הבהלה לשלווה

21 בדצמבר, 2010 מאת ליאת

אין דבר נחשק יותר עבורינו, הומו ספיאנסים מאשר האושר.
ובמיוחד בחברה שלנו, המרדף אחרי האושר הפך להיות מרכז חיינו ומתוכו נובעים עוד ועוד תתי מרדפים: המרוץ אחרי כסף, המרוץ אחרי פרסום, המרוץ אחרי אהבה, המרוץ אחרי שלווה – כולם קיימים, רק בגלל שנראה לנו, שאם רק נשיג אותם, נוכל להיות הרבה יותר מאושרים. המשך »

נושאים: הקרב הפנימי | 9 תגובות »

אומללות זה קל

26 ביוני, 2010 מאת ליאת

לפעמים, לא צריך יותר ממשפט אחד בספר שקוראים או בסרט שרואים, בשביל להבין למה הוא נקרה בדרכינו
אני לא מדברת כמובן על יצירות או מצבים מופתיים כאלה, שממלאים את חיינו במשמעות ונראים לנו כאילו מי שעומד מעלינו (או מצידינו או מתחתנו :sideways: ) כיוון אותם היישר לידינו כדי לחולל בנו למידה או שינוי.

אני מדברת דווקא על הסיטואציות המינוריות, חסרות משקל או משמעות כביכול עבורנו, שכולנו נתקלים ועוברים דרכן יום יום, זוטות, רגעי שיעמום, דברים שאנחנו קןראים במקרה בעיתון ובספר.

שברי תכנית טלביזיה "סתמית" שנפלנו עליה במקרה, בזיפזופ חולף ונתקענו, סרטים חסרי חשיבות שראינו, דברים שמצאנו עצמנו בוהים בהם ו"מבזבזים" עליהם את זמנינו – כאלה מן דברים, נשמע מוכר? המשך »

נושאים: מקורות היוגה | 6 תגובות »

the self

5 ביוני, 2010 מאת ליאת

שבת בבוקר, אני סוקרת את מדף הספרים בהתרגשות.
זה רגע היסטורי שבו סיימתי לעת עתה, פחות או יותר, את ערימת הספרים ששוכבת לצד המיטה שלי ואני בשלה ופנויה לקלוט ספר חדש אל חייקי.
אני עוברת על מדף ספרי היוגה ועיני נופלות על ספר דק שקיבלתי במתנה לפני שנה: be as you are – זו כותרתו, שמייד מעוררת בי משהו, כמיהה קמאית, וגורמת לי לשלוף אותו בלי לחשוב חצי פעם מהמדף.
זהו ספר על הוראתו של ראמאנה מהרישי, ואני פותחת אותו באקראי, כמו שאני נוהגת לעשות עם כל הספרים שאני עומדת לקרוא, כאילו לבחון אם יש בינינו כימיה טובה לפני שאני מתחייבת לחיי זוגיות,
וזה הקטע  שעליו נחות עיני:  the self

המשך »

נושאים: מקורות היוגה | אין תגובות »

סיפור חיי בעת האחרונה

3 ביוני, 2010 מאת ליאת

"זה סיפור חיי בעת האחרונה.
המשפט הזה מוצא חן בעיני. הוא נשמע הגיוני יותר מאשר זה סיפור חיי, כי בין הלידה למוות ניתנים לנו החיים פעמים רבות:
חיי הילדות, חיי ההזדקנות, חיי הנדודים, חיי ההתמסדות, חיי אהבה, הורות, מבחנים לקיום הבטחותינו, חיי הכרה בהיותנו בני תמותה ובכמה מקרים בני מזל, חיים שבהם אנחנו עושים משהו בעקבות ההבנה הזאת."

(מיץ' אלבום מתוך "אם רק נאמין") המשך »

נושאים: כללי | 4 תגובות »

כשהתלמיד מסכים

14 בנובמבר, 2009 מאת ליאת

יש תופעה מרתקת שאני עוקבת אחריה שנים, והיא שכשמשהו מתחיל להעסיק אותי באיזושהי רמה, הוא מתחיל להדהד בכל מקום בחיים שלי.
אני מתחילה לשמוע אותו, לראות אותו, ולקבל אותו בכל מקום שאליו אני מפנה את מבטי.
ספר שאני פותחת במקרה ונוחתת היישר על פיסקה שמתעסקת בעניין המדובר, אדם שאני פוגשת ומדבר איתי עליו, תכנית בטלביזיה שבזיפזופ מקרי בל לדעת את ההקשר שלה אני נופלת על המשפטים שמדברים על הנושא שלי וכך הלאה..

