להוציא את הכלב

2 באוקטובר, 2010 מאת ליאת

פחות או יותר מהרגע הראשון שעמדתי על דעתי (ועמדתי עליה מהר מאוד), רציתי כלב: בכל ארוע או הזדמנות לקבל מתנה ביקשתי כלב, בכל חג ומועד התחננתי לכלב (השיר, כמה שרציתי כלב של אריק איינשטיין הוא לשון המעטה לכמה שרציתי כלב – רק שבמקרה שלי, אבא לא הביא לי אפילו חתול קטן)

התשובה שקיבלתי מאבא שלי (כי אמא שלי בעצמה ניסתה כמה פעמים להביא כלבים עזובים הביתה, ללא הצלחה), היתה, שכלב הוא לא מוכן להחזיק בדירה בבניין וכשנעבור לבית פרטי, אז יהיה כלב – כמובן שלקח לי 12 שנה בערך להבין שהבית הפרטי הוא פיקציה מוחלטת – החלום ושברו.

והנה, לפני שבוע בדיוק, מצאתי במהלך טיול בצפון כלבון נטוש – מואיז

ועכשיו, אחרי שנים רבות כל כך של כמיהה לכלב, יש לי אחד בחצר, ואני לא יכולה להחזיק בו…. ממש קלאסי.. :unsure:
בכל אופן, בינתיים, בזמן שהוא שוהה כאן ואני מחפשת לו בית אני מתוודעת למושג ידוע שכל חיי משך את תשומת ליבי ומעולם לא יכולתי לחוות אותו בגוף ראשון – להוציא את הכלב
הפעולה שבגינה כל הורה חושש להביא כלב הביתה – מי יוציא את הכלב?? וכל ילד, לאחר שנשבע בכל היקר לו לאהוב, להוקיר בחולי ובעוני ולהוציא את הכלב, בשרב ובקרה – וודאי שומע מהוריו השכם והערב – צריך להוציא את הכלב, זוכר שהבטחת שתוציא את הכלב?, תורך להוציא את הכלב…

מאחורי ביתי יש מן גן יפה שפרוס לאורך הרחוב ובו שבילים מתפצלים ומדשאות, פינות ישיבה מקורות במטפסים נשפכים וטובלות בירק ולשם, לפחות שלוש פעמים ביום – אני מוציאה את הכלב.
פרקי הזמן האלה הקצובים שיש להם מטרה מאוד ספציפית, הופכים להיות חלק בשגרת היום, דבר שצריך לעשות, דבר שמתרגלים לעשות, ומתישהו, דבר שמחכים לו, כי הוא קבוע בחיינו ומוכר, ויש לו משך ידוע מראש ללא הרבה הפתעות, ובסופו של דבר אתה מרגיש בו בבית.
אז אחרי הרטינה שבאה בעקבות המחשבה הטורדנית שתמיד מפריעה את מנוחתי באמצע משהו "חשוב" – אני והכלב יוצאים לסיבוב, ואני שוקעת אל תוך השקט המדוד הזה.

בשלב מסויים, עלה בדעתי שהרבה פעמים, אני היא זאת שצריך להוציא, לפחות כמוהו אם לא יותר, לשלוף אותי לרגע החוצה מהמחשבות והעיסוקים "הדחופים" ולהזריק לי מנה של החיים כפי שהם: שמיים, אדמה, רוח, צל ושמש, ציוציי ציפורים, פיפי וקקי.

וככה, אני מוציאה את הכלב, והוא מוציא אותי, ואנחנו פוסעים לנו בשבילים לאט, בלי מטרה מסויימת, מתעמקים בשיחי ארץ ישראל ובשאר הצמחיה, פה ושם מרימים רגל ואחר כך מרחרחים את הסחורה.
לפעמים, אנחנו פשוט נעצרים ככה סתם ותוקעים את אפנו בחלל, מריחים משהו, שאין לו עדיין צורה או שם, אבל הוא שם, מתקרב או פשוט נמצא באוויר.

