תרגול יוגה קצר לשחרור מהיר של כאב גב קיים ולמניעת הצטברות עומס עתידי בגב התחתון
המשך »

קודם כל, אני רוצה לפתוח בהתנצלות על הכותרת בלעז.
כנראה שלפעמים באמת באנגלית זה עובד כמו שאמרו הג'ינג'יות כבר לפני שנים.
אז אחרי שניסיתי כל דרך אפשרית לתת כותר עברי נאות בשפת אימנו, והעלתי בחכתי רק כותרים חבוטים ומסורבלים (להלן: האמנות של לעשות כמיטב יכולתי? או אמנות עשיית הטוב ביותר שלי?), נכנעתי לגלובליזציה ובחרתי שם בלעז, בשפה שבה לראשונה חדרה המחשבה לראשי, ויסלח לי אליעזר בן יהודה. המשך »

"אחרי הסערה, היא זכרה, העולם כמו חדש: הרוח מחליקה את הסלעים, מגרשת את העננים ואת החלומות, והדעת חלולה כמו אחרי שינה טובה וממושכת; רחבה וריקה"

מתוך "האי" ראיה סייקינן

בתחילת כל שנה חדשה ובמבט לאחור על זו שחלפה, תמיד נדמה שהשנה שמאחור, גדושה במעשים ופעולות שנראים לנו דרמטיים, במחשבות ואמירות שנראות מיותרות/ מגוחכות/ מלאות חשיבות/ מוגזמות/ הרסניות/ בונות – והשנה, נראית סוערת מתמיד.
"מה שאנחנו עברנו השנה…!" / "איפה היינו לפני שנה ואיפה אנחנו היום" / "השנה שעברה היתה באמת קשה מאוד" – אנחנו ממלמלים בחשיבות
מודדים את מה שעבר עלינו ומסכמים, כמו בכל שנה, שהשנה, באמת, עברנו הרבה, יותר מהרגיל. המשך »

לפני שבוע נסעתי זו השנה השניה ברציפות לסדנא בת שלושה ימים עם prasad rangnekar
כמו תמיד כשמגיעים למקום או סיטואציה שקשורים לזכרון מהעבר שיש אצלנו בראש, אנחנו מגיעים עם שק מלא ציפיות.
גם כשאנחנו מנסים לבוא נקיים ופתוחים, עצם הזיכרון שקיים אצלנו, מהווה גורם להשוואה שנמצא שם כל הזמן בגב הראש שלנו, ופרטנר נאמן למשחק מסירות בין המציאות העכשווית לזו שחווינו בעבר.
אז אחרי חוויה עוצמתית מאוד ששבתי איתה מהסדנא הקודמת, ציפיות מהסדנא הזו היו בלתי נמנעות כמובן.

המשך »

אתמול פגשתי את פרסד, המורה ההודי שבדיוק לפני שנה נכחתי בסדנא בת שלושה ימים איתו, סדנא שלאחריה חלו תמורות מרחיקות לכת בחיי (לא בגלל הסדנא, רק מציינת עובדה כרונולוגית) מאז הסדנא ההיא שמרנו על קשר אינטרנטי והנה אתמול הלכתי לפגוש בו.

הגם שנכחתי רק בשליש הראשון של השיחה, והייתי צריכה לתזז ולתמרן כדי להגיע לשם לזמן קצר – קרה מה שקורה לי המון עם היוגה, אני רואה אותה בכל מקום, בכל מצב, והבנתי די מייד למה לא ויתרתי לעצמי בשום אופן על הפגישה החלקית הזאת.

נושא הסדנאות שלו בביקורו הנוכחי הוא "ממש בטעות" love & devotion עם דגש מיוחד על האהבה והקבלה העצמית שהכל מתחיל ונגמר בה – נושא טעון שיפור אצל כמה נפשות יקרות שאני מכירה מקרוב (לא נזכיר את שמן), חלקן ממש ממש מקרוב… מה מקרוב, מבפנים ממש… המשך »

כל מתרגל יוגה, ולמעשה כל מי שמתרגל כל דרך לאורך זמן ובהתמדה, מכיר את ההרגשה, שבה הוא קם לתרגול היומי שלו עם כבדות גדולה שרובצת עליו.

