הקלקול האנושי

3 בפברואר, 2010 מאת ליאת

היום נפגשתי עם נ' המהוללת, הלוא היא מייסדת ומקימת הבלוג הזה, שבאה לחופשת מולדת קצרה, בטרם תתעופף שוב אל הקצה השני של העולם.
ישבנו וטחנו את המוח במשך כמה שעות (טוב בסדר, אני הייתי אחראית בעיקר על החלק הזה).
דיברנו על נשים ועל גברים, על יחסים בין אנשים, ואז היא סיפרה לי קטע מסרט שראתה. אני אנסה לתאר אותו, אז סליחה אם אני לא מדייקת בפרטים (נ' מוזמנת לתקן):

היא סיפרה על אחת הגיבורות בסרט, שנזכרת בפלאשבק בסיטואציה מילדותה שבה היא נמצאת כילדה על חוף הים ובונה ארמון בחול, ועיניה שוזפות לראשונה בחייה, ילד שמוצא חן בעיניה, והיא מתמלאת התרגשות חדשה, ואז מגיע הילד, בועט בארמון החול שלה ומסנן מבין שיניו קללה עסיסית של ילדים (את קקה או משהו בסגנון, לא ככה נ'? :sideways: )
הילדה רצה בבכי לאמא שלה ומספרת לה על המקרה ועל העלבון ותחושת הדחיה, ואמא שלה צוחקת ומניפה את ידה בביטול באומרה: "אההה… זה בסה"כ אומר שאת מוצאת חן בעיניו!"
ואז נגמר קטע הפלאשבק, ושבים אל הגיבורה הבוגרת שאומרת: "ומשם התחיל הקלקול האנושי" :pinch:

אז כן, ככה אנחנו יצורים מוזרים, באים לעולם עם הצורך לתייג.
בכל פעם שמופיע משהו בחיים שלנו, אנחנו רצים מייד לתת לו שם, לשים מעליו כותרת, להבין אם הוא טוב או רע לנו, ולקבוע לו משך או תוקף זמן.
הבעיה מתחילה כשהחלק מהדברים בחיים לא מתיישבים בדיוק מתחת לקטגוריות שלנו, לא לגמרי מתאימים, ואז קורים בד"כ אחד משני דברים: או שאנחנו מנסים לכופף ולהכניס אותם בכוח מתחת לאחת התבניות שלנו, למרות שזה מרגיש לנו לוחץ ולא מתאים, או שלחלופין, בגלל האמורפיות של דברים מסויימים, אנחנו פשוט מפספסים אותם, כי אין לנו את היכולת לתפוס אותם, למלל אותם או להכניס אותם לקופסא.
ואחרי הכל, זה בסדר שזה ככה, זה הכלי שלנו, ללמוד דברים חדשים, להוסיף נדבך על נדבך, להפריד דברים אחד מהשני ולהגדיר את עצמנו מול העולם.
זה מה שעוזר לנו להתנהל בעולם החיצוני, אבל גם מה שמפריע, כי מתוך המבנה הזה (שכולל מחשבות, רגשות, מבנים, תפיסות ורשמים), נולדת האשליה שאנחנו באמת נפרדים מהקיום שסביבנו, וככה, עם "הקלקול האנושי" הזה, אנחנו באים לעולם כדי ללמוד איך לתקן, להפריד את עצמינו ממה שבאמת נפרד מאיתנו, ולהתעלות מעל צמדי הניגודים כדי להיזכר מחדש  במה שמעולם לא נפרדנו ממנו.