המשך »

נושאים: הקרב הפנימי, מקורות היוגה | 2 תגובות »

אני והחבר'ה

20 ביוני, 2009 מאת ליאת

אחד הנושאים שמעסיקים אותי, משחר ילדותי כך נדמה לי, הוא אני ומקומי בחברה.
מאז ומתמיד הטרידה אותי השאלה למי אני שייכת: לעצמי, לאמא ואבא, למדינה?
וגלים עולים ויורדים של ריחוק וקירבה המשיכו ללוות אותי לאורך השנים והעסיקו אותי גם בעבודות האמנות שלי.
בין הרצון לשאול שאלות, לנער דפוסים, לברר אם הם מתאימים לי ולבחור מחדש, ובין הצורך לחוש שייכות, נמתח קו, שלא תמיד אפשר לאחוז בשני קצותיו. המשך »

נושאים: הקרב הפנימי, מקורות היוגה, תרגול | 5 תגובות »

ידע אחד – מעשה ידיו

22 במאי, 2009 מאת ליאת

בפסח אנשים מוציאים מהבויעדם את המילה הזו חירות, מנערים אותה משכבת האבק הסמיך שהצטברה עליה, ממרקים אותה ומתחילים לגלגל אותה על הלשון, להחליף אותה  האחד עם השני, להתמסר איתה, להתפלפל עימה ולתבל בה את דבריהם.
אחרי הכל, זה החג שבו כל אדם ואדם צריך לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצריים, גם אם הוא יצא מפולין.

ברוב חגי ישראל ובפסח במיוחד יש לרובנו מושגים די ברורים אודות הטובים (להלן אנחנו!) והרעים (המצרים או העם האחר התורן) בחיים שלנו. בפועל כל החלקים בחיינו נבראו על ידי האל ומסתבר שכבר בתנ"ך כתבו על זה.

עבדים היינו

בפסח אנשים מוציאים מהבויעדם את המילה הזו חירות, מנערים אותה משכבת האבק הסמיך שהצטברה עליה, ממרקים אותה ומתחילים לגלגל אותה על הלשון, להחליף אותה  האחד עם השני, להתמסר איתה, להתפלפל עימה ולתבל בה את דבריהם.

אחרי הכל, זה החג שבו כל אדם ואדם צריך לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצריים, גם אם הוא יצא מפולין.

אני מוכרחה להודות שאת פסח אני מאוד אוהבת, ולא רק בגלל האביב שמגיע ומחלחל לכל פינה, ולא רק בגלל החופש שנופל עלי פתאום ומתחבר לסופי שבוע ארוכים ומבורכים, אלא גם בגלל שמאז ילדותי אני לא ממש חוגגת אותו. לפחות לא באופן שבו חוגגים אותו רוב האנשים.

סיפור משפחתי

הורי שניהם יוצאי קיבוצים וכיוון שכך, מעולם לא ניתנה בביתנו משמעות רבה לליל הסדר ולקריאת ההגדה .

כמובן שכשהיינו אחותי ואני ילדות, נחגג ליל הסדר בחיק משפחתנו המצומצמת, וההגדות הונחו על השולחן אבל שימשו בעיקר כמניפות וכשירונים, כשדודה שלי רכובה על אקורדיון ומנצחת על שירת החלק המוסיקלי שבהגדה, למעט הפעמים הבודדות שנסענו לחגוג את ליל הסדר בקיבוץ וחזינו שוב בילדי קבוצת רקפת שהכינו את ריקוד האביב.

אבל בד"כ, נהגנו לדלג משיר לשיר בהגדה ולאכול כמובן. והיו שנים שאבא שלי התעקש להעמיד טייפ גדול בצד השולחן ולהקליט על קלטת את ליל הסדר ואח"כ להאזין לו (!!) – ואכן זה התברר כמנהג יפה ומועיל.

