בשבוע האחרון נפתחה בסטודיו מסורת חדשה של תרגול משולב בשיחה.

המחשבה שהביאה אותי ליצירת השעור הנ"ל נבעה בין היתר מבקשות חוזרות של תלמידים להבין לעומק עקרונות שמתורגלים דרך קבע בשעורים.

בעקבות תרגול עקבי, נולד הרצון להבין את המסורת שממנה נובעים רעיונות יוגיים שאנחנו מתרגלים שנים בשעורים, אבל יריעת שעור היוגה הרגיל, נותרה קצרה ולא השאירה מקום לשיחות עומק.

כדי לענות על הצורך הנ"ל נוצר השיעור הזה, במטרה לאפשר שילוב בין הבנה לעומק של רעיון מסויים מבחינה תיאורטית, לבין תרגול והפנמה שלו, באופן מעשי באימון הפיזי.

ולכבוד השיעור הראשון שלנו, בחרתי במיוחד בנושא שכולנו מכירים מקרוב והוא התמודדות עם שינויים בחיים. המשך »

אם מישהו היה מראיין אותי ושואל: "אז מה את אוהבת ביוגה?"
הייתי נאלצת לענות: "בתור התחלה – הכל" (בהישעני על ציטוט מאחד הסרטים האהובים עלי)

אחרי שכיסיתי את זה, הייתי יכולה להתחיל לפרוט לכסף קטן יותר, אחד לאחד את מה שאני אוהבת. המשך »

האגו הזה, דופק על הדלת ולא מוותר, כמו קונס נכסים מההוצאה לפועל. לא מעניין אותו כמה זמן זה יקח או כמה פעמים יצטרך לדפוק על הדלת, ובמשך כמה זמן, בסוף מישהו יפתח, משהו יקרה.
אגרופיו הנמרצים על הדלת משגרים תמיד את אותן שאלות: למה זה מגיע לי? למה לא מגיע לי?
האם לאחוז חזק? האם לעזוב? אני מתבוננת, האם אני רואה נכון?
אני מחזקת את אחיזתי במה שהולך ונשמט, וככל שאני מהדקת אגרוף, הולך הנשמט ונשמט עוד יותר.

הרצון להישמע מתמזג בזה הרוצה להיבלע.
לפתוח את האגרוף הקפוץ, פרפר לא יכול לעוף בתוך כף יד סגורה. אני מזכירה לעצמי.
אני מתבוננת שוב ורואה: לפעמים, אני לא רוצה אותו חי. רוצה אותו מת, נעוץ בסיכה בין אוסף הפרפרים המתים היפים שלי.

מתבוננת ונזכרת:
"הו נפשי, הישמרי בצעדייך, בעולם הזה איש אינו שייך לך…"

היו לי פעם קלפי חיות אינדיאנים. בדומה לקלפי טארות, אפשר לבחור מהם קלף יומי.
יש על הקלפים האלו איורים מקסימים של חיות (בעיקר חיות שמאפיינות את דרום אמריקה) ואל חפיסת הקלפים מצורף ספר ובו על כל חיה יש פרק המפרש את סגולותיה ותכונותיה ואת המשמעות של קריאת הקלף, וכן מגוון פריסות שאפשר לעשות בעזרת הקלפים.
בקיצור, הייתה תקופה, שבה הייתי בוחרת באקראי קלף חוזר של שועל. הפירוש לבחירת קלף שועל בספר דיבר על היכולת להיות רואה ואינו נראה. (זה דבר שבזמנו היה לי קשה מאוד להתמודד איתו) המשך »

פעם אמרה לי מיכל (אישה חכמה ויקרה לי), שלדעתה יש השגחה פרטית ועליונה שמגנה עלי.
לא היה לי הרבה מה לומר על זה. באותה העת לא היה לי שום עניין בישויות אסטרליות ונשמות מגנות, ובילדותי פיית השיניים מעולם לא הניחה מתנות מתחת לכרית שלי (שום דבר המעיד על חוסר באהבה כלפיי, רק על הורים קיבוצניקים ) כך שהמבט שלי כנראה אמר: ????

