בין הארה לנמנום

לפעמים אנחנו יושבים לתרגל מדיטציה.
לאט ובהדרגה, העיניים נעצמות ונסוגות קצת לאחור, הנשימות נרגעות, המחשבות מתרחקות. אנחנו מתכנסים פנימה לעולם שכולו טוב, הצלילים החיצוניים נשמעים פחות ופחות,הסנטר נוטה מעט קדימה. האם מדיטציה עמוקה בפתח? לא לא… אנחנו רק מנמנמים.

כן, לא נעים להודות, לפעמים הקו שמפריד בין מדיטציה עמוקה לשינה מתוקה הוא דק מאוד. המשותף ביניהן, הוא העדר המחשבות שלנו. ההבדל ביניהן, נוכחותנו הערה.
מאוד מפתה להתמכר לתחושה הנעימה של רוגע ועירפול שמתפשטים בנו לפני מדיטציה (ולפני שינה), תחושה שהשהות בה היא הליכה על חבל דק: מצד אחד שלו נמצאת השינה, מצד אחר תודעה רגועה נטולת מחשבות מלווה בהתבוננות עירנית.
גם העובדה שנוהגים לתרגל מדיטציה בישיבה ולא בשכיבה, נובעת בין היתר מניסיון להתמודד עם נטייתנו הטבעית להרדם ברגע שאנחנו שרועים והמעטה החיצוני שלנו מעט מתרכך ונרגע.
לי אישית יצא לראות לא מעט פעמים אנשים פשוט מנקרים בזמן מדיטציה, ובסופה מעידים שהיתה להם מדיטציה נפלאה. אפשר להבין אותם, אין כמו תנומה טובה :sleeping:

ביוגה סוטרות לפטנג'לי כתוב בסוטרה מס' 1.10: שינה היא הגל המחשבתי של התנסות בהיעדרות.
זוהי סוטרה חשובה, כי בה מוגדר באופן חד משמעי שהשינה היא עוד גל מחשבתי, ובדומה לשלושה מתוך ארבעת גלי המחשבה הנוספים שמגדיר פטנג'לי (ידע נכון, ידע מוטעה, אשליה מילולית וזיכרון) גם היא משוללת מודעות.
שינה היא גל מחשבתי שבו תכולת התודעה (mind) לא קיימת. במצב שכזה, המחשבות קיימות, אך הן אינן נמצאות לפני מסך התודעה שלנו, כך שהתודעה אינה רואה, שומעת, חושבת או מרגישה ואינה חווה חוויה מנטלית כלשהי.
למעשה, בזמן שינה, המוח והתודעה מנותקים אחד מהשניה והמחשבות שלנו מודחקות באופן זמני.
באופן דומה, בזמן מדיטציה, לפעמים התהליכים ההכרתיים שלנו, מאטים מאוד או כמעט נעלמים כאשר הפעילות המחשבתית פוחתת או מפסיקה. ובמובן הזה, גם במדיטציה אנחנו קצת "חסרי הכרה"

מצב השינה דומה למצב המדיטציה כיוון שבשניהם נעדרת המודעות לעולם החיצוני.
ההבדל היחיד ביניהם הוא שבזמן מדיטציה עמוקה תחושת ה"אני" ממשיכה להתקיים במידה מסויימת בעוד שבזמן שינה, אין בכלל מודעות לתחושת "אני".
בזמן מדיטציה, המודעות למציאויות נפרדות ולאיכויות שונות (כמו אנשים, לאומים, שם וצורה של דברים) שוככת, ויחד עם זאת, תחושת עירנות מסויימת ממשיכה להתקיים. עירנות שמשוחררת בעצם מכל המאפיינים השייכים לעולם החיצוני שלנו.
המודעות שמאפיינת את מצב היקיצה הרגיל שלנו, היא בדיוק אותה מודעות כמו בזמן מדיטציה, אלה רק האובייקטים השונים (מחשבות, מילים, חפצים, רגשות, מוסכמות וכ'), שבזמן מדיטציה נעלמים. אבל המודעות נמצאת שם, אותה מודעות בדיוק.

חכמים מתרבויות ומדרכים שונות היו מודעים למצבים האלה ותיארו זאת בדרכים שונות.
למשל, נאמר שאלוהים לוקח מן האדם את נשמתו בלילה, כשהוא שוקע בשנתו, ומשיב לו אותה עם שחר.
ביהדות מודים לו על כך מקרב לב: "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"

ואם לעשות לרגע סדר בדברים במילים פשוטות:
מצב העירות הרגיל שלנו מתאפיין בשתי תכונות: פעילות מחשבתית ומודעות.
מצב השינה מאופיין בהעדר פעילות מחשבתית ובהעדר מודעות.
מדיטציה היא מצב שיש בו תכונה אחת ממצב העירות ותכונה אחת ממצב השינה: העדר פעילות מחשבתית ומודעות ערה.

אז בפעם הבאה שאנחנו יושבים למדיטציה, ומרגישים איך העולם נמוג ומתרחק, ואנחנו נסוגים פנימה, כדאי לשים לב, אולי אנחנו בכלל ישנים?
:silly: