המבוגר האחראי

יש אנשים שאין להם מספיק כלים להתמודד עם מצבים של תסכול.
אין להם מילים לזה, אין להם מודעות לזה שאף אחד לא מבין את התסכול שלהם, לא אכפת להם מכלום וכשהם כועסים, הם כועסים על כולם, ומראים את זה לכל העולם.
יש אנשים שבאו לעולם לפני 5 שנים, ואז התנהגות שכזו מצביעה על כך שההתפתחות שלהם תקינה והצמיחה שלהם בשיאה, והם לומדים שלמרות שמגיע להם להיות במרכז העולם, זה לא תמיד כך.
יש אנשים שהגיעו לכאן לפני 30, 50 או 80 שנה, ובכל זאת, לא למדו מאז גיל 5, איך להתנהל עם הכעס שלהם, ומה לעשות כשמשהו מתסכל אותם, ולידם תמיד צריך להיות המבוגר האחראי בחדר.

שאלה: מה קרה?
תשובה: שומדבר!!
שאלה: אני רואה שאתה עצבני. על מה אתה כועס?
תשובה: לא כועס ולא שומדבר, ואם אתם לא מבינים לבד אז לא צריך!!!

פרצופים של שאט נפש נזרקים באוויר ואופפים את אותם אנשים בכל מקום שבו דורכת רגלם.
אתה מנסה להבין, מה לעזאזל קרה כאן, ומה הסיבה שהרפש הזה צריך להיות מושלך עליך, למרות שהאדם המשליך אותו כבר נגמל מזמן ויודע לכוון את צרכיו למקום הראוי, אבל מעדיף לעשות זאת בחברה. ולא סתם, חברה טובה, חברתך. :blink:

בשלב הזה, בד"כ קיימת עוד דמות בחדר, כדי להשלים את משולש האהבה.
דמות שתפקידה בסצינה הוא להיות הקול המפשר. הקול הקורא לשלום ואחווה, לנטישת רגשות הטינה. דמות שכזו בד"כ תאמר, בואו נעזוב את הכל ונרגע. בואו נשכח את מה שהיה ונפתח דף חלק.
הדמות הזו בעצמה סובלת לא אחת מקשיים בהתמודדות עם אנרגיות שליליות שכאלה, וזו הדרך שלה להפסיק אותן. והיא תגיד לאדם הכועס: "בחייך, למה אתה כועס? אתה לא באמת מתכוון לזה" ולך היא תגיד: "בחייך, תוותר לו. אתה יודע שהוא לא מתכוון לזה. יעבור לו, אתה יודע שהוא כזה…"

ושוב, אתה נקרא להיות המבוגר האחראי.
בלי קשר לזה שגילו של האדם הכועס זהה לגילך, או כפול ממנו, אתה צריך להיות זה שרואה במבט הורי וטוב את מצוקתו הבלתי מרוסנת ולתת למי השופכין ככה לעבור לידך באדישות, כמו צינור ביוב שהתפוצץ ברחוב הומה ואתה מרים את רגליך מעליו כדי שלא ירטבו נעליך.

כאילו שאתה חסין בפני כל זה, כאילו שדברים כאלה לא משפיעים עליך ואתה יכול לספוג את הכל.
"אין מה לעשות… אתה מכיר אותו, ככה הוא"
ואתה? אתה לא רוצה להיות ככה לפעמים, ובכל זאת עוצר? לך אין ימים קשים שבהם אתה עויין והעולם הוא לא חבר, ימים שבהם בא לך לשבור את הכלים ולהתפרץ על כולם? ובכל זאת, האם אתה לא מנווט את עצמך, מתעל את האנרגיות השליליות למקומות אחרים שבהם עוברי אורח חפים מפשע לא יפגעו?

מאיפה באה הגישה לפיה מי שחי כך וכך שנים בעולם, מקבל פטור מתורנות מטבח ומלשלוט בכעסיו וכל השאר צריכים גם לקבל את המצב וגם לנקות אחריו?
האם אתה אמור לספוג את זה ולהדחיק את העובדה שגם לך מגיע לפעמים להרגיש ילד? שיהיה נחמד אם מישהו אחר יתנהג בהתאם לגילו ויהיה המבוגר?

ומה אומרת היוגה?
שני החוקים הראשונים בדיברות היוגיות הם אהימסה (אי פגיעה), וסאטיה (אמירת אמת) – מה שאתה לא עושה, נסה לוודא שאתה לא פוגע באחר או בעצמך ותאמר את האמת, לאחר ויותר מזה לעצמך. כי כשאתה מייצר פגיעה או מגיב לפגיעה בפגיעה נוספת, אתה מייצר מעגלים הולכים ומתרחבים של אלימות, כמו אבן שנזרקת לאגם.

מצד שני, היוגה מדברת על דהארמה, על ללכת בדרך שלך בחיים, ואומרת שלפעמים אתה צריך להלחם על הדרך הזאת, לצאת למלחמה כנגד כל מיני חלקים בך ולהתעקש. כן, לפעמים אתה צריך להתעקש, למרות שלוותר מרגיש לך קל יותר

אבל יותר מהכל מדברת היוגה על אי – צמידות (ואירגיה).
שזה אומר שמה שאתה לא עושה, תעשה ותשחרר, תמשיך הלאה.
אם אתה יכול להעלים עין ולדלג מעל הביוב שזורם ברחוב מבלי לפגוע באף אחד, תדלג ותמשיך הלאה.
ואם אתה מוכרח לעשות משהו בעניין, תעשה. תכתוב מכתבים ותתלונן במשרד התברואה על המצב בעיר שלך, תפגין נגד הביוב הזורם ברחובות, תלחם על דרכך, תעשה מה שאתה יכול ותמשיך הלאה.
כי כשאתה בוחר בחירה, להלחם או להתעלם ולא נצמד אל תוצאותיה, אתה משוחרר.
ואז אפילו כבר לא אכפת לך שאתה המבוגר האחראי.