1 באפריל, 2015 מאת ליאת
מה עושים כשפתאום באמצע החיים תוקפת אותנו איטיות? איך אנשים נמרצים ומשימתיים מתמודדים עם תקופות שבהן קצב ההתרחשויות מאט? מה עושים כשנדמה ששום דבר לא זז? ומה עושים עם הראש ששולח מסרים עוינים בנושא? בדקתי ומצאתי. 
ימים איטיים עוברים על כוחותנו. זה התחיל עם החגים: חג ראשון חול המועד חג שני ערב יום העצמאות יום העצמאות – שהוציאו מאיזון את כל סדר היום, נמתחו מסופ"ש אחד לשני ויצרו בועת חופש ארוכה ולא ברורה.
אחריהם בא גל הנסיעות לחו"ל של תלמידיי שחיכו שהחגים ייגמרו כדי לטוס בשקט בלי לפספס שום טקס ואף כדור קניידעלך.
ואני, שרגילה להיות עסוקה, להתרוצץ משיעור לשיעור לאימונים הפרטיים שלי ובין שאר משימות החיים מצאתי את עצמי פתאום עם ימים שהתרוקנו מתלמידים נופשים בחו"ל ועם זאת לא בדיוק בחופש ועם איזה קצב איטי וכבד וחוסר כיוון שורים על הכל. המשך »
נושאים: תרגול | אין תגובות »
10 באוקטובר, 2010 מאת ליאת
קודם כל, אני רוצה לפתוח בהתנצלות על הכותרת בלעז.
כנראה שלפעמים באמת באנגלית זה עובד כמו שאמרו הג'ינג'יות כבר לפני שנים.
אז אחרי שניסיתי כל דרך אפשרית לתת כותר עברי נאות בשפת אימנו, והעלתי בחכתי רק כותרים חבוטים ומסורבלים (להלן: האמנות של לעשות כמיטב יכולתי? או אמנות עשיית הטוב ביותר שלי?), נכנעתי לגלובליזציה ובחרתי שם בלעז, בשפה שבה לראשונה חדרה המחשבה לראשי, ויסלח לי אליעזר בן יהודה. המשך »
נושאים: הקרב הפנימי | 7 תגובות »
8 באפריל, 2010 מאת ליאת
חופש, הוא המצב הפנימי והבסיסי ביותר שלנו. אנחנו נולדים איתו והוא קיים בתוכנו, אבל די מהר אנחנו מזדהים עם הפעילות המחשבתית והרגשית שלנו ושוכחים שאנחנו בעצם כאלה – חופשיים. להלן כמוסת תזכורת קטנה שרקחתי לי כדי להיזכר.
בתקופה האחרונה יצא לי לחשוב הרבה על חופש. כן, זה קשור ישירות לעובדה שמזמן מזמן לא הייתי באחד כזה – ואני מתכוונת באופן המלא והמילולי ביותר לחופשה אמיתית שכזאת.
כיוון שכך, עלו וצפו לא מעט תחושות של כמיהה לחופשה אקזוטית, לנסיעות ארוכות/ מרחבים פתוחים/ שירות חדרים/ נופים/ שפה זרה כלשהי ו/או נוף של סירות מפרש הנשקף מרביירה כזאת או אחרת 
אממה, כמו בד"כ, החיים האלה נמצאים כאן כדי להראות לי בדיוק מתי אני מאכילה את עצמי בשטויות ולא מאפשרים לחוסר הדיוק לחמוק מתחת לפני השטח. המשך »
נושאים: יומן יוגה | 6 תגובות »
11 ביולי, 2009 מאת ליאת
העונג שלי, כמו העצב, מגיע פתאום בלי הבחנה, לרגע סובבתי את הראש, והופ הוא בתמונה.
אף אחד לא יודע מאין הגיע, או איך השתחרר ויצא, אבל מה שבטוח, ללא כל ספק, זה שהוא בנמצא.
והוא מסתובב בלב שלי, כמו אורח לא מוזמן, מניח רגליים עם בוץ על ספות בלבן.
אוכל אבטיח מטפטף להחריד, למרות שהוא יודע שאבטיח, זה כתם לתמיד.
עכשיו את תקשיבי לי, הוא אומר, אני האורח ואת רק בעלת הדירה, ואורחים מכניסים בנימוס, את יודעת, עוד מימי אברהם ושרה. המשך »
נושאים: כללי | 8 תגובות »