אצל תלמידים מתחילים בשעור יוגה אפשר לראות את הבלבול הזה בגוף.
איברים מסויימים מחוברים באופן אוטומטי ובלי כל הצדקה עם איברים אחרים (למשל, בכל פעם שהידיים מתרוממות למעלה, הכתפיים מתכווצות ובאות איתן אוטומטית), ולעומתם חיבורים אחרים, חשובים, אינם קיימים בגוף (למשל, כשהחזה רוצה היפתח, החיבור ההכרחי של הבטן והצלעות אל הגב, לא קיים שם, וכך נוצרים דחיסה ושקע בגב התחתון על פני אורך ומרחב)
ואחד הדברים הראשונים שאנחנו רוצים ללמוד בתחילת הדרך הוא לפרק את החיבורים האוטומטיים שאינם נחוצים לנו ובמקומם ללמד את הגוף ליצור חיבורים חדשים, וזה קשה… קשה מאוד בהתחלה, ועשוי לקחת זמן.
ואם זה כ"כ קשה ליצור את זה בגוף, אז ליצור את אותן הפרדות וחיבורים מחדש בנפש ובתודעה שהן מבנים מופשטים הרבה יותר – זה קשה בהרבה.

ובכל זאת, לאט לאט, משהו מתחיל להשתנות: הגוף מתחזק והופך אלסטי יותר, בהדרגה האיברים השונים בגוף מקבלים עצמאות וחופש פעולה משל עצמם, מבלי לגרור אחריהם עוד איברים בהכרח,
ובמקביל, יש יכולת לשלוט בהם ולהפעיל אותם בנפרד בו זמנית.
המעברים הפיסיים והאנרגטיים נפתחים בגוף, והנשימה ואיתה האנרגיה מצליחות סוףסוף לעבור בהם ולהגיע לפינות נידחות בגוף. הדם והחמצן זורמים טוב יותר, התפקוד של האיברים הפנימיים והחיצוניים משתפר.

ולרגעים פתאום משתחלת ההבנה שמרחב בגוף קשור באופן ישיר ליכולת ליצור מרחב בלב ומרחב בראש, שהיכולת לשלוט במבנים החיצוניים והגשמיים יותר שלנו משפיעה על המבנים המעודנים יותר ועל השליטה בהם.
עם הזמן מה שנתפס עבורינו בעבר כפנימי ומעודן, הופך חיצוני וגס כשאנחנו נחשפים לרובד עמוק יותר בקיום, וכך הלאה בכל פעם שאנחנו חווים את קיומו של רובד עמוק יותר, הרובד הפנימי הקודם הופך חיצוני וגס לעומתו, והולכת ומתבהרת ההבנה שזו עבודה לכל החיים וסביר להניח שלכמה וכמה גלגולי חיים.

כנראה שנולדנו לקבל את השלימות שבקלקול האנושי הזה ולהמשיך בעבודת הנמלים של הפרדה וחיבור מחדש, כדי שבפעם הבאה שמישהו בועט לנו בארמון החול וטוען שאנחנו קקה, נהיה קצת פחות מבולבלים :blink:

נושאים: תרגול | 2 תגובות »

2 תגובות

  1. מאת קן_ל :

    יופי של חיבור הגוף אל עולם הרוח. תודה

    ציטוט

  2. מאת סגולה :

    יפה כתבת,
    בכל פעם שאת מתארת עבודה של יוגה יש לי טעם של החמצה על מה שעדיין אני לא,אבל אם אנחנו ממשיכים עם הקו של הפוסט-ומי אמר שאני חייבת את זה עכשיו? :whistle:
    מן הסתם שנסיר את השלט "צריך" נגיע רחוק הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין אפילו.

    ציטוט

תגובה:

:alien: :angel: :angry: :blink: :blush: :cheerful: :cool: :cwy: :devil: :dizzy: :ermm: :smartass: :getlost: :biggrin: :happy: :heart: :kissing: :lol: :ninja: :pinch: :pouty: :sad: :shocked: :sick: :sideways: :silly: :sleeping: :smile: :tongue: :unsure: :w00t: :wassat: :whistle: :wink: :wub: :batman: :trbn: :chinese: :eek: :thumbup: :thumbsup: :flry: :flrr: :flrb: :flrw: :cocktail: :icecream: :hug: :bred: :bgrey: :byellow: :starred: :stargrey: :staryellow: :yoga1: :yoga2: :yoga3: :yoga4: :yoga5: :yoga6:

