הבהלה לשלווה

21 בדצמבר, 2010 מאת ליאת

אין דבר נחשק יותר עבורינו, הומו ספיאנסים מאשר האושר.
ובמיוחד בחברה שלנו, המרדף אחרי האושר הפך להיות מרכז חיינו ומתוכו נובעים עוד ועוד תתי מרדפים: המרוץ אחרי כסף, המרוץ אחרי פרסום, המרוץ אחרי אהבה, המרוץ אחרי שלווה – כולם קיימים, רק בגלל שנראה לנו, שאם רק נשיג אותם, נוכל להיות הרבה יותר מאושרים.

אותה תשוקה אל האושר הולידה דור שלם של אנשים שמטופלים בתרופות נוגדות דיכאון, דור שלם של מטפלים שמחלקים מרשמים שלהם כאילו היו סוכריות טופי, וכמובן תעשיה פורחת שלמה של תרופות עם מסר ברור, שהאושר נמצא בתוך גלולה קטנה (חשוב לי לסייג שיש מקרים שבהם טיפול תרופתי הוא דבר חשוב ונחוץ, אבל וודאי לא בפרופורציות הקיימות בימנו).

אמנם משתמעת מדבריי נימת ביקורת כלפי המרדף הזה, אבל מוטב להבהיר כבר עכשיו, שכולנו לוקחים בו חלק כזה או אחר, כולנו מונעים על ידו, במידה כזו או אחרת – כולנו רוצים להיות מאושרים.
ודווקא מתוך חיפושי האישי אחרי האושר, נולד לו הפוסט הזה, כיוון שגם העדנה החדשה שזוכה לה היוגה בעשור האחרון, והנהירה הזאת ההמונית אחרי תנועות רוחניות, החיפוש אחר משמעות עמוקה לקיום שלנו שמאפיין כל כך הרבה אנשים בימנו – נובעים גם הם מהרצון להיות מאושרים.

הרי גם אני, בכל זאת הגעתי למרות הכל אל היוגה מתוך אותו חיפוש נואש, גם אני מוצאת עצמי בחיי היום יום חושבת על הבאת השלווה אל תוך חיי, חוככת אילו פעולות או אי פעולות יגרמו לי לשלווה גדולה יותר בחיי, ומוצאת את עצמי עסוקה לא מעט במה שיביא לתוצאה של שלווה או אושר – מתעסקת בפירות העשיה ומתקשה לשחרר אותם לא מעט.

ומתוך המקום הרודף – רדוף שלווה הזה, נחתתי כמו פרי בשל אל זרועות הבהגווד גיטא ואל הדברים הבאים:

אין דבר בעולם השוה לידע בכוח המטהר אשר בו.
היוגי המשיג שלמות, חווה את זאת במהלך הזמן, בעצמי שלו

האדם החדור אמונה, והיא מטרתו (השלמות), והוא מרסן את חושיו – יגיע לידיעה הזאת.
ובהגיעו – במהרה יזכה בשלווה עילאית.

(פרק 4, 38-39)

ופתאום זה היכה בי.
השלווה היא אינה מטרה בפני עצמה..!
וחלק גדול מהסבל שלנו הוא מעצם העובדה שאנחנו רואים בה ככזאת, ומצפים להשיג אותה, ולשמור אותה קבועה ונוכחת מרגע השגתה, ועד עולם.
ושם מתחילה הבעיה – כשאנחנו מצפים מעולם החומר המשתנה תמידית, שיפסיק להשתנות: שיזדרז להשתנות כשלא נעים לנו בו ושיעמוד מלכת כשטוב לנו – וזו כמובן ציפיה אבודה מראש :dizzy:
שלווה אמיתית עמוקה, באה מתוך ידיעה פנימית. ידיעה של טבענו האמיתי, ידיעת טבעם של דברים.

כשאנחנו יודעים איפה מונח כל דבר בתוכנו, ואיפה אנחנו מונחים ביחס לעולם, הרבה ספקות נעלמים, הדברים הופכים ברורים ותחושה של צלילות ובהירות מתפשטת בתוכנו – וממנה צומחת שלווה.

יש בנו חלק פנימי, קבוע, נצחי ומתבונן, שנמצא נוכח בתוכנו, אינו משתנה ואינו לוקח חלק בפעילות של חיינו – אבל אינו נעדר משום חלק בה.
סביבו מתנהלים החיים, המשתנים, החולפים, הזמניים.