לפעמים הוא מוביל אותי בנחישות כזאת, כמו קיבל מידע סודי ממקורות יודעי דבר ויודע בוודאות שהכיוון הוא לשם, ולפעמים אני מובילה לכיוון מסויים, כדי להצדיק איכשהו את תואר בעלת הבית הזמני שהוכתרתי בו.
מידי פעם, אנחנו סתם יושבים על ספסל ומחזיקים ידיים, מתבוננים, שואפים ונושפים.

על השביל מולנו, אנחנו פוגשים זוגות יצורים כמונו: כלבים שהוציאו את הבעלים לסיבוב אוורור, במסווה של אנשים שהוציאו את הכלבים שלהם לסיבוב צרכים.
ונראה, שעמוק בפנים, כל אחד מאיתנו (ההולכים על ארבע וההולכים על שתיים) יודע בדיוק את האמת וממשיך לשחק את המשחק כדי שהבועה הזאת תמשיך להתקיים.

ולנו, מועטי הרגליים ימשיך להיות תרוץ טוב, להוציא את עצמינו החוצה, לזמן מוגבל, שבו הכל ממתין בצד: החיים, הטרדות, המטלות – כדי שנוכל להמשיך להיזכר (לפחות 3 פעמים ביום), שכל עולם המשמעויות המורכבות שלנו, שאנחנו קוראים לו מציאות קיים בעיקר במוחנו ובטח אינו היחיד (שלא נאמר אינו זה האמיתי).

וממש כמו באימון יוגה טוב, שיתחיל לפעמים בתחושה של משימה שצריך לבצעה, שיהיה חם מידי לבצעו בקיץ וקר מידי להוריד בשבילו את הגרביים בחורף, והוא ידרוש להשאיר בצד את כל עיסוקי החיים לשעה קלה ולמשוך אותנו הרחק מעניינינו הבוערים.

וכשנחזור הביתה, אל "החיים שלנו", נוכל לחזור פשוטים יותר עם ריח אדמה ופריחה, עם קולות שנמצאים שם ברקע, ששכחנו זה מכבר להקשיב להם ועם זיכרון של התבוננות, שאיפה ונשיפה.

מוזמנים למצוא אותי גם בפייסבוק ולקרוא עוד על יוגה, להשתתף בדיונים ולהביע את דעתכם.

ליאת, יוגה ברעננה

נושאים: סיפורים קוסמיים | 16 תגובות »

16 תגובות

  1. מאת קן לציפור :

    וואי וואי וואי, רק בשביל התובנות האלו, הייתי משאירה אותו :-) :kissing:

    ציטוט

  2. מאת פליי :

    אופס :wub: באתי לומר "נועדתם" ואני רואה שקנלה בגירסא קצת אחרת לקחה לי את המילים
    מותק, זה אחד הפוסטים הטובים, מסרי תודה למואיז הקטן :heart:

    ציטוט

  3. מאת אינשם :

    אז מה יעלה בגורלו של מואיזנו הקטן?
    יש לסיפור הזה (הכלב המוציא את האדם)המשך. הכלב כתרוץ לתקשורת בינאנושית (זה קרה לא מעט עם קלי): איזה חמוד, מאיזה גזע? תגידי נכון ש… וכולי.

    ציטוט

  4. מאת אינשם :

    צריך להזיז פה שעה אחורה. הלו? מי פה אחראי על השעון? :w00t:

    ציטוט

  5. מאת ללי :

    מקסים מקסים! לא הייתי ממהרת להיפרד ממנו….

    ציטוט

  6. מאת החבר_מאשה :

    תאווה לאוזניים הפוסט הזה….

