לפני שבוע נסעתי זו השנה השניה ברציפות לסדנא בת שלושה ימים עם prasad rangnekar
כמו תמיד כשמגיעים למקום או סיטואציה שקשורים לזכרון מהעבר שיש אצלנו בראש, אנחנו מגיעים עם שק מלא ציפיות.
גם כשאנחנו מנסים לבוא נקיים ופתוחים, עצם הזיכרון שקיים אצלנו, מהווה גורם להשוואה שנמצא שם כל הזמן בגב הראש שלנו, ופרטנר נאמן למשחק מסירות בין המציאות העכשווית לזו שחווינו בעבר.
אז אחרי חוויה עוצמתית מאוד ששבתי איתה מהסדנא הקודמת, ציפיות מהסדנא הזו היו בלתי נמנעות כמובן.

המשך »

אתמול פגשתי את פרסד, המורה ההודי שבדיוק לפני שנה נכחתי בסדנא בת שלושה ימים איתו, סדנא שלאחריה חלו תמורות מרחיקות לכת בחיי (לא בגלל הסדנא, רק מציינת עובדה כרונולוגית)
מאז הסדנא ההיא שמרנו על קשר אינטרנטי והנה אתמול הלכתי לפגוש בו.
הגם שנכחתי רק בשליש הראשון של השיחה, והייתי צריכה לתזז ולתמרן כדי להגיע לשם לזמן קצר – קרה מה שקורה לי המון עם היוגה, אני רואה אותה בכל מקום, בכל מצב, והבנתי די מייד למה לא ויתרתי לעצמי בשום אופן על הפגישה החלקית הזאת.
נושא הסדנאות שלו בביקורו הנוכחי הוא "ממש בטעות" love & devotion עם דגש מיוחד על האהבה והקבלה העצמית שהכל מתחיל ונגמר בה – נושא טעון שיפור אצל כמה נפשות יקרות שאני מכירה מקרוב (לא נזכיר את שמן), חלקן ממש ממש מקרוב… מה מקרוב, מבפנים ממש… המשך »

השבוע הייתי בסדנא שהעביר מורה הודי שבא לארץ.
לא התעלפתי מהתלהבות ממנה, אבל מה שמאחד לרוב בין כל המורים ההודים שפגשתי, הוא הידע התיאורטי העמוק שלהם, הבקיאות הרחבה בטקסטים של היוגה ויכולת ההפשטה הנפלאה לדון בסוגיות עמוקות, כמי שגדלו לרוב מגיל אפס בתוך תרבות שמקדשת בחיי היומיום שלה את ההתבוננות פנימה וחקר הנפש והתודעה.
כך שמתוך סדנא שלמה, החלקים בהם דיברנו על החיים ועל היוגה (הלו הם הנושאים שכ"כ מעסיקים אותי עד שנאלצתי להקים בשבילם בלוג ) היו אלה שהותירו בי רושם חזק. המשך »

בתקופה האחרונה יצא לי לחשוב הרבה על חופש. כן, זה קשור ישירות לעובדה שמזמן מזמן לא הייתי באחד כזה – ואני מתכוונת באופן המלא והמילולי ביותר לחופשה אמיתית שכזאת.
כיוון שכך, עלו וצפו לא מעט תחושות של כמיהה לחופשה אקזוטית, לנסיעות ארוכות/ מרחבים פתוחים/ שירות חדרים/ נופים/ שפה זרה כלשהי ו/או נוף של סירות מפרש הנשקף מרביירה כזאת או אחרת
אממה, כמו בד"כ, החיים האלה נמצאים כאן כדי להראות לי בדיוק מתי אני מאכילה את עצמי בשטויות ולא מאפשרים לחוסר הדיוק לחמוק מתחת לפני השטח. המשך »

