסוימת ופינוי מקום למשהו חדש.

לוותר על הידע שלנו

מכיוון שכולנו למדנו מינקות עד כמה חשוב לנו לרכוש ידע, אנחנו רוב הזמן יודעים המון דברים ומסתובבים עם הידע הזה בעולם.

כשמגיע הרגע בו אנחנו רוצים ללמוד משהו חדש, קשה לנו מאוד לשחרר את הידע שכבר צברנו לפניו ואנחנו שומרים אותו צמוד אלינו, נכנסים איתו לכל חדר חדש ובעזרתו שופטים או מעריכים כל דבר או אדם חדש שאנחנו פוגשים.

מכיוון שאנחנו כל כך מזוהים עם הידע שיש לנו וכל כך מפחדים לוותר עליו (ממש כמו לוותר על הזהות שלנו), לפעמים הופך הידע הזה מעוצמה לגיבנת שאנחנו נושאים על הגב שמפריעה לנו באמת לשמוע משהו שטרם נחשפנו אליו.

למעשה הרבה פעמים אנחנו רוצים ללמוד משהו חדש כדי לאשש ולקבל אישור על מה שאנחנו כבר יודעים וברגע שזה לא קורה ואנחנו נתקלים בידע או תובנות שונות משלנו (או רחמנא לצלן אפילו מנוגדות) נחסמת חווית הקליטה והלמידה ואנחנו נותרים שוב בגבולות האופקים שלנו.

להתרוקן מידע לא מנוכחות

אני יודעת, אני יודעת, חלק מכם וודאי חושבים על כל סיפורי השרלטנות והניצול על מורים רוחניים שמנצלים את מעמדם ואת ההתמסרות הטוטאלית של תלמידיהם כדי לצבור עוד כוח ושליטה באופן שמזיק לתלמידים הקשובים שרוקנו את הכוס שלהם לגמרי כדי לפנות מקום לנוכחות המורה, עד שויתרו על כל חשיבה עצמאית.

אז רגע לפני שניגש לפינת הסקילה, הרשו לי לסייג את דבריי. זה נכון, בעולם המודרני שלנו, מורים גדולים הולכים ומתמעטים וגם אלה שהתחילו ממקום כן וצנוע, לפעמים עם צבירת קהל התלמידים ועמדת הכוח נופלים במלכודת האגו והשליטה (המלכודת המסוכנת ביותר לכל מורה).

כתלמידה שנים רבות וכמורה אני חושבת שיש בינינו מורים טובים, מוכשרים ובעלי כוונות טהורות ובכל זאת כולנו בני אדם עם חוזקות וחולשות, העדפות וכן… גם אגו. אגו שאנחנו מנסים כמה שיותר למתן ולנטרל כמורים, אבל עדיין אגו.

כשאני מדברת על ויתור והתרוקנות מהידע שלנו, אני בשום אופן לא מתכוונת לויתור על הנוכחות המודעת שלנו, על הקשב שלנו לגוף ולרגשות שלנו, על תחושת הבטן שמסמנת לנו שמשהו לא טוב קורה.

הבחנה מבדלת

ביוגה מדברים רבות על היכולת הנרכשת להבחין בנפרדות בינינו (הזהות הפנימית הקבועה שלנו) ובין החלקים השונים של הקיום שלנו.

כשאנחנו מצליחים לעשות את זה אנחנו רואים שהמחשבות המשתנות והחולפות שלנו הן לא אנחנו והרגשות ההפכפכים שלנו הם לא אנחנו וגם הגוף שלנו שמשתנה כל הזמן ובסוף חולף מהעולם – גם הוא לא אנחנו.

בבואנו לרכוש ידע חדש לנו, טוב לראות גם את הידע הרב שצברנו במהלך החיים (וזה כולל תארים, תפיסות, דפוסים, חינוך ומבנים מחשבתיים) כנפרד מאיתנו. גם הוא לא אנחנו (אם כי גם אליו אנחנו מאוד קשורים).

מתוך ההבחנה המבדלת הזאת להצליח להניח אותו רק לרגע בצד (לא לזרוק או להשמיד אותו כליל) כדי לתת לעצמנו סיכוי אמיתי להקשיב ולקלוט משהו חדש ממקום פתוח ונקי.

מתוך המקום הזה, נוכל לבחור ולאמץ אלינו את מה שנכון ומתאים לנו בשלב זה בחיינו ולהשאיר בחוץ את מה שלא.

מוזמנים למצוא אותנו גם בפייסבוק ולקרוא עוד על יוגה, להשתתף בדיונים ולהביע את דעתכם.

ליאת, יוגה ברעננה