על תרגול יוגה בקיץ

בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה

ימי הקיץ החמים שלנו מביאים איתם שלל תחושות ותופעות שלא פוסחות בהשפעה שלהן גם על שיעורי היוגה וההתנהלות בהם.

מצד אחד, לעומת התרגול בחורף, יש משהו קל ורך בתנועת הגוף. העובדה שהגוף מתחמם בקלות עוזרת לשרירים ולמפרקים להתרכך ולהיפתח מהר ללא הנוקשות והכנות החימום הארוכות שדרושות כשקר בחוץ.

מצד שני, יש משהו בעומס החום שמכביד על אנשים וגורם להם להגיע לשיעורי היוגה תשושים מראש (במיוחד אם הם באים לשיעור ערב אחרי יום עבודה) ועם סף עצבים וחוסר סבלנות נמוך יותר.

פעמים רבות בחודשי הקיץ החמים נשמעות בקשות בשיעורים לאימון רך, למשהו איטי ומרענן שיתאים להלך הרוח התשוש של התלמידים וצצים מחדש הדיונים לגבי השימוש במזגן בשיעור יוגה ושאר אמצעי קירור.

עובדות אלה מביאות אותי כל קיץ להרהר מחדש על האימון היוגי ולבחון איך נכון לעבוד בתוכו בתנאים המשתנים.

עקרונות לחוד ומעשים לחוד

היוגה עוסקת ביצירה של חום. אין דרך לעקוף את זה. לא סתם חום, בעירה.
יצירה של חום אדיר כדי להבעיר את האש הפנימית, ללמוד לשלוט בה ולהשתמש בה.

ביוגה קוראים לעיקרון הזה טפס ומעבר לחום האדיר שמאפיין אותו הוא מתייחס גם לאיזו התגייסות גדולה, משמעת עצמית ואיסוף כוחות אדירים שמביאה לזיכוך התודעה.

אחת המטרות החשובות ביותר ביצירת טפס היא הניקיון שהוא יוצר: ניקיון של פסולת ורעלים פיזיים שמשתחררים בין היתר דרך נקבוביות העור בזיעה וניקיון נפשי ומנטלי, מתוך התפיסה שהתודעה שלנו מצליחה להיות שקטה כשהגוף שלנו נקי מפסולת ושקט.
(ראו דיון נרחב בעיקרון הטפס ובמקורותיו במאמר חום יולי אוגוסט)

לצד העיקרון המרכזי והחשוב הזה מתקיים עיקרון יוגי חשוב לא פחות והוא עיקרון ההבחנה המבדלת וחידוד ההתבוננות והקשב לגוף, לאיך התודעה והנפש שלנו בתוכו, לראות מתי הגוף נכנס לעודף מאמץ, איך אנחנו מגיבים כשקשה לנו והאם אנחנו מצליחים לקיים בתוך התרגול שלנו את עיקרון ההרפיה שאנחנו רוצים לחוות גם בתוך המאמץ הפיזי.

הלך רוח שאלתי

אחד הדברים שאני אוהבת לעשות עם עצמי בשיעורים הוא לחפש כיוונים חדשים.

לשאול את עצמי שאלות ולאפשר לעצמי, לפני או תוך כדי השיעור להתנסות בתשובות שעולות, לרוקן את כוס הידע שלי, לאפס את עצמי ולראות מה קורה כשאין לי מידע ברור על מה שהולך לקרות. בדרך כלל מה שקורה הוא שמתפנה פתאום מקום למשחק, לניסיונות יצירתיים שבאים מתוך סקרנות ללמידה והופכים את השיעור לגן שעשועים יוגי.

כך קורה, שבימי הקיץ החמים אני באה לשיעורים עם שאלות ולא עם תשובות ובתוך הלך הרוח השאלתי הזה אני שואלת את עצמי מה נכון ללמד בחום המתיש הזה?

האם כדאי לרכוב על החום הכללי וליצור שיעור מחמם ומרכך שיאפשר להגיע לרמות רכות ופתיחה גבוהות או שדווקא נכון לספק הקלה מהחום, לעודד הרפיה ותנועה איטית?

לפעמים אני שואלת מה יכול לעזור לי ומתוך החיפוש אחר הקלה לעצמי נולד שיעור שיש בו דיוק גם עבור אחרים.

לפעמים השאלות שלי לא נשארות בפנים וממש פונות אל התלמידים. אני שואלת אותם אם יש להם בקשות מיוחדות להתמקדות, לפעמים עולות תשובות נפוצות (גב תחתון, שכמות, צוואר), לפעמים עולות פתאום סוגיות מסקרנות שלוקחות את השיעור למחוזות חדשים לכולנו ומסתברות בדיעבד כבחירות מדויקות להפליא.

