פוסט פוסט חירות

29 באפריל, 2014 מאת ליאת

כולנו תולים את אושרנו במשהו. כולנו כלואים בתוך מצב כזה או אחר: כזה שנולדנו לתוכו, כזה שיצרנו לעצמנו או כזה שהחיים ארגנו לנו. איפה בתוך זה יושב מושג החירות הפנימית שלנו? להלן מחשבות עתיקות חדשות בעניין

מעבדות לחירות לעבדות

בפסח כולם יוצאים מעבדות לחירות, כולם מדברים על יציאה מעבדות לחירות, כולם משלבים את הצמד הזה שעולה לגדולה להלן עבדותחירות בכל משפט שלהם.

לקראת הפסח כולם מחכים לחופש, לזמן פנוי , להפוגה, להפסקה לחירות ואיפשהו עם ימי החופשה המצטברים, המשפחתיות התכופה והארוחות בכל חמש דקות, מתחילים להישמע קולות מצוקה.

ציפיה לחזור לשגרה, רצון להתנקות, לחדש את הדיאטה, להבטיח לעצמנו הבטחות חדשות, שהילדים יחזרו לגן – בלי ששמנו לב, החירות שלנו הפכה לעבדות בעצמה. כל סממני החופש בהתגלמותו הפכו לגורמים מעיקים שמהם אנחנו רוצים להשתחרר.

הפכים יחסיים

כל פעם מחדש מפתיע אותי לגלות, איך כל מה שיש לו היפך (רגש הפוך, תכונה הפוכה, עמדה הפוכה) לעולם יהיה יחסי ולא מוחלט.

בהיותם כאלה, גם הדברים הנפלאים ביותר שאפשר לחשוב עליהם (חופש, אוכל, שוקולד, טבע…) יהפכו איומים ונוראים במינון מסוים, בעיתוי הלא נכון, בהקשר מסוים.

עוד יותר מוזרים הדברים כשמדובר במונחים מופשטים בהקשר ברור ומוחלט של טוב, כמו למשל חירות.

המוחלט בתנועה

אם הסממנים החיצוניים שמייצגים חירות יכולים להפוך בנסיבות מסוימות לשליליים, מה היא החירות המוחלטת?

ככל הנראה, היא לעולם תהיה קשורה לאיזו איכות פנימית ולא למצב חיצוני. ונראה שהחירות המוחלטת (אם יש אחת כזאת) קשורה ליכולת הפנימית לנוע בחופשיות בין מצבים.

לראות את מצב X שייצג עבורי חירות עד כה, כבר לא מייצג את ההגדרה הזאת בשבילי והיכולת לבחון מה כן מייצג אותה כרגע.

בין אם המצב הוא כזה שבחרנו או כזה שהחיים זמנו לנו, היכולת לקיים את החירות שלנו באופן מוחלט תהיה להתבונן בזה, להבין ואז לקבל או לפעול בהתאם, או שניהם יחד בו זמנית.

חירות בבית הכלא

כולנו תולים את אושרנו במשהו. כולנו כלואים בתוך מצב כזה או אחר: כזה שנולדנו לתוכו, כזה שיצרנו לעצמנו או כזה שהחיים ארגנו לנו.

מעצם היותנו חיים בתוך גוף, אנחנו כלואים בגופנו, ברגשות  ובמחשבות שלנו, שמשתנים ללא הרף וחולפים בתוך עולם שלא עוצר לרגע.

החירות האמיתית היחידה שנשארת לנו היא השחרור מן התלות במצבי החיים השונים, יכולת קבלה של השינוי המתמיד והישענות על אותו חלק מתבונן בתוכנו שאינו משתנה.

קשה לתפוס את זה, עוד יותר קשה לבצע ובכל זאת, זאת הדרך הקצרה ביותר להפחתה של סבל בחיים שלנו.

שתי ציפורים חברות

במסורת היוגה יש דימוי שמתאר יפה את מערכת היחסים בין שני הכוחות המרכזיים הפועלים בעולם: הדימוי מתאר שתי ציפורים חברות, שחיות על אותו הענף, האחת טועמת מהפירות המתוקים והחמוצים של העץ והשניה רק מסתכלת באי היצמדות (mundaka upanishad).

הדימוי הזה מתאר מבנה דואלי ממנו מורכב כל היקום ואנחנו ובו תודעה טרנסצנדנטלית (שקיימת מעבר לעולם הגשמית ואינה תלויה בו), מודעות טהורה ובלתי משתנה שמהווה את המקור להכל וסביבה כל מה שמרכיב את עולם החומר וגם אותנו כחלק ממנו.

על פי המבנה הזה, לכל דבר בעולם הזה יש טבע נצחי, נשגב, מודעות טהורה – ציפור מסתכלת באי היצמדות וטבע חומרי שחי ומתנסה בחיים האלה בעונג וכאב – ציפור חברה שטועמת את הפירות המתוקים של עץ החיים אבל באופן בלתי נמנע נתקלת גם בפירות החמוצים.

על המבנה הזה נשענות רוב שיטות היוגה הנהוגות היום בעולם ורובן ככולן מנסות ללמד את המתרגל לבוא במגע כמה שיותר רגעים בחיים עם אותו חלק מתבונן בתוך החיים המשתנים החולפים, המתוקים והחמוצים.

ככל שמתרבים הרגעים שבהם אנחנו מרגישים מזוהים עם אותו חלק פנימי מתבונן כך הולכת ופוחתת התלות וההיצמדות שלנו לכל מה שחולף בחיים (כולל החיים עצמם).

ומתוך אי ההיצמדות הגוברת הזאת בכל מה שחולף עולה ומתבססת ההבנה שבפנים, בתמצית המרוכזת שלנו, יש לנו בעצם ציפור בת חורין. :heart:

ליאת, יוגה ברעננה

נושאים: חומרים למחשבה | 6,153 תגובות »

התגובות אינן מאופשרות.



סדנת יסודות המדיטציה ברעננה

חיפוש באתר






פוסטים אחרונים

נושאים