    נ.ב – ויש מי שחושב ש"אני לא יכולה להחזיק אותו" זה לא ממש מדוייק…
    :icecream:

    ציטוט

  7. מאת ליאת :

    תודה יקיריי
    על התגובות, והתמיכה הגורפת בהישארותו של מואיז (אני אמסור לו את הדברים ואני בטוחה שזה מאוד ירגש אותו :smile: )

    החבר_מאשה: ויש מי שחושב ש"אני לא יכולה להחזיק אותו" זה לא ממש מדוייק…

    המשפט הזה "לא יכולה להחזיק בו" מדוייק ביחס לאוסף הנסיבות הקיימות כרגע בחיי, שבעטיין, לא יהיה נכון, לא לי, לא למואיז ולא לשאר חיות הבית לגדל אותו כאן.
    אפשר יהיה לגדלו ובכך ליצור מצוקות שונות אחרות ולא פחות מעיקות, כך שלמרות דעתכם הנלהבת להשאיר אותו כאן, נראה שלמצוא לו בית שיהיה פנוי וזמין לו הוא כרגע הדבר המדוייק לי
    אולי אתבדה… מי יודע.. :pouty:

    ציטוט

  8. מאת שושנת_מזל :

    מעולה! אבל ממש.

    :flrr:

    ציטוט

  9. מאת נוסעת_סמויה :

    כמה מדויק ומענג.
    וברכות על בשורה מחממת לב שקראתי במקום אחר.

    ציטוט

  10. מאת ליאת :

    תודות ונשיקות
    לשושנות המים הממוזלות ולנוסעות הסמויות :smile:
    :flrb:

    ציטוט

  11. מאת אושרית גור :

    תעדכני מה שלום מואיז… האם מצאתם לו בית?

    ציטוט

  12. מאת ליאת :

    תודה על ההתעניינות, אוש יקירתי
    לא..
    מואיז עדיין מחפש בית בדחיפות.. :sad:
    אנא הפיצו את המידע הלאה
    תודה :flrr:

    ציטוט

  13. מאת עודד :

    את יודעת, ואני בטח לא צריך לספר לך שיש ביוגה דהרמה, וקארמה ועוד כאלו.. אז אולי למרות כל הקשיים :angel:

    ציטוט

  14. מאת ליאת :

    כן כן כן…. אני יודעת
    אין יום שעובר שאני לא חושבת על הקארמה שחיברה ביני ובין היצור הזה ולא מאפשרת לנו להיפרד עד כה,
    ובכל זאת, בודקת אותה בציציות טוב טוב :unsure:
    תודה עודד :smile:

    ציטוט

  15. מאת סיגל :

    ומה שלום מואיז הקטן?…
    אני מזדהה מאוד כי גם אני בחודשים האחרונים מטיילת עם כלב, של השכנים, וזה ממש ככה :)

    ציטוט

  16. מאת ליאת :

    מואיז הקטן, בוודאי גדל מאז.
    הוא מצא משפחה נפלאה עם בית פרטי וגינה גדולה עם שלושה ילדים שמן הסתם מטפסים עליו כל היום – בדיוק כמו שהוא אוהב :smile:

    ציטוט

תגובה:

:alien: :angel: :angry: :blink: :blush: :cheerful: :cool: :cwy: :devil: :dizzy: :ermm: :smartass: :getlost: :biggrin: :happy: :heart: :kissing: :lol: :ninja: :pinch: :pouty: :sad: :shocked: :sick: :sideways: :silly: :sleeping: :smile: :tongue: :unsure: :w00t: :wassat: :whistle: :wink: :wub: :batman: :trbn: :chinese: :eek: :thumbup: :thumbsup: :flry: :flrr: :flrb: :flrw: :cocktail: :icecream: :hug: :bred: :bgrey: :byellow: :starred: :stargrey: :staryellow: :yoga1: :yoga2: :yoga3: :yoga4: :yoga5: :yoga6:

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועשויה לעכב את תגובתך. אם התגובה אינה מופיעה, צריך פשוט להמתין מעט.



