הסרטון הבא מתעסק באחת מקבוצות השרירים החשובות בגופינו – שרירי רצפת האגן.
רצפת האגן היא קבוצת שרירים חשובה ומיוחדת בגופינו, וזאת בעקבות העובדה שהיא מחזיקה בתכונות שונות (אפילו מנוגדות זו לזו), המתקיימות בה בכפיפה אחת:
מחד, מדובר בקבוצת שרירים שצריכה להיות גמישה מאוד, כדי לאפשר יציאה של תינוק דרכם, ויציאה של הצרכים שלנו, ומאידך שרירי רצפת האגן צריכים להיות חזקים מאוד כדי שיוכלו לתמוך בכל אברי האגן מלמטה והן לאפשר לנו לאסוף אותם כדי שנוכל לשלוט ביציאת הצרכים שלנו ולשחרר אותם כשאנחנו מחליטים. המשך »
אני מתעוררת בשעת בוקר מוקדמת מהרגיל לצורך הקפצה קצרה לתחנת האוטובוס.
ובשעה מוקדמת מהרגיל שבה הביתה וצמד הקולות הנאמן בתוכי פוצח בדיאלוג:
קול א': אני אשאר כבר ערה כדי להתאמן, לתרגל גם מדיטציה ארוכה ואח"כ אימון ארוך ומחמם שכזה קול ב': אם אשאר ערה כל היום, ביודעי שיש עוד יום שלם לפני, אהיה עייפה וסמרטוטית כל היום. מוטב לחזור למיטה לעוד שעה קלה ולכוון שעון לשעה מוקדמת דיה כדי להספיק להתאמן. קול א': מצויין נכוון שעון ונקום רעננים המשך »
אחד המשפטים השכיחים ביותר שאני שומעת מתלמידי יוגה חדשים הוא: "לי, אין בכלל מושג במדיטציה, אני כאן בגלל הגב התחתון".
לצערי תשובתי הקבועה היא: ברוך הבא למועדון
אחוזים גדולים מהאנשים המגיעים ליוגה, באים בעקבות בעיות פיסיות, ובראשן, הגב התחתון.
אחריו עומדים במקומות המכובדים, חגורת השכמות והעורף, ברכיים ומפרקי הירך, וכשתלמיד חדש יושב לתרגל מדיטציה, הוא נאלץ לפגוש אחר כבוד את כל אלה.
ואכן, מדיטציה היא האתגר הגדול מכולם, וזאת מכיוון שלהיות במצב מדיטטיבי שבו הגוף, הנפש והתודעה, שקטים, יציבים וצלולים, בעקביות ולאורך זמן (או לכמה דקות) – הוא אולי הדבר הקשה ביותר לנו, בני האנוש, על אחת כמה וכמה, כאשר האתגר מתחיל בקושי הפיסי פשוט לשבת. המשך »
קודם כל, אני רוצה לפתוח בהתנצלות על הכותרת בלעז.
כנראה שלפעמים באמת באנגלית זה עובד כמו שאמרו הג'ינג'יות כבר לפני שנים.
אז אחרי שניסיתי כל דרך אפשרית לתת כותר עברי נאות בשפת אימנו, והעלתי בחכתי רק כותרים חבוטים ומסורבלים (להלן: האמנות של לעשות כמיטב יכולתי? או אמנות עשיית הטוב ביותר שלי?), נכנעתי לגלובליזציה ובחרתי שם בלעז, בשפה שבה לראשונה חדרה המחשבה לראשי, ויסלח לי אליעזר בן יהודה. המשך »
"אחרי הסערה, היא זכרה, העולם כמו חדש: הרוח מחליקה את הסלעים, מגרשת את העננים ואת החלומות, והדעת חלולה כמו אחרי שינה טובה וממושכת; רחבה וריקה"
מתוך "האי" ראיה סייקינן
בתחילת כל שנה חדשה ובמבט לאחור על זו שחלפה, תמיד נדמה שהשנה שמאחור, גדושה במעשים ופעולות שנראים לנו דרמטיים, במחשבות ואמירות שנראות מיותרות/ מגוחכות/ מלאות חשיבות/ מוגזמות/ הרסניות/ בונות – והשנה, נראית סוערת מתמיד.
"מה שאנחנו עברנו השנה…!" / "איפה היינו לפני שנה ואיפה אנחנו היום" / "השנה שעברה היתה באמת קשה מאוד" – אנחנו ממלמלים בחשיבות
מודדים את מה שעבר עלינו ומסכמים, כמו בכל שנה, שהשנה, באמת, עברנו הרבה, יותר מהרגיל. המשך »
לפני שבוע נסעתי זו השנה השניה ברציפות לסדנא בת שלושה ימים עם prasad rangnekar כמו תמיד כשמגיעים למקום או סיטואציה שקשורים לזכרון מהעבר שיש אצלנו בראש, אנחנו מגיעים עם שק מלא ציפיות.
גם כשאנחנו מנסים לבוא נקיים ופתוחים, עצם הזיכרון שקיים אצלנו, מהווה גורם להשוואה שנמצא שם כל הזמן בגב הראש שלנו, ופרטנר נאמן למשחק מסירות בין המציאות העכשווית לזו שחווינו בעבר.
אז אחרי חוויה עוצמתית מאוד ששבתי איתה מהסדנא הקודמת, ציפיות מהסדנא הזו היו בלתי נמנעות כמובן.
אתמול פגשתי את פרסד, המורה ההודי שבדיוק לפני שנה נכחתי בסדנא בת שלושה ימים איתו, סדנא שלאחריה חלו תמורות מרחיקות לכת בחיי (לא בגלל הסדנא, רק מציינת עובדה כרונולוגית) מאז הסדנא ההיא שמרנו על קשר אינטרנטי והנה אתמול הלכתי לפגוש בו.
הגם שנכחתי רק בשליש הראשון של השיחה, והייתי צריכה לתזז ולתמרן כדי להגיע לשם לזמן קצר – קרה מה שקורה לי המון עם היוגה, אני רואה אותה בכל מקום, בכל מצב, והבנתי די מייד למה לא ויתרתי לעצמי בשום אופן על הפגישה החלקית הזאת.
נושא הסדנאות שלו בביקורו הנוכחי הוא "ממש בטעות" love & devotion עם דגש מיוחד על האהבה והקבלה העצמית שהכל מתחיל ונגמר בה – נושא טעון שיפור אצל כמה נפשות יקרות שאני מכירה מקרוב (לא נזכיר את שמן), חלקן ממש ממש מקרוב… מה מקרוב, מבפנים ממש… המשך »