אחרת איך יכולנו לגלות את אותו ליל סדר שבו נשמעת המולת החג וציחקוקים ולפתע נשמע קולה של סבתי מתגבר על כל השאר כשהיא משתוממת: "זונה? מי זונה??"

בכל אופן, אני חושבת שהתמונה די ברורה, לא ספגתי רבות את מסורת החג, ובפעמים שבהם כן ספגתי אותה כשהתארחתי במקומות בהם החג נחגג כדת וכדין, לא ממש הפנמתי אותה. ואל החג הזה היהודי, לא הצלחתי להתחבר עד כה דרך היהדות עצמה.

פסח יוגי

מאז צללתי לעולם היוגה, חג הפסח עבורי הוא בכלל חג יוגי, על כל המשמעויות שלו והסיפור המלווה אותו.

החל בירידה למצריים בעקבות המצב הכלכלי,בניסיון לחפש פרנסה טובה יותר, ירידה אל עולם החומר, השעבוד שהוא מביא איתו, הסבל בתוכו שבלעדיהם לא היינו מגיעים למצב שבו היינו זועקים לעזרה ומבקשים לצאת לחופשי.

וגם היציאה הזו, הקשה אל המדבר המפחיד, ההפכפך, הגעגוע לסיר הבשר, הקושי להסתגל למצב החדש ולהבנה שבפנים אנחנו בעצם בני חורין – כל אלה התחברו אצלי מייד לעשיה היוגית שבה כל יום אני יוצאת אל המדבר הזה, בדרך הקשה לארץ זבת חלב ודבש.

גם בתוך השיח היוגי, הדיבור על פסח והשלכותיו הפך מאוד טרנדי. ואני, אני לא אוהבת טרנדים. למעשה, כשאני מריחה טרנד מרחוק, אני לוקחת את הרגלים ובורחת.

כך שעם כל הדיבור הזה על שעבוד וחירות, מצאתי עצמי שותקת (לא דבר שקורה לי הרבה) ולא מכבירה מילים.

פסוקים מושתקים

אחרי שכל מיני מחשבות ומילים נאגרות בתוכי אודות שעבוד, חירות וטרנדים, ראיתי משהו שגרם לי בכל זאת לפתוח את הפה.

ראיתי חלק משידור חוזר של תכנית שאני נתקלת בה לפעמים ובה דנים בכל פעם בסוגיה אחרת בתנ"ך. והפעם, תכנית שדנה ביציאת מצריים.

דובר שם על ספר ישעיהו ועל קבוצת פסוקים שמתארים  את המצרים עצמם שחוו תקופה קשה ונפלו בידי מושל קשה וזעקו אל אלוהים, והוא שמע את זעקתם והצילם.

נאמר שם, שאנחנו היהודים, תופסים את יציאת מצריים כאחד השיאים שלנו כעם, אבל סגירת המעגל האמיתית היא גאולתו של העם המצרי. גם להם הייתה "יציאת מצריים" שלהם, בזמן שנעזרו באלוהים כדי לצאת מעבדות לחירות.

אז הבחור שהתראיין בתכנית, הקריא משפט שהוא קרא לו פסוק "מושתק" בספר ישעיהו ובו כתוב: "ויאמר ה': ברוך מעשה ידיי, מצריים עמי"

פסוק שלטענתו היה נוח לנו לשכוח מאחור ולא לתת לו תשומת לב, פסוק חשוב שבו ה', אלוהי העם היהודי קורא, לא פחות ולא יותר, לעם המצרי עמו.

פסוק שלנו מאוד קל לטייח כמי שמורגלים לראות את עצמם כעם סגולה, ואת המצרים כהתגלמות הרוע והאכזריות, והנה ה' בפרוש קורא להם עמו.

ולא זו בלבד, אותו בחור בתכנית התייחס לפסוק נוסף שמתאר את הרגע בקריעת ים סוף שבו טבעו המצרים בים ומשה וכל בני ישראל פצחו בשירה, ואלוהים אמר: "מעשה ידיי שוקע בים ואתם אומרים שירה?"

הטובים והרעים

מנקודת הראות של עם ישראל המצרים הם מקור כל רע, מנקודת ראותו של האל, גם הם מעשה ידיו.

