הפוך גוטה הפוך

פוסט קטן על עמידת ראש

באחד השיעורים האחרונים, יצא ששאלתי את הקבוצה מה מתחשק להם לתרגל באותו ערב, ויצא שמישהו מהם ענה מהר (לפני שיתחרט) עמידת ראש.

בסוף השיעור, אחת מתלמידותיי האהובות ביקשה ממני לצלם אותה כדי שתוכל להאמין לעצמה ולהוכיח לעולם שהיא אכן עומדת על הראש.

ולמה אני כותבת את הפוסט הזה? אולי כדי להבהיר (בניגוד למקובל בחלק מאסכולות היוגה), שעמידת ראש היא אכן הביג דיל שעושים ממנה: גם ביתרונותיה אבל גם בחסרונותיה כשהיא לא מבוצעת נכון.

כך שלהביא את עצמנו למצב שבו רוב משקל הגוף עומד על חוליות העורף הוא דבר שדורש הכנה ואימון לא מעטים של הגוף כדי להימנע מנזקים מיותרים ולהינות מפירותיה הרבים והטובים של התנוחה המופלאה הזו.

מלך התנוחות

עמידת ראש היא אחת התנוחות המרכזיות, המדוברות והנפלאות שיש. עד כדי כך שהיא מכונה "מלך כל התנוחות".

ובאמת, מה לא נאמר עליה: היא ממריצה את אספקת הדם אל הלב ואל המוח ובכך גם מאפשרת מנוחה ללב וגם מעודדת התחדשות של תאי המוח.

היא מחממת, מעוררת, משפרת את יכולת הריכוז ובהירות המחשבה, מחדדת את הזיכרון, מחזקת את עמוד השדרה, מפתחת את עמידות הריאות ומסייעת בחיזוק מערכת החיסון.

בגלל זרימת הדם המומרצת וההשתרשות כנגד הקרקע היא נחשבת מצוינת למצבי דיכאון וחוסר יציבות רגשית ומי שמתרגל אותה נכון ובעקביות מסייעת לתחושת נמרצות, שיפור החיוניות ותחושת אנרגטיות כללית.

ולמעשה בספרו של איינגר אור על היוגה היא מופיעה כמזור ותרופה כמעט לכל תחלואה אפשרית.

אבל…

המון אנשים שמתרגלים אותה, מעידים לא אחת על עומס בעורף, כאבים ומתח בכתפיים ולחץ בראש ובארובות העיניים.

מצבים שממש לא מתיישבים בכפיפה אחת עם כל התחושות הנפלאות שמתוארות בפסקה האחרונה וכשהם חוזרים על עצמם בעקביות עם תרגול נשנה הם יכולים לגרום לנו נזק של ממש שלוקח שנים לשקם.

(אני יודעת, זה נשמע מופרך, אבל יש לא מעט תלמידים שמגיעים לשיקום בעקבות תרגול יוגה שגוי, בין היתר של עמידת ראש).

יתרה מזאת, ישנם אנשים שעמידת ראש קלאסית פשוט לא מתאימה להם כמו: אנשים עם בעיות בחוליות הצוואר, אנשים עם מצבים קיצוניים של לחץ דם לא מאוזן, אנשים בעלי מחלות לב ועוד וריאציות שונות של מצבים שהמורה ליוגה לא תמיד מודע אליהם ולא בהכרח רוצה לקחת את הסיכון שבגרימת נזק נוסף.

וכאן הסתייגות: כאשר עמידת ראש מתבצעת נכון היא אף יכולה לשפר, לאזן ולהועיל למצבים שמניתי למעלה, אבל ללמוד לבצע אותה נכון לוקח זמן, ובזמן הזה הולכות ומצטברות להן עמידות ראש לא נכונות שנשענות על המשאבים הלא נכונים בגוף ויוצרות נזק, שלעתים מורגש אחרי כמה חודשים או כמה שנים של תרגול לא קשוב.

הפוך על הפוך

לכן עמידת ראש, על אף חשיבותה ומעלותיה הרבות היא לא תנוחה שאני ממהרת לתרגל בשיעורי יוגה שיש בהם טווח משתנה של רמות תרגול.

אז מה כן? הרבה הכנות של הגוף לקראתה: חיזוק של הזרועות וזוקפי הגב העליון, ריכוך הכתפיים ותרגול היכולת לא לדחוס אותן, תרגול השתרשות נכונה ויצירת בסיס יציב.

ולמי שבשל לתרגל עמידה על הראש, שלל וריאציות לתרגול בתמיכה של הקיר או עם בן זוג, חצאי תנוחה שבה הידיים לומדות להשתרש ולהצמיח את הגוף למעלה מבלי שהעורף ידחס בינתיים.

השבח לאל לא חסר מה לתרגל, ובסופו של דבר כאשר כל אלו מגיעים לדרגת בשלות אפשר להתחיל ליישם אותם בעמידת ראש שלמה, שבה הגוף כולו עובד ומחזיק את עצמו ולא נשען על העורף:

הידיים דוחפות ומצמיחות את הגוף כלפי מעלה, הראש משתרש קלות, הכתפיים משוחררות, חוליות העורף לא נדחסות אלא מתרחקות ומתרווחות זו מזו ותחושה נהדרת של חיות וערנות ממלאת את הגוף.

ושוב בפינת ההסתייגות: יש אנשים שעבורם תרגול עמידת ראש מלאה אינו מתאים כלל ועבורם מומלצות שלל הוריאציות האחרות והמצוינות לתנוחות הפוכות.

בסופו של דבר

ההשתאות מהיכולת לעמוד על הראש והבקשה לראות צילום כדי להאמין אינן מופרכות כל כך בהתחשב בעובדה שעמידת ראש היא תוצאה של תהליך ארוך של התחזקות, בניה וארגון הגוף שהגיע לבשלות.

וכשהיא מתרחשת מתוך כל אלו אפשר להתנסות בתחושת העוצמה, השליטה והעילאיות שיש למלך התנוחות להציע.

ליאת, יוגה ברעננה