סדנת יסודות המדיטציה ברעננה

חיפוש באתר






פוסטים אחרונים

סרטונים

צילומים

קישורים

נושאים

ארכיון

תגים

4 עיוורים ופיל, U2, אגו, אהבה, אהימסה, אומללות, אושר קיומי, אטמן, אי היצמדות, אי השתוקקות, איזון, אלה רק החיים, אלוהים, אלכימיה, אמונה, אמנות, אננדה יוגה, אננדה יוגה ברעננה, אנשים לחוצים, ארג'ונה, ארתור, אשליה, בדיוק מה שאני רוצה, בומביי, בייתי, ביקורתיות, בלונים, בקאסנות, בת הטוחן, גאווה, גאולה, גבולות, גורו, גורמי הסבל, גלות, גם וגם, גשר, דיוק פנימי, דיכאון, דליפה אנרגטית, האופנישדות, האוקינוס האטלנטי, הארה, הבהגווד גיטא, הבחנה מבדלת, הגיבן מנורטדם, הודו, הוודות, היוגה סוטרות לפטנג'לי, הכרת תודה, המהבהארטה, המיתולוגיה ההודית, המעשה הנכון, הנסיכה ממונקו, הנשמות הטובות, הסוטרות של שיבא, הסתפקות במועט, הפחתת מתחים, הקרב הפנימי, הרפיה, השראה, התודעה הקוסמית, התחדשות, התחלות, התמודדות עם לחץ, התמודדות עם מוות, התמודדות עם פחד, התקף חרדה, חום, חופש, חורף, חיבור פנימי, חיזוק מערכת החיסון, חיזוק קרקעית האגן, חיים אינטנסיביים, חיי נצח, חיפוש רוחני, חירות, טמפל גרנדין, טנטרה, טפס, טרנספורמציה, יבשה באופק, ידיעה, יוגה, יוגה באיזור השרון, יוגה ברעננה, יוגה ומדיטציה באיזור השרון, יוגה ומדיטציה בשרון, יוגה לאחר לידה, יוגה למתחילים ולמתקדמים, יוגה לנשים בהריון, ימים קשים, יציבות, יציבות פנימית, יצירת מציאות, כאב, כאבי גב, כאבי גב עליון, כאבי גב תחתון, כבדות, כניעה, להוציא את הכלב, להיות מאושרת, להרגיש בבית, להתחיל ולהמשיך, ליאת מנדל יוגה ברעננה, לפתוח את הדלת, לצאת אל היער, מדיטציה, מהות, מודעות, מולה בנדהה, מוסיקה, מורה מחליפה, מחבואים, מחסום יצירתי, מכתב פתיחה, מסירות, מסרים בבקבוק, מרחב פנימי, מרלין, מתח, מתיחות רגליים, נוכחות, נינוחות, ניקוי רעלים, ניקיון פנימי, נסים, נפילה, נשימה, נשימות מקררות, נשמה, סדנאות יוגה, סופים, סטודיו ליוגה ברעננה, סיבולת לב ריאה, סמאדהי, סערות, סרטוני וידאו, סרט מצוייר, עלובי החיים, עמוד שדרה, עמידת ראש, פחד, פירות העשיה, פיתולים, פליטת פה, פסח, פראניאמה, צ'אקרות, ציפיות, צלילות, צמדי ניגודים, צמחים נדירים, צעד אחד, קארמה, קבלה, קומפוזיציה, קוצב לב, קיץ, קסמים, קרישנה, קרקעית האגן, רגעי צלילות, שביעות רצון, שדים, שוויון נפש, שחרור גב תחתון, שחרור חגורת השכמות, שיווה, שיווי משקל, שיטות היוגה, שינה, שינוי, שלווה, שעורי יוגה, שעורי מדיטציה, שעור לחיים, שרי אריסון, שרירי בטן, שרירי הליבה, תאווה, תודעה, תירגול מתמיד, תכנית-על, תנודות מחשבה, תנוחת העץ, תרגול, תרגול בייתי, תרגול מדיטציה, תרגילים לגב התחתון, תרגילים לחימום הגוף

ציטוט נבחר

האשליה הבסיסית של המין האנושי היא שאני כאן ואתה שם — יסוטאני רושי