התנ"ך נתן זמן מסך שווה לכל הפסוקים, זה אנחנו שבוחרים מה לראות, למה לתת מקום, על מה לשים דגש, ומה להשתיק.

בסופו של דבר כולם נוצרו על ידי אותה אלוהות, הטובים והרעים, הנדכאים והמדכאים. כל אחד מדכא מישהו, ומדוכא בעצמו ע"י מישהו אחר. ובסופו של יום כולנו נבראנו כאן, מעשה ידיו. (כנראה לא לחינם נאמר כי "עבד ה' הוא לבדו חופשי")

זה מזכיר לי את סיפורי המיתולוגיה ההודית (באופן מוזר אליהם אני מתחברת כ"כ בקלות…)  שברמה השטחית ביותר הם טלנובלה מלאה שדים ויצורי כלאיים ובני אלים וגיבורים ורשעים – סרט הודי קלאסי.

ובעצם כל פרט בהם וכל שם, הם בעלי משמעויות וסמליות עמוקות. ותמיד, אחרי תאור החבר'ה הרעים על כל רשעותם ומעלליהם כנגד "הטובים", מופיע משפט שאומר שבעצם האל (בד"כ הייצוג האלוהי שמככב באותו סיפור) עשה אותם כאלה, בעצם הוא זה ששתל אותם כך, שגרם להם להזדמן בדרכם של הטובים.

הוא זה שעשה אותם חסונים ומרושעים, הוא זה שנתן להם כוחות, הוא זה שעשה אותם חזקים וכ"כ קשים להבסה. כך הוא עשה את האויבים שלנו בחוץ, כך הוא יצר את האויבים שלנו בפנים.
ואנחנו נלחמים, ברואי אל בברואים אחרים.

ומה שמוזר בעיניי הוא שהייתי צריכה ללכת, לחקור ולהתחבר אל תרבות רחוקה מהשורשים שלי מרחק שנות אור, כדי למצוא בסופו של דבר את הדרך להיפתח אל ידע שנמסר בתרבות שלי.
ידע שעם השנים אני לומדת להבין יותר ויותר שהוא אותו ידע. ידע אחד, שנמסר באינספור דרכים, בכתבים ובמעשים בכל התרבויות. ידע אחד – מעשה ידיו.

ליאת, יוגה ברעננה

נושאים: מקורות היוגה | אין תגובות »

על גלות וגאולה

17 במאי, 2009 מאת ליאת

אתמול הייתי בהרצאה ונחשפתי בה לרעיון מקסים שנראה לי הולך להיות מאוד משמעותי בחיי.
זו היתה הרצאה שניה מתוך סדרה של חמישה מפגשים שמנסים לקיים דיון באופן שבו עקרונות בסיסיים של היוגה שזורים ומוטמעים במיתולוגיה ההודית שהיא גם המיתולוגיה היוגית, ואיך העקרונות האלה טבועים עמוק בשני האפוסים ההודיים המרכזיים (המהבהארטה והראמיאנה) ומתוך כך גם בחיים ובתרבות ההודיים.
בכל מקרה, בתוך מבוא ארוך ומרתק על הטקסטים היוגיים וההודיים בכלל, אתמול אמר המרצה אמירה מופלאה בעיניי, שלמרות שידעתי אותה, אף פעם לא ראיתי באופן הזה. המשך »

נושאים: מקורות היוגה | 4 תגובות »

יש ימים קשים

13 במאי, 2009 מאת ליאת

יש ימים קשים.
ימים שקשה לקום בהם בבוקר, לגרור את עצמך מהמיטה.
קשה ללבוש חיוך על הפנים, ולקיים את המחשבה שהעולם הוא מקום יפה.
יש ימים כאלה שאתה מסתכל במה שנמצא מולך, מביט נכוחה בכל העבודה העצמית שאתה יודע שעליך לעשות ומכיר כבר כ"כ טוב, רואה את האויבים שלך ומולם את החיילים הטובים שלך ולא מוצא שום טעם לצאת אל המלחמה הזאת שוב. המשך »

נושאים: מקורות היוגה | תגובה אחת »



