אין מה לומר, שעור יוגה הוא ללא ספק פעמים רבות שעור לחיים.
שכן, מה שאנחנו עוברים על מזרן היוגה הוא מיקרוקוסמוס מדוייק של העולם הגדול ומה שאנחנו עוברים בו, והאימון יספק לנו תמיד, הזדמנויות לבחון את האופן שבו אנחנו מתמודדים עם סיטואציות שונות בחיים.
וכשאנחנו לומדים עם הזמן לחדד את הראיה ואת הקשב שלנו, אנחנו מתחילים להבין לתדהמתינו שהאופן שבו אנחנו מגיבים על המזרן, זהה לדרך ההתמודדות שלנו בחיים: האופן שבו אנחנו מתמודדים עם כאב, עם מאמץ, עם הקושי להרפות ולשחרר, האופן שבו אנחנו מגיבים לכישלון או להצלחה, מה אנחנו עושים כשאנחנו מתוסכלים, או כשנפשנו סוערת, מה קורה לנו כשאנחנו חשים קינאה במישהו אחר שמצליח לעשות משהו טוב יותר מאיתנו – כשלומדים להתבונן, מבחינים שהאנלוגיה בין תרגול היוגה ה"תמים" שלנו ובין החיים שלנו מדוייקת עד כדי מבוכה. המשך »

"גברת רוזה, אלה רק החיים, ואפשר לחיות עם זה הרבה שנים"

(אמיל אז'אר מתוך "כל החיים לפניו")

אנשים נוטים להתחלק בחיים לשתי קבוצות: אלה שנוטים להזניח את חייהם ולא להקדיש זמן ומחשבה למשמעות שלהם, ואלה שנוטים לקחת אותם הרבה יותר מידי ברצינות וגודשים את עצמם ואת תודעתם במחשבות וטרדות בלתי פוסקות על מצבם בחיים ומשמעותם.
ועכשיו חידון טריוויה מהיר המיועד בעיקר לקוראים שהספיקו להכיר אותי קצת: למי מבין שתי הקבוצות האלה, נראה לכם ששפחתכם הנאמנה נוטה להשתייך? למי? למי?? – בין הפותרים נכונה יוגרל תיק אופנתי וכדור ואליום. המשך »

בתקופה האחרונה יצא לי לחשוב הרבה על חופש. כן, זה קשור ישירות לעובדה שמזמן מזמן לא הייתי באחד כזה – ואני מתכוונת באופן המלא והמילולי ביותר לחופשה אמיתית שכזאת.
כיוון שכך, עלו וצפו לא מעט תחושות של כמיהה לחופשה אקזוטית, לנסיעות ארוכות/ מרחבים פתוחים/ שירות חדרים/ נופים/ שפה זרה כלשהי ו/או נוף של סירות מפרש הנשקף מרביירה כזאת או אחרת
אממה, כמו בד"כ, החיים האלה נמצאים כאן כדי להראות לי בדיוק מתי אני מאכילה את עצמי בשטויות ולא מאפשרים לחוסר הדיוק לחמוק מתחת לפני השטח. המשך »