ובכן…
זה זמן לא כתבתי כאן, וזה לא שחלילה נכנסתי לסמאדהי עמוק והתאחדתי ישירות עם התודעה הקוסמית – לא חלילה, הראש שלי עמוס כתמיד במחשבות ושברי פוסטים ורעיונות גולמיים ומגושמים מכאן ועד מיקרונזיה.
אבל כמו תמיד איתי, כשיש רעיון חדש שמתבשל במוחי, על אחת כמה וכמה אם הוא קשור לתחום שאני עוסקת בו, אין מצב שהוא יצא החוצה מתוך המערכת שלי אלמלא עשיתי עבודת דוקטורט עליו, חקרתי, טחנתי, קראתי, עיבדתי ובדקתי היטב שכל מילה שכתובה שם היא אמת צרופה.
וכך, בזמן שהבלוג ואתם קוראיי הנאמנים נשארים מיותמים, אני יושבת פה עם ערימות של ספרים, ועשרות פתקים שעליהם משורבטים שברי רעיונות מותחלים וקטועים שלא מתקדמים לשום מקום. המשך »

בפוסט שפירסמתי אתמול, כתבתי:
וכמו שקורה לי הרבה בחיים, כשמשהו נמצא בעיצומו של תהליך לימוד והפנמה, הוא מהדהד בכל מקום, קופץ מכל פינה – מבהיר לי, שעכשיו הוא על הפרק ואין לי מוצא מלתת לו לחלחל בחיי.
אז האנקדוטה שרציתי לספר היום, היא סוג של המשך ישיר לתופעה הזאת שתמיד מפליאה אותי ונותנת לי מן חוויה כזאת בלתי אמצעית ומאוד מוחשית לתחושת האחדות שבד"כ נחווית כערטילאית ומופשטת. המשך »

השבוע הייתי בסדנא שהעביר מורה הודי שבא לארץ.
לא התעלפתי מהתלהבות ממנה, אבל מה שמאחד לרוב בין כל המורים ההודים שפגשתי, הוא הידע התיאורטי העמוק שלהם, הבקיאות הרחבה בטקסטים של היוגה ויכולת ההפשטה הנפלאה לדון בסוגיות עמוקות, כמי שגדלו לרוב מגיל אפס בתוך תרבות שמקדשת בחיי היומיום שלה את ההתבוננות פנימה וחקר הנפש והתודעה.
כך שמתוך סדנא שלמה, החלקים בהם דיברנו על החיים ועל היוגה (הלו הם הנושאים שכ"כ מעסיקים אותי עד שנאלצתי להקים בשבילם בלוג ) היו אלה שהותירו בי רושם חזק. המשך »