אני הוא לא אני
אחד הדברים המדהימים שאני עוברת עם השנים ביוגה, הוא העובדה שאני רואה אותה בכל מקום.
מזהה אותה באופן ספונטני בקטעים שנקרים על דרכי, בספרים, בציורים, צילומים ופסלים, בפזמונים ידועים ובשירים שלגמרי "במקרה" אני נתקלת בהם.
לא מזמן הבאתי לכאן את מסתורין הדברים שהיה עבורי בדיוק זה: גילוי מקרי של טקסט שליווה תערוכת ציורים שמבטא בדיוק ויופי גדולים את מה שהיוגה מהווה בשבילי.
והיום, נתקלתי בשיר נוסף שתוכנו מתאר בדיוק את מהות היוגה וחושף שוב, את העובדה המדהימה שהידע קיים בכל מקום ובא לידי ביטוי מכל כך הרבה כיוונים, ובאינספור צורות
ולפעמים, כשאני עומדת מול יצירת אמנות (מכל סוג שהיא: קולנוע, שירה, ציור צילום), ברור לי לגמרי שיוצרה הגה אותה ממקום של חיבור פנימי גדול, ולמרות שלמראית עין אני עומדת מול מילים, צורות וצבעים, החוויה הפנימית היא של השתאות רוחנית.
הזדהות גדולה עם אותו הניצוץ שנמצא בכל דבר ותחושה ברורה של אחדות ושל הקלה שבאה בעקבות זיהויו 
I am not i
I am this one
walking beside me whom I do not see
whom at times I manage to visit
and whom at other times I forget
the one who remains silent while I talk
the one who forgives, sweet, when I hate
the one who takes a walk when I am indoors
the one who will remain standing when I die
(במקור בספרדית, חואן רמון חימנס)
נושאים: מקורות היוגה | 7 תגובות »
