4 בנובמבר, 2012 מאת ליאת

Christina’s World - Andrew wyeth
למה אנחנו אומרים דברים שברור לנו שלא יתקיימו? איך קורה שביטויים מקובלים בשפה שלנו מצביעים בברור על האשליה האנושית שאנחנו מצויים בה? האם באמת נוכל לא לדעת צער? עכשיו, עם לכתה של אמי לעולמה, הרבה אנשים מאחלים לי לא לדעת עוד צער, ואני כדרכי יצאתי לבדוק לעומק את העניין. המשך »
נושאים: חומרים למחשבה | 14 תגובות »
6 באוגוסט, 2012 מאת ליאת

"בקדירה הזו שעשויה מאשליה, עם השמש בתור אש, יום ולילה כמו עצים לבערה והחודשים והעונות כמו מצקת לערבוב – הזמן מבשל את כל היצורים, זאת האמת הפשוטה".
זה זמן שאני יושבת מול המשפט הזה מתוך המהאבהארטה ומנסה לפענח למה הוא משאיר אותי בתחושה טובה.
אחרי הכל הוא מהווה תזכורת די עגומה לזמניות החיים החולפים, ולתהליך האינסופי שאי אפשר לחמוק ממנו, גם אם מאוד נרצה (ואנחנו רוצים… מאוד).
החיים קצרים, והזמן (שבסנסקריט הוא מילה נרדפת למוות) מבשל אותנו כל הזמן לקראת הרגע שבו נהיה צלויים well done ומתים. המשך »
נושאים: השראה | תגובה אחת »