המשך »

דרך חדשה, היא דבר מרתק. כשאנחנו מתחילים ללכת בדרך כזו, אנחנו עושים זאת לרוב, עם קצה קצהה של אמונה שהדרך הזו תוביל אותנו למקום טוב.גם אם אנחנו לא יודעים בדיוק מהו המקום הזה, מה מזמנת לנו הדרך הזו, ועם מה נצטרך להתעמת ולהתמודד בה. אז אנחנו מתחילים ללכת, עם איזושהי אמונה עיוורת קטנטנה והרבה ספקות וחשדנות. ולאט לאט אנחנו מרשים לעצמינו לחוות חוויות חדשות, להקשיב, לרוקן את עצמנו ממה שאנחנו כבר יודעים ולהיפתח לרעיונות חדשים שממלאים אותנו, וככה בלי לשים לב, אנחנו הולכים בשביל, לפעמים לאט לאט, לפעמים מהר. המשך »

חתיכת נושא שדחוף לי לכתוב עליו הוא פחד.
אני מפחדת, שלא נאמר פחדנית. כן, אנחנו כן נאמר. אני פחדנית.
אני מפחדת כמעט מהכל, מפחדת ליפול, מפחדת לקום, מפחדת מכישלון, מפחדת מהצלחה, מפחדת מסוטים, מאנשים רעים, מפחדת שדברים רעים יקרו ליקיריי, מפחדת להישאר לבד (לא מעצם השהות לבד אלא שדברים רעים יקרו לי כשאהיה לבדי), מפחדת להיות חסרת אונים, מפחדת מתחושת הפחד עצמה.
נראה לי שהבהרתי את עצמי…. המשך »

אתמול הייתי בהרצאה ונחשפתי בה לרעיון מקסים שנראה לי הולך להיות מאוד משמעותי בחיי.
זו היתה הרצאה שניה מתוך סדרה של חמישה מפגשים שמנסים לקיים דיון באופן שבו עקרונות בסיסיים של היוגה שזורים ומוטמעים במיתולוגיה ההודית שהיא גם המיתולוגיה היוגית, ואיך העקרונות האלה טבועים עמוק בשני האפוסים ההודיים המרכזיים (המהבהארטה והראמיאנה) ומתוך כך גם בחיים ובתרבות ההודיים.
בכל מקרה, בתוך מבוא ארוך ומרתק על הטקסטים היוגיים וההודיים בכלל, אתמול אמר המרצה אמירה מופלאה בעיניי, שלמרות שידעתי אותה, אף פעם לא ראיתי באופן הזה. המשך »

סוף סוף הגיעה הבשורה לאנשים לחוצים ומתוחים, לפחות ע"פ סוואמי פרמהנסה ניטיאננדה, סוואמי צעיר וחמוד שהתוודעתי לקיומו ממש לא מזמן. לדבריו, חיים לחוצים ומלאי מתח, דומים לחיים של מתרגל המדיטציה בכך ששניהם מנסים לפעול למען אותה מטרה – לשאוב יותר אנרגיה מהכוחות הפנימיים שבתוכם.
דרך אחת היא כמו לפתוח דלת בבעיטה בלי לדעת את הטכניקה הנכונה – היא נותנת תוצאות אבל יוצרת גם נזק. והדרך השניה היא לפתוח את הדלת עם מפתח – לדעת את הטכניקה הנכונה ולהשתמש בה ללא נזקים.
שתי דרכים, וההבדל היחיד ביניהן הוא הטכנולוגיה. המשך »

אני רוצה לכתוב משהו על אלוהים ועלי בהודו.
במדינת קרלה בהודו יש סיסמא פירסומית,של משרד התיירות ההודי שאומרת: India – god's own country

ואני מוכרחה לומר שמשהותי שם התרשמתי שאלוהים ללא ספק נמצא שם המון, כי יש לו כ"כ הרבה ניסים לחולל שם, אחרת לא ברור איך החיים מתנהלים שם. לא פלא שלפעמים הוא עסוק וחסרונו מורגש במקומות אחרים בעולם… המשך »