כשמתגבשת ההבנה הזאת והופכת צלולה, יש לנו את היכולת להיצמד כמה שיותר אל אותו חלק קבוע ונצחי בתוכנו שתמיד היה קיים ולעולם לא חולף ולנסות להיצמד פחות אל החלק החולף (משמע החיים שלנו וכל מה שקורה בהם) שממילא חולף, בין אם אנחנו מסכימים או לא.
מתוך החזקה בידע הזה, באה גם השלווה המיוחלת. שלוות הדברים המונחים במקומם הנכון.

משמע, השלווה שלנו, היא בסה"כ תופעת לוואי; תוצר לוואי נפלא של ידע נכון: לא זה הבא מהראש מתוך שינון של מילים ורעיונות חיצוניים לנו, אלא זה הבא מתוך חוויה פנימית.
וכשאנחנו דולקים בקנאות אחרי שלווה בכל מחיר, אנחנו מחפשים במקום הלא נכון, אחר הדבר הלא נכון, רודפים אחרי הסימפטום במקום אחרי הסיבה שגורמת לו.

כשאני מתבוננת בדברים באופן הזה ובוחנת תקופות בחיים שנעדרת מהן השלווה, אני מבינה שבעצם, מה שנעדר מהן הוא ידיעה, וללא הידיעה, לעולם לא נוכל להשיג שלוות אמת.
יתרה מזאת, עולה בי השאלה, האם תמיד נכון לחוש שלווה? אולי יש זמנים שבהם לא נכון לנו להרגיש שלווים, מכיוון שהמקום ההוא הסתור המבולבל שנעדר שלווה הוא זה המדרבן אותנו להמשיך ולבקש אחר הידע, להמשיך את החיפוש לדייק, להתנקות, להתבהר.

כשאנחנו שלווים, אנחנו נמצאים במן רגע זהיר ומופלא של איזון… כמו בועת סבון שקופה, צלולה מרחפת, ונהנית מרגעי חסד של שלמות.
מתוך מצב של איזון מוחלט, אין לנו שום רצון או צורך לפעול, לחתור לקראת, להמשיך לטפס.

כשמדובר בבועת סבון הלכה למעשה, הסוף שלה ידוע לכולנו (אנו, החיים יותר מחמש שנים בעולם :unsure: ) מראש, ולכן כשהוא מגיע, אין בנו צער רב או תסכול על התנפצות הבועה, כי אנחנו יודעים שהוא בלתי נמנע ("זה סופו של כל בלון" אמרו חכמותינו)

אבל כשמדובר בחיים שלנו, למרות הידיעה שהם בתנועה מתמדת, שהכל בהם משתנה ללא הרף וזמני – בכל זאת, כשהאיזון הזהיר העדין הזה מופר ואנחנו מאבדים את השלווה, אנחנו יוצאים מדעתינו.

נעלבים מהעולם כולו, תמהים כיצד הפכנו שוב חסרי ביטחון ומעורערים, ומנסים בכל דרך אפשרית להניח את ידינו על תחושת השלווה הפנימית.
בעוד מה שאנחנו באמת מאבדים באותם רגעים הוא את המגע או הקשר עם תחושת הידיעה הפנימית – וזה מה שהגיטא המופלאה שולחת אותנו לעשות: לחתור בעזרת היוגה אל הידע.

מכיוון שרובינו הגדול חיים את חיינו רוב הזמן באפלה: רואים תמיד חלק צר של תמונת חיינו ולא נמצאים במצב רציף של ידיעה, אין זה הגיוני לצפות מעצמינו להיות במצב רציף של שלווה – לוגיקה פשוטה לא? :smartass:

נכון שעם הזמן, והתרגול, מצבי השלווה נמשכים זמן ארוך יותר ומצבי אי השלווה מתקצרים ונחוים בעוצמה פחותה, אבל בינתיים….
מוטב לנו, קודם כל, למקד את ציפיותינו במה שאפשרי ולא לצפות לבלתי אפשרי (להלן: מצב רציף של שלווה), ולקבל בהבנה גדולה מעט יותר את הטבע המשתנה של חיינו.
ושנית אם כבר איבדנו את השלווה, ואנחנו רוצים לעשות משהו בנדון, מוטב לנו לחפש במקום הנכון, ומתוך אימון מתמיד ופעולה נכונה לבקש את הידע הנכון ומתוכו נוכל לפתח יציבות גדולה יותר מול שינויי החיים
ולקבלם בשלווה גדולה יותר: את אלה המלאים בשלווה, כמו אלה שלא :flrw:

