אומללות זה קל

לפעמים, לא צריך יותר ממשפט אחד בספר שקוראים או בסרט שרואים, בשביל להבין למה הוא נקרה בדרכינו
אני לא מדברת כמובן על יצירות או מצבים מופתיים כאלה, שממלאים את חיינו במשמעות ונראים לנו כאילו מי שעומד מעלינו (או מצידינו או מתחתנו ) כיוון אותם היישר לידינו כדי לחולל בנו למידה או שינוי.
אני מדברת דווקא על הסיטואציות המינוריות, חסרות משקל או משמעות כביכול עבורנו, שכולנו נתקלים ועוברים דרכן יום יום, זוטות, רגעי שיעמום, דברים שאנחנו קןראים במקרה בעיתון ובספר, שברי תכנית טלביזיה "סתמית" שנפלנו עליה במקרה, בזיפזופ חולף ונתקענו, סרטים חסרי חשיבות שראינו, דברים שמצאנו עצמנו בוהים בהם ו"מבזבזים" עליהם את זמנינו – כאלה מן דברים, נשמע מוכר?

נזכרתי עכשיו, שראיתי בפייסבוק אצל מי מהאנשים שרשומים כחבריי (שאין לי מושג מיהם, אבל אני בטוחה שהם אנשים נפלאים… ), אלבום תמונות שכותרתו: זוטות ורגעי שיא הם אותו הדבר
ועכשיו, שלפתי אותו מהזיכרון כי הוא מסתדר בדיוק עם הדבר שעליו אני חושבת.
לפעמים בכל אותן סיטואציות או אינפורמציות "שוליות" שאנחנו צורכים בסרטים, ברשת, בספרים, בעיתונות או בכל מדיה אחרת שמקיפה אותנו – יש משפט אחד, סיטואציה אחת בלבד שמצדיקה את עובדת היתקלותנו בהם, אנקדוטה אחת שנחקקת אצלינו, ומחדדת מצב שקיים כבר אצלינו, או מכוונת ישירות למצב בחיינו שדרוש שיפור, מאפשרת לנו ללמוד משהו חדש, מעוררת אותנו למחשבה אחרת.
לפעמים, לא צריך יותר ממשפט אחד כדי לחוות משמעות, ובעצם, אם מחדדים טוב טוב את ההתבוננות והקשב, בכל דבר שעובר עלינו, בכל רגע חולף, יש לפחות משפט אחד, רגע אחד, מסר אחד (או עשרות מסרים שאנחנו לא שומעים או רואים), שיש מה לקחת ממנה כדי להתפתח.

אז השבוע הייתי בקולנוע, בסרט שמראש לא הוקדשה מחשבה לתוכן שלו, או לעומק שלו והוא היווה תרוץ מספיק טוב לבילוי עם חברה טובה (לעובדה שיש בו נופים יפים ושהגיבור בו שובה לבבות, לא היתה כמובן כל קשר לבחירה).
הסרט אכן היה חביב ונתן מידה מספקת של נופים יפים (גאוגרפיים ואנושיים), רומנטיקה ומתח, קונפליקט ופיתרון, ואי שם בתוכו, נח לו המשפט שלי, שנורה אלי מתוך המסך, המשפט שבשבילו שילמתי כנראה 38 ש"ח. משפט חכם ב- 38 ש"ח, זו לא עיסקה רעה כל כך, לא?

אז איפשהו באמצע הסרט, ברגע השפל הנמוך ביותר של הגיבור, כשהוא זרוק שיכור ומיואש, פוגש אותו הכומר של הכפר ואומר לו את המשפט הבא:

misery is easy, its happiness you need to work out

וזה לא שהמשפט הזה, הוא המצאת הדור, או שלא נשמעו גרסאות שלו בעבר, אבל שם, באולם החשוך, עם נפש קרובה ויקרה, החלפנו מבטים קצרים וממוקדים וסימנו אחת לשניה שהמסר נקלט, שברגע הזה ניתנה לנו התמורה לכרטיס שקנינו.
ובתוך הבינוניות החביבה הזאת, קיבלנו תזכורת שהאומללות של כל אחת מאיתנו (למי מאיתנו אין לפחות אומללות קטנה אחת בבויעדם?) היא לא שוס כזה גדול, או דבר להתהדר בו, ושהאושר תמיד יהיה זה שנצטרך להזיע בשבילו – גם כשמחשבות מחלישות בסגנון: "זה אמור להיות קל יותר", מנקרות בראש.
ולא… לא זה לא אמור להיות קל יותר. האומללות היא קלה, בשביל האושר, צריך לעבוד.