המבוגר האחראי

1 ביולי, 2009 מאת ליאת

יש אנשים שאין להם מספיק כלים להתמודד עם מצבים של תסכול.
אין להם מילים לזה, אין להם מודעות לזה שאף אחד לא מבין את התסכול שלהם, לא אכפת להם מכלום וכשהם כועסים, הם כועסים על כולם, ומראים את זה לכל העולם.
יש אנשים שבאו לעולם לפני 5 שנים, ואז התנהגות שכזו מצביעה על כך שההתפתחות שלהם תקינה והצמיחה שלהם בשיאה, והם לומדים שלמרות שמגיע להם להיות במרכז העולם, זה לא תמיד כך.
יש אנשים שהגיעו לכאן לפני 30, 50 או 80 שנה, ובכל זאת, לא למדו מאז גיל 5, איך להתנהל עם הכעס שלהם, ומה לעשות כשמשהו מתסכל אותם, ולידם תמיד צריך להיות המבוגר האחראי בחדר.

שאלה: מה קרה?
תשובה: שומדבר!!
שאלה: אני רואה שאתה עצבני. על מה אתה כועס?
תשובה: לא כועס ולא שומדבר, ואם אתם לא מבינים לבד אז לא צריך!!!

פרצופים של שאט נפש נזרקים באוויר ואופפים את אותם אנשים בכל מקום שבו דורכת רגלם.
אתה מנסה להבין, מה לעזאזל קרה כאן, ומה הסיבה שהרפש הזה צריך להיות מושלך עליך, למרות שהאדם המשליך אותו כבר נגמל מזמן ויודע לכוון את צרכיו למקום הראוי, אבל מעדיף לעשות זאת בחברה. ולא סתם, חברה טובה, חברתך. :blink:

בשלב הזה, בד"כ קיימת עוד דמות בחדר, כדי להשלים את משולש האהבה.
דמות שתפקידה בסצינה הוא להיות הקול המפשר. הקול הקורא לשלום ואחווה, לנטישת רגשות הטינה. דמות שכזו בד"כ תאמר, בואו נעזוב את הכל ונרגע. בואו נשכח את מה שהיה ונפתח דף חלק.
הדמות הזו בעצמה סובלת לא אחת מקשיים בהתמודדות עם אנרגיות שליליות שכאלה, וזו הדרך שלה להפסיק אותן. והיא תגיד לאדם הכועס: "בחייך, למה אתה כועס? אתה לא באמת מתכוון לזה" ולך היא תגיד: "בחייך, תוותר לו. אתה יודע שהוא לא מתכוון לזה. יעבור לו, אתה יודע שהוא כזה…"

ושוב, אתה נקרא להיות המבוגר האחראי.
בלי קשר לזה שגילו של האדם הכועס זהה לגילך, או כפול ממנו, אתה צריך להיות זה שרואה במבט הורי וטוב את מצוקתו הבלתי מרוסנת ולתת למי השופכין ככה לעבור לידך באדישות, כמו צינור ביוב שהתפוצץ ברחוב הומה ואתה מרים את רגליך מעליו כדי שלא ירטבו נעליך.

כאילו שאתה חסין בפני כל זה, כאילו שדברים כאלה לא משפיעים עליך ואתה יכול לספוג את הכל.
"אין מה לעשות… אתה מכיר אותו, ככה הוא"
ואתה? אתה לא רוצה להיות ככה לפעמים, ובכל זאת עוצר? לך אין ימים קשים שבהם אתה עויין והעולם הוא לא חבר, ימים שבהם בא לך לשבור את הכלים ולהתפרץ על כולם? ובכל זאת, האם אתה לא מנווט את עצמך, מתעל את האנרגיות השליליות למקומות אחרים שבהם עוברי אורח חפים מפשע לא יפגעו?

מאיפה באה הגישה לפיה מי שחי כך וכך שנים בעולם, מקבל פטור מתורנות מטבח ומלשלוט בכעסיו וכל השאר צריכים גם לקבל את המצב וגם לנקות אחריו?
האם אתה אמור לספוג את זה ולהדחיק את העובדה שגם לך מגיע לפעמים להרגיש ילד? שיהיה נחמד אם מישהו אחר יתנהג בהתאם לגילו ויהיה המבוגר?

ומה אומרת היוגה?
שני החוקים הראשונים בדיברות היוגיות הם אהימסה (אי פגיעה), וסאטיה (אמירת אמת) – מה שאתה לא עושה, נסה לוודא שאתה לא פוגע באחר או בעצמך ותאמר את האמת, לאחר ויותר מזה לעצמך. כי כשאתה מייצר פגיעה או מגיב לפגיעה בפגיעה נוספת, אתה מייצר מעגלים הולכים ומתרחבים של אלימות, כמו אבן שנזרקת לאגם.

