דרך חדשה, היא דבר מרתק.
כשאנחנו מתחילים ללכת בדרך כזו, אנחנו עושים זאת לרוב, עם קצה קצהה של אמונה שהדרך הזו תוביל אותנו למקום טוב. גם אם אנחנו לא יודעים בדיוק מהו המקום הזה, מה מזמנת לנו הדרך הזו, ועם מה נצטרך להתעמת ולהתמודד בה. 
אז אנחנו מתחילים ללכת, עם איזושהי אמונה עיוורת קטנטנה והרבה ספקות וחשדנות. ולאט לאט אנחנו מרשים לעצמינו לחוות חוויות חדשות, להקשיב, לרוקן את עצמנו ממה שאנחנו כבר יודעים ולהיפתח לרעיונות חדשים שממלאים אותנו, וככה בלי לשים לב, אנחנו הולכים בשביל, לפעמים לאט לאט, לפעמים מהר. המשך »

שלשום התקשר אליי פישמן, חברי הטוב משכבר ובפיו בשורות עצובות.
הוא הודיע לי שאלון, הגיטריסט שניגן איתו בלהקה, שאותה אני מלווה, עוקבת, מצלמת ואוהבת שנים – נפטר מדום לב.
בגיל 30 ומשהו, נשוי ואבא לשלושה ילדים קטנים, בריא וטוב לב, הוא הלך לישון, ולא קם.

המשך »

לפעמים אני מתחילה אימון מותשת וחסרת כוחות.
בין אם אני הולכת להתאמן עם אנשים אחרים בערב אחרי יום לא מוצלח, ובין אם אני קמה בבוקר על הצד הלא נכון (אני לא רוצה לומר סתם שמאל, כי לא נראה לי לעניין תמיד להפיל את זה עליו ) – אני עולה בחוסר חשק על המזרון וכל תנועה שלי חורקת, כל נשימה מאולצת ובראש שלי רצות מחשבות על כלים שלא שטפתי, על כביסות שלא קיפלתי, על גינות שלא השקתי, על תנוחות יוגה שלא תירגלתי. המשך »

פעמים רבות בזמן שעור בקבוצה, אני מנחה תנוחה מסויימת.
לכל תנוחה בד"כ יש כמה רמות תרגול. יש את הוריאציה הקלאסית שלה, וריאצייה מקדימה  המיועדת להכנת הגוף לקראת התנוחה ולמי שמתקשה או עדיין לא בשל לבצע את התנוחה המלאה, ווריאציה מתקדמת למי ששולט בתנוחה ורוצה לנסות גרסה מורכבת יותר.
אבל מאחורי השונות ומעבר לרמת הקושי הפיסית, עומד אותו עיקרון. עומדת אותה מהות שהיוגה מנסה ללמד אותנו לחוות, ברמות שונות, ברבדים שונים של הקיום – תמיד אותה מהות.
לראות את המהות הזו בכל פעם מחדש, בכל סיטואציה או רמת תרגול בה אנחנו נמצאים, זה לתרגל יוגה. המשך »

דווקא היום בא לי לכתוב משהו על פסח.
אני יודעת שפסח עבר, וכבר לא רלוונטי כשפנינו נשואות הלאה אל הרגל הבא ועוגות הגבינה שבאות איתו, אבל משום מה נתקע לי בראש משהו על פסח. אולי בגלל שאני כל כך עסוקה עם מושג החירות והיציאה מעבדות….

בפסח אנשים מוציאים מהבויעדם את המילה הזו חירות, מנערים אותה משכבת האבק הסמיך שהצטברה עליה, ממרקים אותה ומתחילים לגלגל אותה על הלשון, להחליף אותה  האחד עם השני, להתמסר איתה, להתפלפל עימה ולתבל בה את דבריהם.
אחרי הכל, זה החג שבו כל אדם ואדם צריך לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצריים, גם אם הוא יצא מפולין. המשך »