"בסאמיאמה על ידידות ודומיה – מושג כוחה"
כך כותב פטנג'לי ביוגה סוטרות לפטנג'לי, סוטרה 3.24
אני לא מתכוונת להיכנס לפרשנויות מעמיקות אודות הסוטרה, כי יש עשרות כאלה, ולמרות שהן מרתקות, אני רוצה להגיע להרהורים שהיו לי בעקבותיה.
רק אומר שבסוטרה הזו מדובר על כך שכשאנחנו מגיעים לרמה מאוד גבוהה של התמקדות בידידות ודומיה (להלן: אהבה, חמלה,עזרה,אי אלימות, נתינה וכ') מושגת הבנת המהות שלהן. המשך »

"לא יוצא לך לפעמים, ככה, ללכת לאיבוד או להרגיש אבוד?"
"לאן אני יכול כבר ללכת לאיבוד, כשאלוהים כל הזמן איתי?"

נכון…. אני נזכרת, כמה קל לי לשכוח, וכמה אצל אנשים מהודו, הדבר הזה טבוע חזק בנשמתם, ספוג בתרבות, מבטן ומלידה.
איתי אלוהים משחק מחבואים. הוא תמיד מתחבא טוב טוב ואני תמיד עומדת וסופרת.
מי שעומד מלפני, מאחורי ומצדדי, הוא העומד. אני פוקחת עיניים, מסתכלת מסביב.
מחליטה למצוא אותו ויהי מה. בכל מקום.

המשך »

אנחנו יצורים מוגבלים, הוא אומר.
מוגבלים ביכולת התפיסה שלנו, מוגבלים ביכולת ההבנה, מוגבלים ביכולת הראיה והשמיעה.
מוגבלים בזמן.
כמו אוויר הכלוא בתוך בלון, אנחנו מסתובבים בתוך הגוף שלנו, משוכנעים שהבלון שלנו הוא יחיד ומיוחד, שהוא טוב יותר או טוב פחות מבלונים אחרים, ובפנים, יש אוויר. ממש כמו זה שבחוץ או בתוך כל בלון אחר.
כשהדבר היחיד שמפריד בין האוויר שבתוך הבלון שלנו ובין האוויר שבחוץ, הוא חתיכה של גומי. המשך »

היו לי פעם קלפי חיות אינדיאנים. בדומה לקלפי טארות, אפשר לבחור מהם קלף יומי.
יש על הקלפים האלו איורים מקסימים של חיות (בעיקר חיות שמאפיינות את דרום אמריקה) ואל חפיסת הקלפים מצורף ספר ובו על כל חיה יש פרק המפרש את סגולותיה ותכונותיה ואת המשמעות של קריאת הקלף, וכן מגוון פריסות שאפשר לעשות בעזרת הקלפים.
בקיצור, הייתה תקופה, שבה הייתי בוחרת באקראי קלף חוזר של שועל. הפירוש לבחירת קלף שועל בספר דיבר על היכולת להיות רואה ואינו נראה. (זה דבר שבזמנו היה לי קשה מאוד להתמודד איתו) המשך »

פעם אמרה לי מיכל (אישה חכמה ויקרה לי), שלדעתה יש השגחה פרטית ועליונה שמגנה עלי.
לא היה לי הרבה מה לומר על זה. באותה העת לא היה לי שום עניין בישויות אסטרליות ונשמות מגנות, ובילדותי פיית השיניים מעולם לא הניחה מתנות מתחת לכרית שלי (שום דבר המעיד על חוסר באהבה כלפיי, רק על הורים קיבוצניקים ) כך שהמבט שלי כנראה אמר: ????

המשך »

חתיכת נושא שדחוף לי לכתוב עליו הוא פחד.
אני מפחדת, שלא נאמר פחדנית. כן, אנחנו כן נאמר. אני פחדנית.
אני מפחדת כמעט מהכל, מפחדת ליפול, מפחדת לקום, מפחדת מכישלון, מפחדת מהצלחה, מפחדת מסוטים, מאנשים רעים, מפחדת שדברים רעים יקרו ליקיריי, מפחדת להישאר לבד (לא מעצם השהות לבד אלא שדברים רעים יקרו לי כשאהיה לבדי), מפחדת להיות חסרת אונים, מפחדת מתחושת הפחד עצמה.
נראה לי שהבהרתי את עצמי…. המשך »