מה עושים כשפתאום באמצע החיים תוקפת אותנו איטיות? איך אנשים נמרצים ומשימתיים מתמודדים עם תקופות שבהן קצב ההתרחשויות מאט? מה עושים כשנדמה ששום דבר לא זז? ומה עושים עם הראש ששולח מסרים עוינים בנושא? בדקתי ומצאתי.

ימים איטיים עוברים על כוחותנו. זה התחיל עם החגים: חג ראשון חול המועד חג שני ערב יום העצמאות יום העצמאות – שהוציאו מאיזון את כל סדר היום, נמתחו מסופ"ש אחד לשני ויצרו בועת חופש ארוכה ולא ברורה.

אחריהם בא גל הנסיעות לחו"ל של תלמידיי שחיכו שהחגים ייגמרו כדי לטוס בשקט בלי לפספס שום טקס ואף כדור קניידעלך.

ואני, שרגילה להיות עסוקה, להתרוצץ  משיעור לשיעור לאימונים הפרטיים שלי ובין שאר משימות החיים מצאתי את עצמי פתאום עם ימים שהתרוקנו מתלמידים נופשים בחו"ל ועם זאת לא בדיוק בחופש ועם איזה קצב איטי וכבד וחוסר כיוון שורים על הכל. המשך »

Christina’s World - Andrew wyeth

למה אנחנו אומרים דברים שברור לנו שלא יתקיימו? איך קורה שביטויים מקובלים בשפה שלנו מצביעים בברור על האשליה האנושית שאנחנו מצויים בה? האם באמת נוכל לא לדעת צער? עכשיו, עם לכתה של אמי לעולמה, הרבה אנשים מאחלים לי לא לדעת עוד צער, ואני כדרכי יצאתי לבדוק לעומק את העניין. המשך »

על כוחו של אימון עקבי

בתקופות משבר, אחד הדברים הראשונים שאנחנו זונחים, הוא התרגול האישי שלנו (כל אחד והתרגול שלו). דווקא אותו תרגול שגרתי שאין לנו כוחות וגם לא חשק ליישם, הוא זה שיכול לעזור לנו יותר מהכל ברגעים קשים בחיים.
המשך »

"צרות באות בצרורות" – כך שמעתי לא אחת בילדותי.
ובאמת עכשיו, בחודש אוגוסט, כשחם ודביק והסבלנות הממוצעת גם ככה מורדת לחצי התורן, לפעמים יש הרגשה שכל מועקות והצקות העולם התאגדו ובאו להשתעשע אצלך בסלון,
ולפעמים קשה להימנע מהשאלה המיותרת: למה אני? המשך »

חם בטבריה

כמה דברים עולים במוחי אסוציאטיבית כשאני חושבת על קיץ: אבטיח, גופיה, ללכת יחפה, יתושים ו… המשפט החוזר על עצמו בשעורי יוגה: "אולי נדליק מזגן??"

אז זו בדיוק התקופה בשנה שבה מתחילות להישמע בשעורים אנחות מועקה מהחום והלחות שקיימים בחוץ ומתגברים עם התרגול.

זאת גם בדיוק התקופה שבה אני חוזרת לדבר על החשיבות הרבה שיש  לחום ביוגה, בתקווה לשכנע ולזכות מחדש באמונם של כמה פרצופים מיוזעים. המשך »

אם מישהו היה מראיין אותי ושואל: "אז מה את אוהבת ביוגה?"
הייתי נאלצת לענות: "בתור התחלה – הכל" (בהישעני על ציטוט מאחד הסרטים האהובים עלי)

אחרי שכיסיתי את זה, הייתי יכולה להתחיל לפרוט לכסף קטן יותר, אחד לאחד את מה שאני אוהבת. המשך »

אין דבר נחשק יותר עבורינו, הומו ספיאנסים מאשר האושר.
ובמיוחד בחברה שלנו, המרדף אחרי האושר הפך להיות מרכז חיינו ומתוכו נובעים עוד ועוד תתי מרדפים: המרוץ אחרי כסף, המרוץ אחרי פרסום, המרוץ אחרי אהבה, המרוץ אחרי שלווה – כולם קיימים, רק בגלל שנראה לנו, שאם רק נשיג אותם, נוכל להיות הרבה יותר מאושרים. המשך »

קודם כל, אני רוצה לפתוח בהתנצלות על הכותרת בלעז.
כנראה שלפעמים באמת באנגלית זה עובד כמו שאמרו הג'ינג'יות כבר לפני שנים.
אז אחרי שניסיתי כל דרך אפשרית לתת כותר עברי נאות בשפת אימנו, והעלתי בחכתי רק כותרים חבוטים ומסורבלים (להלן: האמנות של לעשות כמיטב יכולתי? או אמנות עשיית הטוב ביותר שלי?), נכנעתי לגלובליזציה ובחרתי שם בלעז, בשפה שבה לראשונה חדרה המחשבה לראשי, ויסלח לי אליעזר בן יהודה. המשך »

"אחרי הסערה, היא זכרה, העולם כמו חדש: הרוח מחליקה את הסלעים, מגרשת את העננים ואת החלומות, והדעת חלולה כמו אחרי שינה טובה וממושכת; רחבה וריקה"

מתוך "האי" ראיה סייקינן

בתחילת כל שנה חדשה ובמבט לאחור על זו שחלפה, תמיד נדמה שהשנה שמאחור, גדושה במעשים ופעולות שנראים לנו דרמטיים, במחשבות ואמירות שנראות מיותרות/ מגוחכות/ מלאות חשיבות/ מוגזמות/ הרסניות/ בונות – והשנה, נראית סוערת מתמיד.
"מה שאנחנו עברנו השנה…!" / "איפה היינו לפני שנה ואיפה אנחנו היום" / "השנה שעברה היתה באמת קשה מאוד" – אנחנו ממלמלים בחשיבות
מודדים את מה שעבר עלינו ומסכמים, כמו בכל שנה, שהשנה, באמת, עברנו הרבה, יותר מהרגיל. המשך »

כל מתרגל יוגה, ולמעשה כל מי שמתרגל כל דרך לאורך זמן ובהתמדה, מכיר את ההרגשה, שבה הוא קם לתרגול היומי שלו עם כבדות גדולה שרובצת עליו.

כבדות בגוף, כבדות בלב, ובראש, כל כמה שניות עוברת המחשבה: "אולי בכל זאת נוותר.. נתרגל אחר כך, או מחר כך או כשהכבדות תעבור"

והוא מרגיש איך בכל שניה שעוברת הוא עומד על פרשת דרכים כל פעם מחדש ובוחר: לעזוב או לעשות. להיכנע או להילחם.

המשך »