מצד שני, היוגה מדברת על דהארמה, על ללכת בדרך שלך בחיים, ואומרת שלפעמים אתה צריך להלחם על הדרך הזאת, לצאת למלחמה כנגד כל מיני חלקים בך ולהתעקש. כן, לפעמים אתה צריך להתעקש, למרות שלוותר מרגיש לך קל יותר

אבל יותר מהכל מדברת היוגה על אי – צמידות (ואירגיה).
שזה אומר שמה שאתה לא עושה, תעשה ותשחרר, תמשיך הלאה.
אם אתה יכול להעלים עין ולדלג מעל הביוב שזורם ברחוב מבלי לפגוע באף אחד, תדלג ותמשיך הלאה.
ואם אתה מוכרח לעשות משהו בעניין, תעשה. תכתוב מכתבים ותתלונן במשרד התברואה על המצב בעיר שלך, תפגין נגד הביוב הזורם ברחובות, תלחם על דרכך, תעשה מה שאתה יכול ותמשיך הלאה.
כי כשאתה בוחר בחירה, להלחם או להתעלם ולא נצמד אל תוצאותיה, אתה משוחרר.
ואז אפילו כבר לא אכפת לך שאתה המבוגר האחראי.

נושאים: הקרב הפנימי, מקורות היוגה | 5 תגובות »

5 תגובות

  1. מאת סגולה :

    מתלבטת אם להגיב או לא…מקסימום,אפשר למחוק,נכון?

    אז ככה,אם ראינו את הגיפה הזאת,
    אם ראינו והתעורר רגש שיש בו סוג של כאב,
    אז יש כאן השתקפות למשהו שגם אנחנו אוחזים בו,
    אולי זאת מחשבה שגם לנו בא להתפרק ככה אבל "זה לא יפה" במילים אחרות-הזדהות עם הלגיטימיות להשפריץ ג'יפה.
    ואז אפשר להתבונן בזה.
    כי אחרת לא היה עולה בי רגש חזק כזה,הייתי פשוט מדלגת בקלילות מעל שלולית הג'יף וממשיכה בדרכי שמחה וטובת לב :smile:

    ציטוט

  2. מאת ליאת :

    סגולה: אולי זאת מחשבה שגם לנו בא להתפרק ככה אבל "זה לא יפה" במילים אחרות-הזדהות עם הלגיטימיות להשפריץ ג'יפה.

    אני חושבת שזה מה שאני עושה, מתבוננת בזה
    אני חושבת שלכולנו יש רצון וצורך להשפריץ ג'יפה, ואני חושבת אף שהיא לגיטימית.
    אבל אני חושבת שיש דבר כזה שנקרא אחריות. "אחריות ג'יפתית" אם תרצי ,שאומר שאני אחראית על הג'יפה שלי, אחראית לרוקן אותה או להקיא אותה בחללים מוגנים או במקומות שלא פוגעים באחרים. כי אם כל אחד היה משפריץ את הג'יפה שלו כאוות נפשו בכל מקום, מתי שהוא רוצה…, ובכן היה פה מאוד ג'יפה.
    עכשיו, אני לא באמת יכולה לשנות אנשים. אבל אני יכולה לשנות את עצמי, את יכולת ההתמודדות והתגובה שלי, את הבחירה להיעדר ממקומות שבהם יש אנשים מקיאי ג'יפה בקביעות, ואת היציבות והחוסן הפנימיים שלי, לא להכניס את הלכלוך אלי פנימה.
    כאמור, לא תמיד קל :happy:
    וברור שתגיבי, אין מה לחשוב פעמיים (-:

    ציטוט

  3. מאת סגולה :

    נראה לי שלא הסברתי את עצמי טוב (יש ימים כאלו,בהם אני חשה עילגת) :blink:
    אני לא מצדיקה התפרקות על חשבון הזולת,רק לראות שלפעמים הקושי שלנו להכיל את זה,בא מהמקום בו אנחנו קצת שם…ברצון הזה-למה לו מותר ולי לא?? כמו שהילדה שבתוכי קוראת בזעם.
    עדיין נשארנו בבחירה של המבוגר האחראי,אבל איזה קול קטן בפנים מוחה :pinch:

    ציטוט

  4. מאת ליאת :

    תודה על ההבהרה :smile:
    מסכימה איתה בהחלט.