סדנת יסודות המדיטציה ברעננה

חיפוש באתר






פוסטים אחרונים

סרטונים

צילומים

קישורים

נושאים

ארכיון

תגים

4 עיוורים ופיל, U2, אגו, אהבה, אהימסה, אומללות, אושר קיומי, אטמן, אי היצמדות, אי השתוקקות, איזון, אלה רק החיים, אלוהים, אלכימיה, אמונה, אמנות, אננדה יוגה, אננדה יוגה ברעננה, אנשים לחוצים, ארג'ונה, ארתור, אשליה, בדיוק מה שאני רוצה, בומביי, בייתי, ביקורתיות, בלונים, בקאסנות, בת הטוחן, גאווה, גאולה, גבולות, גורו, גורמי הסבל, גלות, גם וגם, גשר, דיוק פנימי, דיכאון, דליפה אנרגטית, האופנישדות, האוקינוס האטלנטי, הארה, הבהגווד גיטא, הבחנה מבדלת, הגיבן מנורטדם, הודו, הוודות, היוגה סוטרות לפטנג'לי, הכרת תודה, המהבהארטה, המיתולוגיה ההודית, המעשה הנכון, הנסיכה ממונקו, הנשמות הטובות, הסוטרות של שיבא, הסתפקות במועט, הפחתת מתחים, הקרב הפנימי, הרפיה, השראה, התודעה הקוסמית, התחדשות, התחלות, התמודדות עם לחץ, התמודדות עם מוות, התמודדות עם פחד, התקף חרדה, חום, חופש, חורף, חיבור פנימי, חיזוק מערכת החיסון, חיזוק קרקעית האגן, חיים אינטנסיביים, חיי נצח, חיפוש רוחני, חירות, טמפל גרנדין, טנטרה, טפס, טרנספורמציה, יבשה באופק, ידיעה, יוגה, יוגה באיזור השרון, יוגה ברעננה, יוגה ומדיטציה באיזור השרון, יוגה ומדיטציה בשרון, יוגה לאחר לידה, יוגה למתחילים ולמתקדמים, יוגה לנשים בהריון, ימים קשים, יציבות, יציבות פנימית, יצירת מציאות, כאב, כאבי גב, כאבי גב עליון, כאבי גב תחתון, כבדות, כניעה, להוציא את הכלב, להיות מאושרת, להרגיש בבית, להתחיל ולהמשיך, ליאת מנדל יוגה ברעננה, לפתוח את הדלת, לצאת אל היער, מדיטציה, מהות, מודעות, מולה בנדהה, מוסיקה, מורה מחליפה, מחבואים, מחסום יצירתי, מכתב פתיחה, מסירות, מסרים בבקבוק, מרחב פנימי, מרלין, מתח, מתיחות רגליים, נוכחות, נינוחות, ניקוי רעלים, ניקיון פנימי, נסים, נפילה, נשימה, נשימות מקררות, נשמה, סדנאות יוגה, סופים, סטודיו ליוגה ברעננה, סיבולת לב ריאה, סמאדהי, סערות, סרטוני וידאו, סרט מצוייר, עלובי החיים, עמוד שדרה, עמידת ראש, פחד, פירות העשיה, פיתולים, פליטת פה, פסח, פראניאמה, צ'אקרות, ציפיות, צלילות, צמדי ניגודים, צמחים נדירים, צעד אחד, קארמה, קבלה, קומפוזיציה, קוצב לב, קיץ, קסמים, קרישנה, קרקעית האגן, רגעי צלילות, שביעות רצון, שדים, שוויון נפש, שחרור גב תחתון, שחרור חגורת השכמות, שיווה, שיווי משקל, שיטות היוגה, שינה, שינוי, שלווה, שעורי יוגה, שעורי מדיטציה, שעור לחיים, שרי אריסון, שרירי בטן, שרירי הליבה, תאווה, תודעה, תירגול מתמיד, תכנית-על, תנודות מחשבה, תנוחת העץ, תרגול, תרגול בייתי, תרגול מדיטציה, תרגילים לגב התחתון, תרגילים לחימום הגוף

ציטוט נבחר

אם אתה לא יכול למצוא את האמת במקום בו אתה נמצא, איפה אתה מצפה למצוא אותה? — דוגן