מה הבאת לי

הרהורים על פילטרים

בזמן האחרון אני עסוקה בעיקרון קוסמי נפוץ, לפיו כל דבר שקורה ונחווה על ידי במציאות שלי יש לו איזה תפקיד בחיי.

גם אם עבר לרגע במקרה בחיי וקרה לגמרי לא בשליטתי, בכל זאת הוא קרה לי, ומתוקף זה יש לי איזושהי אחריות על החלק שלי בו, בין אם פסיבי או אקטיבי.

מעצם העובדה שאני חוויתי בחושיי את פיסת המציאות הזאת והיא עברה דרך הפילטרים שלי היא משקפת משהו ממני, משהו מהחוויה הפנימית שלי.

יכול להיות שבמקביל עוד אנשים חוו את אותו המקרה בדיוק, כל אחד מנקודת מבטו שלו. בכל אחד אותו מקרה לחץ על כפתורים אחרים, ועורר רגשות ומחשבות אחרים ואי לכך לי ולכל אחד אחר שחווה את המקרה הזה יש חלק במכלול הסיבות להתרחשותו.

שטויות במיץ עגבניות

חלק מחבריי נחרדים מכל הקשר לא אמפירי, בין הפנים שלנו למה שקורה בחוץ.

וכל ניסיון להסתכל על הקשר, לרמוז על שייכות וחיבור ביניהם ולהגדיר אותו נחשב כרוחני, לא עלינו, ואי לכך שטויות במיץ עגבניות.

אז עבורם ועבור כל מי שסולד מכל מה שנודף ממנו ניחוח של רוח, אני רוצה לומר שפניי לשלום ואין לי כל עניין להתווכח ולהגן על נכונות דבריי.

העניין שלי הוא בעיקר היכולת לבחור בנקודת המבט המוצלחת ביותר עבורי להסתכל דרכה,

כך שגם אם מדעית, פילוסופית, תאורטית ומעשית דבריי הם גיבוב של שטויות מופרכות – אני אומרת שלבחור להאמין שכך הם פני הדברים יוצר בשבילי את הלך הרוח הנכון ביותר להתמודד בו עם החיים.

איפה מרכז השליטה?

בעולם היוגה מדברים הרבה על יכולת ההתבוננות וההבחנה המבדלת: היכולת לראות ולהבדיל בין כל מה שחולף בחיינו ובין אותו חלק בתוכנו שלא משתנה ומתבונן במה שמתרחש.

בעולם כל כך מורכב, שכל אחד וכל דבר בו מושפע מכל כך הרבה גורמים שאנחנו לא מודעים לקיומם ולהשפעתם, נורא קל ללכת לאיבוד ולהרגיש שמה ששולט בחיינו הוא המציאות החיצונית.

וקל מאוד ליפול שוב ושוב אל הבלבול הנפוץ בין כל התפיסות והאמונות שמעצבות את המציאות שלנו ומגדירות אותה, ובין אותה איכות בנו שלא משתנה.

וכך הרבה מאוד אנשים שאני פוגשת חיים מתוך תחושה שהחיים קורים להם, מגלגלים אותם, ולהם אין לא אחריות ולא שליטה במה שמתרחש.

באופן הזה ההורים שלהם קבעו את מי שהם היום, דרך החינוך שלהם עיצבה אותם, ההפליה הפלתה אותם, אטימות לבם של אנשים חרצה את גורלם, מזג האוויר התאכזר אליהם והשחיתות בשלטון מוטטה אותם.

כל אלה כמובן קיימים בעולם, כולנו נתקלים בהם, מכירים אותם ואת התחושה הצורבת כשאנחנו פוגשים בהם, אבל מולם יש אותנו, יצורים עם מחשבות, רצונות, מילים, אמונות ומעשים – בהם יש לנו שליטה.

התנהלות בעולם מתוך אותן תכונות שבהן אני יכולה לשלוט מאפשרת למרכז השליטה שלי להיות פנימי.

כך, גם אם אני לא שולטת בכל המצבים והסיטואציות שאליהן אני נקלעת בחיים, אני היא זאת ששולטת בתגובה שלי:

במחשבות שאני בוחרת לחשוב, במילים שאני מדברת, במה שאני עושה ובאיך שאני בוחרת לראות ולהגדיר את החיים שאני חיה.

אחריות על הלמידה

העיקרון שאני עוסקת בו לאחרונה לוקח את העניין הזה עוד צעד אחד קדימה.

אני אוהבת להסתכל על כל סיטואציה או מצב שאני עוברת בחיים (במיוחד אלה שמושכים את תשומת לבי לטוב ולרע) ולשאול את עצמי: איך המצב החיצוני הזה משקף משהו אצלי?

אם זו סיטואציה שגורמת לי תחושה טובה, שמחה או סיפוק, אני בוחנת מה בפעולות שלי או בדרך שבה אני רואה את המצב עושה לי טוב, איך אפשר להביא יותר תחושות טובות לתחומים אחרים בחיים שלי.

אם זה מצב שמעורר אצלי קושי, תסכול, עצבים או ייאוש, אני שואלת את עצמי, מה יש במצב הזה בשבילי? אם מישהו אומר משהו שחורה לי, איך זה מצביע על משהו שחורה לי בתוכי?

וככה, אולי אין לי שליטה בהכרח על ההתרחשות החיצונית אבל אני מזכירה לעצמי כל הזמן לקחת אחריות על מה שיש לי ללמוד ממנה.

המקום המשתלם ביותר

כשאני בוחנת את הדברים בצורה הזאת, אני תמיד מגלה דברים מעניינים: אם אני מאוכזבת מהתנהגות או דיבור של מישהו, אני מגלה כל מיני ציפיות שהיו לי מאנשים, חלקן לא מוצדקות בעליל.

כשמשהו או מישהו מכעיס אותי, ואני מפנה את הזרקור אלי, אני לפעמים מגלה שאני רותחת מזעם עלי, על האופן שבו אפשרתי לדברים שלא מקובלים עלי להתקיים.

אם לא מקשיבים לי, הרבה פעמים אני מבינה שאני לא מקשיבה לאחרים או לעצמי.

כמו אותם ילדים קטנים ששואלים בכל הזדמנות: מה הבאת לי? כי הם התרגלו לעובדה שהם תמיד מקבלים משהו, גם אני מתרגלת לשאול כל מצב בחיים שלי, מה הבאת לי.

לא תמיד אני מבינה, איזה מן מתנה קיבלתי, ומה אני אמורה לעשות איתה, אבל מה שבטוח הוא שהתמקדות במה שאני יכולה לעשות בעניין, על פני מה שקרה לי, חוסכת לי הרבה אנרגיות.

ויתרה מזאת, ההתעקשות להתרכז בתועלת שטמונה בכל מצב שאני חווה, שמה אותי במקום המשתלם ביותר עבורי בנסיבות הקיימות.

מוזמנים למצוא אותי גם בפייסבוק ולקרוא עוד על יוגה, להשתתף בדיונים ולהביע את דעתכם.

ליאת, יוגה ברעננה