חתיכת נושא שדחוף לי לכתוב עליו הוא פחד.
אני מפחדת, שלא נאמר פחדנית. כן, אנחנו כן נאמר. אני פחדנית.
אני מפחדת כמעט מהכל, מפחדת ליפול, מפחדת לקום, מפחדת מכישלון, מפחדת מהצלחה, מפחדת מסוטים, מאנשים רעים, מפחדת שדברים רעים יקרו ליקיריי, מפחדת להישאר לבד (לא מעצם השהות לבד אלא שדברים רעים יקרו לי כשאהיה לבדי), מפחדת להיות חסרת אונים, מפחדת מתחושת הפחד עצמה.
נראה לי שהבהרתי את עצמי…. המשך »

אתמול הייתי בהרצאה ונחשפתי בה לרעיון מקסים שנראה לי הולך להיות מאוד משמעותי בחיי.
זו היתה הרצאה שניה מתוך סדרה של חמישה מפגשים שמנסים לקיים דיון באופן שבו עקרונות בסיסיים של היוגה שזורים ומוטמעים במיתולוגיה ההודית שהיא גם המיתולוגיה היוגית, ואיך העקרונות האלה טבועים עמוק בשני האפוסים ההודיים המרכזיים (המהבהארטה והראמיאנה) ומתוך כך גם בחיים ובתרבות ההודיים.
בכל מקרה, בתוך מבוא ארוך ומרתק על הטקסטים היוגיים וההודיים בכלל, אתמול אמר המרצה אמירה מופלאה בעיניי, שלמרות שידעתי אותה, אף פעם לא ראיתי באופן הזה. המשך »

יום רביעי.
יום האימון הארוך שלי. 9:00 בבוקר, בחדר עולה השאלה "אז מה נעשה היום?" – "בקאסנות", אני מצייצת בלי לחשוב. (אוסף בלתי נדלה של תנוחות שיווי משקל על הידיים)
החברים שלי מסתכלים על החלשלושה המצייצת שהכירו לפני שש שנים במבט זועף של מי שנבעטו זה עתה מהמיטה ועומדים לסגור איתי חשבון אח"כ: מה בקאסנות? איזה בקאסנות בראש שלך על הבוקר? וחוצמזה, ממתי נהיית חובבת באקסנות יא ציפציף??
אני כבר הבנתי שזו היתה טעות והתחרטתי על פליטת הפה אבל זה כבר היה שם בחוץ בחדר, מאוחר מידי כדי לדחוף אותו חזרה. המשך »

תנודות מחשבה. תנודות בכלל,
לפעמים טווח התנועה שלהם כ"כ גדול והן עוברות מקיצוניות לקיצוניות כ"כ מהר.
הכנתי ארוחת בוקר מאוחרת. בחרתי צלחת בצבע טורקיז כרקע. עליה כתמים ירוקים של מלפפון, אדומים של עגבניה, צהובים של ביצה ולבנבנים של לחמניה (מקמח לבן, רחמנא לצלן שמצאתי במכולת). סידרתי אותה בקומפוזיציה מיוחדת והתחלתי לאכול בידיים. עם כל ביס משתנה הקומפוזיציה ואני מסדרת אחת חדשה, נקשרת אליה ונאלצת להיפרד ממנה עם הביס הבא – יש ימים שצריך כ"כ מעט כדי להיות מאושרת. המשך »

סוף סוף הגיעה הבשורה לאנשים לחוצים ומתוחים, לפחות ע"פ סוואמי פרמהנסה ניטיאננדה, סוואמי צעיר וחמוד שהתוודעתי לקיומו ממש לא מזמן. לדבריו, חיים לחוצים ומלאי מתח, דומים לחיים של מתרגל המדיטציה בכך ששניהם מנסים לפעול למען אותה מטרה – לשאוב יותר אנרגיה מהכוחות הפנימיים שבתוכם.
 דרך אחת היא כמו לפתוח דלת בבעיטה בלי לדעת את הטכניקה הנכונה – היא נותנת תוצאות אבל יוצרת גם נזק. והדרך השניה היא לפתוח את הדלת עם מפתח – לדעת את הטכניקה הנכונה ולהשתמש בה ללא נזקים.
שתי דרכים, וההבדל היחיד ביניהן הוא הטכנולוגיה. המשך »