שיעורי קיץ מוצלחים במיוחד

הנה כמה דוגמאות לשיעורים מוצלחים במיוחד שנבעו מהחום הגדול, מתחושת התשישות הכללית של התלמידים ומההסכמה לבחון כיוונים חדשים בלי לדעת בדיוק לאן יובילו:

:stargrey: באחד הימים הלחים, בשיעור עמוס תלמידים, עלתה בקשה בחדר לאימון איטי ומרענן. כששתי המילים האלה מנחות את מחשבתי גלשנו לאימון עמוק עם שהיות ארוכות בתנוחות שבו כל תנוחה כמו הולידה מתוכה את הוריאציה הבאה.
הדבר המעניין היה שחלק מהאנשים באמת חוו את ההרפיה והשקט שאימון כזה מביא ובאופן לא מפתיע חלק מהתלמידים דווחו שהיה להם קשה במיוחד לשהות בתנוחות.

:stargrey: בשיעור אחר בחום הגדול שבו הורגשו בחדר הדים של עצבנות וחוסר סבלנות שאלתי את עצמי מה יכול לשכך, להרגיע ולאזן את האנרגיות, מה שהוביל לשיעור שכולו עסק בנשימה, בהובלה שלה למקומות שונים בגוף, וביכולת לחדד את התחושה באיברים הפנימיים וברבדים מעודנים.

:stargrey: מישהי שאלה בתחילת השיעור אם יש ביוגה תרגילים לחיזוק העיניים, זה זרק אותנו לשיעור שלם שעסק בואיוס (סוגי האנרגיה השונים בגוף) ובמיוחד באלה המשניים העוסקים בעיניים ובאיברי הפנים.
מתוך השאלה הפשוטה הזאת הגענו לתרגולים איזוטריים למדי שכללו עבודה עם עיניים פקוחות למחצה, מיקוד המבט בקצה האף ובין הגבות ושאר וריאציות שבדרך כלל לא מגיעים לעבוד איתן בשיעור ממוצע.

:stargrey: מישהו ביקש לחזק את הירכיים, ולעבוד על תנוחת הכיסא (utkatasana) וכך נוצר שיעור שכולו השתרשות שחבר לחום וללחות הקיימים ויצר אימון מחמם ומיוזע, שבסופו הגוף הרגיש חמאתי במיוחד.

הזמנה להתבוננות

המציאות מספקת לנו ללא הרף מצבים שלא ביקשנו. מצבים שבהם אנחנו חווים אי נוחות, תסכול או כאב, מצבים שמתערבים לנו בתכניות שעשינו ומאלצים אותנו לשנות אותן.

היוגה לעומת זאת מזמינה את מי שמתרגל אותה לנצל כל מצב שהחיים מביאים לפתחו כדי ללמוד משהו חדש על העולם ועל עצמו.

הגישה הזאת הופכת כל מפגש שלנו עם העולם החיצוני או הפנימי לאובייקט למחקר, וכל מצב נעים או מעיק לחיפוש הדרך שלנו לנוע אל עבר איזון.

בהקשר הזה, מזג האוויר בכלל והקיץ בארץ בפרט, הוא הזמנה מצוינת להתבוננות:

הזמנה לראות איך החום משפיע על הגוף, אילו תחושות ורגשות הוא יוצר (עצבים, נעימות), מה הרצונות שעולים בנו בעקבות התחושות האלה (להפעיל מיד את המזגן על 16 מעלות, לעזוב את החדר בזעם, לשכב להרפיה) ולבחון כל פעם מחדש את הבחירות שלנו נכון לרגע זה.

יכול להיות שנבחר לנצל את החום כדי ליצור אימון חם וליהנות מרכות השרירים והמפרקים והיכולת להיכנס בקלות ולעומק אל תוך תנוחות היוגה ויכול להיות שנבחר דווקא להוריד הילוך ולשלב באימון שלנו נשימות מצננות ותנוחות מרפות ומקררות כדי לאזן את עומס החום.

מה שלא נבחר לעשות, עצם היכולת לתרגל יוגה (כלומר להתבונן, לחפש, לשאול שאלות ולבחון את פעולותינו), היא פעולה טרנספורמטיבית שהופכת את הבחירה שלנו באשר היא למודעת ואי לכך מדויקת יותר עבורנו.

מוזמנים לשאול, להגיב ולשתף במחשבות שלכם בתגובות כאן למטה. אשמח לשמוע. :flrw:
ליאת, יוגה ברעננה