נושאים: הקרב הפנימי | 9 תגובות »

9 תגובות

  1. מאת פליי :

    מותק,
    ידוע ידוע ועם זאת כמה טוב להיזכר שוב ושוב ו….שוב
    ונדמה לי שהשלווה ברמת הידע כוללת קבלה שלווה של מצבים לא שלווים מתוך ידיעה שהם חלק מהחיים או אולי נכון יותר הם החיים עצמם, המלחמה שלנו בשלל רגשותינו כאילו הם אינם במקומם כי זה מקומה של השלווה מביאה אותנו אל כדורי הפלא למיניהם או סתם לייאוש ומרחיקה אותנו מה… שלווה :silly:
    :heart: :heart: :heart:

    ציטוט

  2. מאת קן לציפור :

    כל מילה, כל מילה!!! :angel:

    ציטוט

  3. מאת קן לציפור :

    גם את פליי: כל מילה, כל מילה!!! :silly:

    ציטוט

  4. מאת שוות_נפש :

    "כשמדובר בבועת סבון הלכה למעשה, הסוף שלה ידוע לכולנו (אנו, החיים יותר מחמש שנים בעולם) מראש, ולכן כשהוא מגיע, אין בנו צער רב או תסכול על התנפצות הבועה, כי אנחנו יודעים שהוא בלתי נמנע ("זה סופו של כל בלון" אמרו חכמותינו)"
    נכון!!! זה טוב וגם מבאס :blink: להיות כל כך מפוקחים

    את כבר יכולה להוציא את המחשבות שלך בספר :heart:

    ציטוט

  5. מאת ליאת :

    תודה יקירותיי
    גם אני מצטרפת למנטרת ה- כל מילה, כל מילה!!! :sideways:
    שוותנא, קשה לי לחשוב על ההמון צובא על פתחי צומת ספרים כדי לקרוא את חיבוטי נפשי אבל אולי אפשר לארגן חוברת קטנה, שירון כרוך עבורכן, ועבור עוד כמה חיות :silly:

    ציטוט

  6. מאת איב דלון :

    מעורר השראה וכתוב יפהפה…
    תודה והמשך יום נעים.

    ציטוט

  7. מאת עודד :

    הבהלה לשלווה – שתי מילים כל כך מנוגדות זו לזו, שכבר מעצם הניגודיות, השלווה לא יכולה להתקיים – ואולי דווקא כן ?

    ציטוט

  8. מאת ליאת :

    תודה מר איב דלון, או אלן מונטאן – שמחה תמיד להיות לך להשראה.
    מדע המוזה הוא בהחלט תחום ההתמחות שלי :angel:
    רפואה שלמה וד"ש בבית :wub:

    ועודד, גם בעיני, בהלה כתנאי בסיסי מבטיחה את אי קיומה של השלווה, ולכן בחרתי בצמד הזה, מכיוון שלפעמים נראה לי שאנחנו כ"כ נעולים על תוצאת השלווה, מה שבתורו מרחיק אותנו ממנה

    עודד: ואולי דווקא כן ?

    אולי… :smile:
    מוזמנים לכתוב את דעתכם

    ציטוט

  9. מאת חמורiציוס the פירסט :

    אכן, ה"בהלה לשלווה" – אוקסימורון גאוני…
    :trbn: :trbn:

    ציטוט

תגובה:

:alien: :angel: :angry: :blink: :blush: :cheerful: :cool: :cwy: :devil: :dizzy: :ermm: :smartass: :getlost: :biggrin: :happy: :heart: :kissing: :lol: :ninja: :pinch: :pouty: :sad: :shocked: :sick: :sideways: :silly: :sleeping: :smile: :tongue: :unsure: :w00t: :wassat: :whistle: :wink: :wub: :batman: :trbn: :chinese: :eek: :thumbup: :thumbsup: :flry: :flrr: :flrb: :flrw: :cocktail: :icecream: :hug: :bred: :bgrey: :byellow: :starred: :stargrey: :staryellow: :yoga1: :yoga2: :yoga3: :yoga4: :yoga5: :yoga6:

