אני נוהגת במכונית

אני נוהגת במכונית עם שתי ידיים על ההגה, ומישהו אחר בתוכי נוהג בי.
הוא מסב את תשומת ליבי אל ההגה, אל המראות, אל מטורף בג'יפ האמר שחור שדוהר מאחורי והנה עומד לעקוף מימין ולחתוך אותי.

אני מחזיקה את ההגה ומסתכלת מסביב. העיניים שלי פקוחות ומישהו בתוכי רואה דרכן את שולי הדרך, את שולי החיים: ציפור שחוצה פתאום את השמיים, מטע של עצים שאני לא מזהה את טבעם, צינורות מגולגלים מונחים בפאתי שדה. סימנים של חיים.

האוזניים שלי קולטות צלילים, אבל מישהו בפנים מעיר אותי להקשיב פתאום לרדיו לשיר מסויים, ואני מכוונת את הקולטנים לשם ודולה משם שורה משמעותית אחת שקשורה ישירות למה שמעסיק אותי באותם רגעים.
אני תוהה לעצמי, האם זאת השורה שהייתי צריכה לקלוט, והמישהו שלי אומר: אולי.

כל מיני מחשבות עוברות לי בראש.
מחשבה נכנסת מצד ימין, מסתובבת בחלל הראש. היא היתה יכולה להישאר עוד קצת, אבל מחשבה אחרת נדחפת פנימה ודוחפת את הקודמת החוצה מצד שמאל:

"אני הולכת ומתרחקת מכל מיני אנשים שהיו קרובים אלי במשך שנים, אני מרגישה שהם הולכים ומתרחקים ממני" אומרת מחשבה אחת.
"אין לך בכלל שום רצון אמיתי להתקרב אליהם יותר, ואת יודעת את זה" עונה לה מחשבה אחרת.
אני רואה אותן יוצאות ונכנסות אל הראש שלי.
"מה הן המחשבות האלה ומאיפה הן באות?", אני שואלת את ההוא בפנים.
"לא יודע, אבל הנה באה עוד אחת"
הוא עונה.