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



סדנת יסודות המדיטציה ברעננה

חיפוש באתר






פוסטים אחרונים

סרטונים

צילומים

קישורים

נושאים

ארכיון

תגים

4 עיוורים ופיל, U2, אגו, אהבה, אהימסה, אומללות, אושר קיומי, אטמן, אי היצמדות, אי השתוקקות, איזון, אלה רק החיים, אלוהים, אלכימיה, אמונה, אמנות, אננדה יוגה, אננדה יוגה ברעננה, אנשים לחוצים, ארג'ונה, ארתור, אשליה, בדיוק מה שאני רוצה, בומביי, בייתי, ביקורתיות, בלונים, בקאסנות, בת הטוחן, גאווה, גאולה, גבולות, גורו, גורמי הסבל, גלות, גם וגם, גשר, דיוק פנימי, דיכאון, דליפה אנרגטית, האופנישדות, האוקינוס האטלנטי, הארה, הבהגווד גיטא, הבחנה מבדלת, הגיבן מנורטדם, הודו, הוודות, היוגה סוטרות לפטנג'לי, הכרת תודה, המהבהארטה, המיתולוגיה ההודית, המעשה הנכון, הנסיכה ממונקו, הנשמות הטובות, הסוטרות של שיבא, הסתפקות במועט, הפחתת מתחים, הקרב הפנימי, הרפיה, השראה, התודעה הקוסמית, התחדשות, התחלות, התמודדות עם לחץ, התמודדות עם מוות, התמודדות עם פחד, התקף חרדה, חום, חופש, חורף, חיבור פנימי, חיזוק מערכת החיסון, חיזוק קרקעית האגן, חיים אינטנסיביים, חיי נצח, חיפוש רוחני, חירות, טמפל גרנדין, טנטרה, טפס, טרנספורמציה, יבשה באופק, ידיעה, יוגה, יוגה באיזור השרון, יוגה ברעננה, יוגה ומדיטציה באיזור השרון, יוגה ומדיטציה בשרון, יוגה לאחר לידה, יוגה למתחילים ולמתקדמים, יוגה לנשים בהריון, ימים קשים, יציבות, יציבות פנימית, יצירת מציאות, כאב, כאבי גב, כאבי גב עליון, כאבי גב תחתון, כבדות, כניעה, להוציא את הכלב, להיות מאושרת, להרגיש בבית, להתחיל ולהמשיך, ליאת מנדל יוגה ברעננה, לפתוח את הדלת, לצאת אל היער, מדיטציה, מהות, מודעות, מולה בנדהה, מוסיקה, מורה מחליפה, מחבואים, מחסום יצירתי, מכתב פתיחה, מסירות, מסרים בבקבוק, מרחב פנימי, מרלין, מתח, מתיחות רגליים, נוכחות, נינוחות, ניקוי רעלים, ניקיון פנימי, נסים, נפילה, נשימה, נשימות מקררות, נשמה, סדנאות יוגה, סופים, סטודיו ליוגה ברעננה, סיבולת לב ריאה, סמאדהי, סערות, סרטוני וידאו, סרט מצוייר, עלובי החיים, עמוד שדרה, עמידת ראש, פחד, פירות העשיה, פיתולים, פליטת פה, פסח, פראניאמה, צ'אקרות, ציפיות, צלילות, צמדי ניגודים, צמחים נדירים, צעד אחד, קארמה, קבלה, קומפוזיציה, קוצב לב, קיץ, קסמים, קרישנה, קרקעית האגן, רגעי צלילות, שביעות רצון, שדים, שוויון נפש, שחרור גב תחתון, שחרור חגורת השכמות, שיווה, שיווי משקל, שיטות היוגה, שינה, שינוי, שלווה, שעורי יוגה, שעורי מדיטציה, שעור לחיים, שרי אריסון, שרירי בטן, שרירי הליבה, תאווה, תודעה, תירגול מתמיד, תכנית-על, תנודות מחשבה, תנוחת העץ, תרגול, תרגול בייתי, תרגול מדיטציה, תרגילים לגב התחתון, תרגילים לחימום הגוף

ציטוט נבחר

ביסודו, מכוון הקלע לעצמו — זן באמנות הקשת