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



סדנת יסודות המדיטציה ברעננה

חיפוש באתר






פוסטים אחרונים

סרטונים

צילומים

קישורים

נושאים

ארכיון

תגים

4 עיוורים ופיל, U2, אגו, אהבה, אהימסה, אומללות, אושר קיומי, אטמן, אי היצמדות, אי השתוקקות, איזון, אלה רק החיים, אלוהים, אלכימיה, אמונה, אמנות, אננדה יוגה, אננדה יוגה ברעננה, אנשים לחוצים, ארג'ונה, ארתור, אשליה, בדיוק מה שאני רוצה, בומביי, בייתי, ביקורתיות, בלונים, בקאסנות, בת הטוחן, גאווה, גאולה, גבולות, גורו, גורמי הסבל, גלות, גם וגם, גשר, דיוק פנימי, דיכאון, דליפה אנרגטית, האופנישדות, האוקינוס האטלנטי, הארה, הבהגווד גיטא, הבחנה מבדלת, הגיבן מנורטדם, הודו, הוודות, היוגה סוטרות לפטנג'לי, הכרת תודה, המהבהארטה, המיתולוגיה ההודית, המעשה הנכון, הנסיכה ממונקו, הנשמות הטובות, הסוטרות של שיבא, הסתפקות במועט, הפחתת מתחים, הקרב הפנימי, הרפיה, השראה, התודעה הקוסמית, התחדשות, התחלות, התמודדות עם לחץ, התמודדות עם מוות, התמודדות עם פחד, התקף חרדה, חום, חופש, חורף, חיבור פנימי, חיזוק מערכת החיסון, חיזוק קרקעית האגן, חיים אינטנסיביים, חיי נצח, חיפוש רוחני, חירות, טמפל גרנדין, טנטרה, טפס, טרנספורמציה, יבשה באופק, ידיעה, יוגה, יוגה באיזור השרון, יוגה ברעננה, יוגה ומדיטציה באיזור השרון, יוגה ומדיטציה בשרון, יוגה לאחר לידה, יוגה למתחילים ולמתקדמים, יוגה לנשים בהריון, ימים קשים, יציבות, יציבות פנימית, יצירת מציאות, כאב, כאבי גב, כאבי גב עליון, כאבי גב תחתון, כבדות, כניעה, להוציא את הכלב, להיות מאושרת, להרגיש בבית, להתחיל ולהמשיך, ליאת מנדל יוגה ברעננה, לפתוח את הדלת, לצאת אל היער, מדיטציה, מהות, מודעות, מולה בנדהה, מוסיקה, מורה מחליפה, מחבואים, מחסום יצירתי, מכתב פתיחה, מסירות, מסרים בבקבוק, מרחב פנימי, מרלין, מתח, מתיחות רגליים, נוכחות, נינוחות, ניקוי רעלים, ניקיון פנימי, נסים, נפילה, נשימה, נשימות מקררות, נשמה, סדנאות יוגה, סופים, סטודיו ליוגה ברעננה, סיבולת לב ריאה, סמאדהי, סערות, סרטוני וידאו, סרט מצוייר, עלובי החיים, עמוד שדרה, עמידת ראש, פחד, פירות העשיה, פיתולים, פליטת פה, פסח, פראניאמה, צ'אקרות, ציפיות, צלילות, צמדי ניגודים, צמחים נדירים, צעד אחד, קארמה, קבלה, קומפוזיציה, קוצב לב, קיץ, קסמים, קרישנה, קרקעית האגן, רגעי צלילות, שביעות רצון, שדים, שוויון נפש, שחרור גב תחתון, שחרור חגורת השכמות, שיווה, שיווי משקל, שיטות היוגה, שינה, שינוי, שלווה, שעורי יוגה, שעורי מדיטציה, שעור לחיים, שרי אריסון, שרירי בטן, שרירי הליבה, תאווה, תודעה, תירגול מתמיד, תכנית-על, תנודות מחשבה, תנוחת העץ, תרגול, תרגול בייתי, תרגול מדיטציה, תרגילים לגב התחתון, תרגילים לחימום הגוף

ציטוט נבחר

אה, אבל הייתי הרבה יותר מבוגר אז;
אני הרבה יותר צעיר עכשיו.
— בוב דילן