בזמן האחרון אני עסוקה בעיקרון קוסמי נפוץ, לפיו כל דבר שקורה ונחווה על ידי במציאות שלי יש לו איזה תפקיד בחיי.
גם אם עבר לרגע במקרה בחיי וקרה לגמרי לא בשליטתי, בכל זאת הוא קרה לי, ומתוקף זה יש לי איזושהי אחריות על החלק שלי בו, בין אם פסיבי או אקטיבי.
מעצם העובדה שאני חוויתי בחושיי את פיסת המציאות הזאת והיא עברה דרך הפילטרים שלי היא משקפת משהו ממני, משהו מהחוויה הפנימית שלי.
יכול להיות שבמקביל עוד אנשים חוו את אותו המקרה בדיוק, כל אחד מנקודת מבטו שלו. בכל אחד אותו מקרה לחץ על כפתורים אחרים, ועורר רגשות ומחשבות אחרים ואי לכך לי ולכל אחד אחר שחווה את המקרה הזה יש חלק במכלול הסיבות להתרחשותו. המשך »
כולנו תולים את אושרנו במשהו. כולנו כלואים בתוך מצב כזה או אחר: כזה שנולדנו לתוכו, כזה שיצרנו לעצמנו או כזה שהחיים ארגנו לנו. איפה בתוך זה יושב מושג החירות הפנימית שלנו? להלן מחשבות עתיקות חדשות בעניין
מעבדות לחירות לעבדות
בפסח כולם יוצאים מעבדות לחירות, כולם מדברים על יציאה מעבדות לחירות, כולם משלבים את הצמד הזה שעולה לגדולה להלן עבדותחירות בכל משפט שלהם.
לקראת הפסח כולם מחכים לחופש, לזמן פנוי , להפוגה, להפסקה לחירות ואיפשהו עם ימי החופשה המצטברים, המשפחתיות התכופה והארוחות בכל חמש דקות, מתחילים להישמע קולות מצוקה.
ציפיה לחזור לשגרה, רצון להתנקות, לחדש את הדיאטה, להבטיח לעצמנו הבטחות חדשות, שהילדים יחזרו לגן – בלי ששמנו לב, החירות שלנו הפכה לעבדות בעצמה. כל סממני החופש בהתגלמותו הפכו לגורמים מעיקים שמהם אנחנו רוצים להשתחרר. המשך »
החיים יכולים להיות כ"כ מפתיעים לפעמים, אם רק נותנים להם הזדמנות.
דברים הם בדרך כלל לא מה שאנחנו חושבים שהם ומה שאנחנו בוחנים וממהרים לשים במגרה בראש, תחת שם ותחושה ידועים – לרוב מתגלה כבעל כל כך הרבה גוונים וצורות. המשך »
"צרות באות בצרורות" – כך שמעתי לא אחת בילדותי.
ובאמת עכשיו, בחודש אוגוסט, כשחם ודביק והסבלנות הממוצעת גם ככה מורדת לחצי התורן, לפעמים יש הרגשה שכל מועקות והצקות העולם התאגדו ובאו להשתעשע אצלך בסלון,
ולפעמים קשה להימנע מהשאלה המיותרת: למה אני? המשך »
אתמול היתה לי פגישה.
כמו תמיד הגעתי אליה מוקדם מידי, הרבה יותר מוקדם.
לפעמים סינדרום ההקדמה הכרונית, יכול להציק (במיוחד כשרוב האנשים הם מאחרים כרוניים), אבל לרוב הוא אפילו נעים לי:
אני מגיעה למקום בנחת, חושבת על הפגישה או העניין שלשמו הגעתי, מתכוננת אליו, מתמקמת ומתבססת במקום, מרגישה אותו, בוהה קצת, מתרגלת למרחב, כך שכשהפגישה מתחילה אני כבר קצת "מרגישה בבית" – אחרי הכל אני כבר מבלה בו איזה זמן…
אחת התחושות החזקות ביותר עבורי באימוני יוגה, היא תחושה חזקה, בלתי אמצעית ולא דומה לשום דבר אחר – של אושר.
במקביל אליו מופיעות השתאות והשתוממות, על התחושה המוזרה האמורפית הזאת שלא ניתנת לתפיסה רציונאלית – מה?? על מה האושר הגדול? מה כבר אנחנו עושים כאן? המשך »
מה הופך יוצר מוכשר לאמן – על? ומה בין זה לתרגול היוגה?
עבורי, זאת ההתמדה, העקביות, הצניעות והיכולת לא להיצמד לכשלונות ולא להצלחות, ופשוט להמשיך הלאה.
לפני כמה ימים, יצא לי לראות תכנית על לו ריד.
זה היה שידור חוזר במסגרת סדרה של ערוץ 8 על אלבומי המוסיקה הגדולים, ובפרק הזה דיברו על transformer, אלבום הסולו השני של לו ריד וזה שהביא לפרסומו, אחרי ה- velvet underground, שהופק ע"י דייויד בואי ומיק רונסון.
אחד הדברים שקורים באופן טבעי אחרי זמן מסויים של תרגול יוגה עקבי, הוא הרצון לקחת את התרגול עוד שלב אחד קדימה ולהכניס אותו עוד קצת אל תוך שגרת החיים שלנו.
זה השלב שבו תלמידים מגיעים אלי עם השאלה: אילו תרגולים הם יכולים לתרגל בבית, מה הם עוד יכולים לעשות, מתוך כל מה שאנחנו עושים בשיעור שיוכל להשתלב בתוך קצב החיים שלהם.