כבדות בגוף, כבדות בלב, ובראש, כל כמה שניות עוברת המחשבה: "אולי בכל זאת נוותר.. נתרגל אחר כך, או מחר כך או כשהכבדות תעבור"

והוא מרגיש איך בכל שניה שעוברת הוא עומד על פרשת דרכים כל פעם מחדש ובוחר: לעזוב או לעשות. להיכנע או להילחם.

המשך »

שבת בבוקר, אני סוקרת את מדף הספרים בהתרגשות.
זה רגע היסטורי שבו סיימתי לעת עתה, פחות או יותר, את ערימת הספרים ששוכבת לצד המיטה שלי ואני בשלה ופנויה לקלוט ספר חדש אל חייקי.
אני עוברת על מדף ספרי היוגה ועיני נופלות על ספר דק שקיבלתי במתנה לפני שנה: be as you are – זו כותרתו, שמייד מעוררת בי משהו, כמיהה קמאית, וגורמת לי לשלוף אותו בלי לחשוב חצי פעם מהמדף.
זהו ספר על הוראתו של ראמאנה מהרישי, ואני פותחת אותו באקראי, כמו שאני נוהגת לעשות עם כל הספרים שאני עומדת לקרוא, כאילו לבחון אם יש בינינו כימיה טובה לפני שאני מתחייבת לחיי זוגיות,
וזה הקטע  שעליו נחות עיני:  the self

המשך »

"זה סיפור חיי בעת האחרונה.
המשפט הזה מוצא חן בעיני. הוא נשמע הגיוני יותר מאשר זה סיפור חיי, כי בין הלידה למוות ניתנים לנו החיים פעמים רבות:
חיי הילדות, חיי ההזדקנות, חיי הנדודים, חיי ההתמסדות, חיי אהבה, הורות, מבחנים לקיום הבטחותינו, חיי הכרה בהיותנו בני תמותה ובכמה מקרים בני מזל, חיים שבהם אנחנו עושים משהו בעקבות ההבנה הזאת."

(מיץ' אלבום מתוך "אם רק נאמין") המשך »

ובכן…
זה זמן לא כתבתי כאן, וזה לא שחלילה נכנסתי לסמאדהי עמוק והתאחדתי ישירות עם התודעה הקוסמית – לא חלילה, הראש שלי עמוס כתמיד במחשבות ושברי פוסטים ורעיונות גולמיים ומגושמים מכאן ועד מיקרונזיה.
אבל כמו תמיד איתי, כשיש רעיון חדש שמתבשל במוחי, על אחת כמה וכמה אם הוא קשור לתחום שאני עוסקת בו, אין מצב שהוא יצא החוצה מתוך המערכת שלי אלמלא עשיתי עבודת דוקטורט עליו, חקרתי, טחנתי, קראתי, עיבדתי ובדקתי היטב שכל מילה שכתובה שם היא אמת צרופה.
וכך, בזמן שהבלוג ואתם קוראיי הנאמנים נשארים מיותמים, אני יושבת פה עם ערימות של ספרים, ועשרות פתקים שעליהם משורבטים שברי רעיונות מותחלים וקטועים שלא מתקדמים לשום מקום. המשך »

השבוע הייתי בסדנא שהעביר מורה הודי שבא לארץ.
לא התעלפתי מהתלהבות ממנה, אבל מה שמאחד לרוב בין כל המורים ההודים שפגשתי, הוא הידע התיאורטי העמוק שלהם, הבקיאות הרחבה בטקסטים של היוגה ויכולת ההפשטה הנפלאה לדון בסוגיות עמוקות, כמי שגדלו לרוב מגיל אפס בתוך תרבות שמקדשת בחיי היומיום שלה את ההתבוננות פנימה וחקר הנפש והתודעה.
כך שמתוך סדנא שלמה, החלקים בהם דיברנו על החיים ועל היוגה (הלו הם הנושאים שכ"כ מעסיקים אותי עד שנאלצתי להקים בשבילם בלוג ) היו אלה שהותירו בי רושם חזק. המשך »