    ציטוט

  5. מאת תמר :

    כתיבה יפה :thumbup:

    ציטוט

תגובה:

:alien: :angel: :angry: :blink: :blush: :cheerful: :cool: :cwy: :devil: :dizzy: :ermm: :smartass: :getlost: :biggrin: :happy: :heart: :kissing: :lol: :ninja: :pinch: :pouty: :sad: :shocked: :sick: :sideways: :silly: :sleeping: :smile: :tongue: :unsure: :w00t: :wassat: :whistle: :wink: :wub: :batman: :trbn: :chinese: :eek: :thumbup: :thumbsup: :flry: :flrr: :flrb: :flrw: :cocktail: :icecream: :hug: :bred: :bgrey: :byellow: :starred: :stargrey: :staryellow: :yoga1: :yoga2: :yoga3: :yoga4: :yoga5: :yoga6:

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



סדנת יסודות המדיטציה ברעננה

חיפוש באתר






פוסטים אחרונים

סרטונים

צילומים

קישורים

נושאים

ארכיון

תגים

4 עיוורים ופיל, U2, אגו, אהבה, אהימסה, אומללות, אושר קיומי, אטמן, אי היצמדות, אי השתוקקות, איזון, אלה רק החיים, אלוהים, אלכימיה, אמונה, אמנות, אננדה יוגה, אננדה יוגה ברעננה, אנשים לחוצים, ארג'ונה, ארתור, אשליה, בדיוק מה שאני רוצה, בומביי, בייתי, ביקורתיות, בלונים, בקאסנות, בת הטוחן, גאווה, גאולה, גבולות, גורו, גורמי הסבל, גלות, גם וגם, גשר, דיוק פנימי, דיכאון, דליפה אנרגטית, האופנישדות, האוקינוס האטלנטי, הארה, הבהגווד גיטא, הבחנה מבדלת, הגיבן מנורטדם, הודו, הוודות, היוגה סוטרות לפטנג'לי, הכרת תודה, המהבהארטה, המיתולוגיה ההודית, המעשה הנכון, הנסיכה ממונקו, הנשמות הטובות, הסוטרות של שיבא, הסתפקות במועט, הפחתת מתחים, הקרב הפנימי, הרפיה, השראה, התודעה הקוסמית, התחדשות, התחלות, התמודדות עם לחץ, התמודדות עם מוות, התמודדות עם פחד, התקף חרדה, חום, חופש, חורף, חיבור פנימי, חיזוק מערכת החיסון, חיזוק קרקעית האגן, חיים אינטנסיביים, חיי נצח, חיפוש רוחני, חירות, טמפל גרנדין, טנטרה, טפס, טרנספורמציה, יבשה באופק, ידיעה, יוגה, יוגה באיזור השרון, יוגה ברעננה, יוגה ומדיטציה באיזור השרון, יוגה ומדיטציה בשרון, יוגה לאחר לידה, יוגה למתחילים ולמתקדמים, יוגה לנשים בהריון, ימים קשים, יציבות, יציבות פנימית, יצירת מציאות, כאב, כאבי גב, כאבי גב עליון, כאבי גב תחתון, כבדות, כניעה, להוציא את הכלב, להיות מאושרת, להרגיש בבית, להתחיל ולהמשיך, ליאת מנדל יוגה ברעננה, לפתוח את הדלת, לצאת אל היער, מדיטציה, מהות, מודעות, מולה בנדהה, מוסיקה, מורה מחליפה, מחבואים, מחסום יצירתי, מכתב פתיחה, מסירות, מסרים בבקבוק, מרחב פנימי, מרלין, מתח, מתיחות רגליים, נוכחות, נינוחות, ניקוי רעלים, ניקיון פנימי, נסים, נפילה, נשימה, נשימות מקררות, נשמה, סדנאות יוגה, סופים, סטודיו ליוגה ברעננה, סיבולת לב ריאה, סמאדהי, סערות, סרטוני וידאו, סרט מצוייר, עלובי החיים, עמוד שדרה, עמידת ראש, פחד, פירות העשיה, פיתולים, פליטת פה, פסח, פראניאמה, צ'אקרות, ציפיות, צלילות, צמדי ניגודים, צמחים נדירים, צעד אחד, קארמה, קבלה, קומפוזיציה, קוצב לב, קיץ, קסמים, קרישנה, קרקעית האגן, רגעי צלילות, שביעות רצון, שדים, שוויון נפש, שחרור גב תחתון, שחרור חגורת השכמות, שיווה, שיווי משקל, שיטות היוגה, שינה, שינוי, שלווה, שעורי יוגה, שעורי מדיטציה, שעור לחיים, שרי אריסון, שרירי בטן, שרירי הליבה, תאווה, תודעה, תירגול מתמיד, תכנית-על, תנודות מחשבה, תנוחת העץ, תרגול, תרגול בייתי, תרגול מדיטציה, תרגילים לגב התחתון, תרגילים לחימום הגוף

ציטוט נבחר

האשליה הבסיסית של המין האנושי היא שאני כאן ואתה שם — יסוטאני רושי