איש הכיורים

היום בשלוש היה אמור להגיע איש הכיורים.
ולמרות שמחכים לו כאן כבר הרבה ימים שיבוא ויחזיר את הכיור המאיים להתנתק מהקיר למקומו, היום בשלוש בצהריים, ממש לא היה לי כח בשבילו.

אומרים שאלוהים מסדר מתקני כיורים למי שאין לו שיניים, ובצדק אומרים.
נשלח לי סוף סוף מתקן כיורים מדופלם לתקן כיור שקיטורים נשפכו עליו כמו מים, והנה אני מעקמת פרצוף בכפיות טובה: "ואם בשלוש לא בא לי"?

לא בא לי היום להכניס אלי הביתה אנשים זרים, בנעליים עם כתמי סיד ומכנסי עבודה כחולים.
לא בא לי ללבוש חיוך מנומס ומסביר פנים לאנשים שקורעים את התחת כדי שלי יהיה נעים.
לא בא לי להתקין חזייה בשביל הבטחון ולארח פה בבית אנרגיות גסות של אנשים קשי יום
לא בא לי לשמוע ולצחוק מבדיחות טפלות שמוצאות דווקא אצלי מפלט מהחום

תנשמי עמוק, אמרתי,
תגידי תודה, שנשלח לך פתרון, תציעי לשתות, תצחקי מבדיחה במקום הנכון וזהו, תנקי את כתמי הבוץ, את רסיסי הטיח והמקדחה ותמשיכי הלאה, טובת לב ושמחה.

בשלוש וחצי מצלצל הפעמון (אין לי פעמון אבל זה נשמע נכון)
שלום, אני ראלף, אומר איש ממושקף וחביב, וזה ציון.
באנו לטפל בכיור שלך ולסדר אותו צ'יק צ'ק.
תוך שניות מתמלא הבית במקדחות, צילנדרים, וסוליות עם בוץ.
וסיד, איך לא, מקצות הנעליים ועד המותניים.

ואז התחיל הקרקוש הרגיל, מכשירים קודחים,
נעלי עבודה כבדות פוסעות פנימה והחוצה, משאירות סימנים.
ויש את הדיבור בטונים גבוהים, שהוא חלק מדרישות העבודה של טכנאים ומתקני כיורים.
עומדים אחד ליד השני וצועקים, תעביר לי הפלייר, לא את זה, את השני…

תנשמי עמוק, אמרתי,
תגידי תודה, שנשלח לך פתרון, תציעי לשתות, תצחקי מבדיחה במקום הנכון וזהו, תנקי את כתמי הבוץ, את רסיסי הטיח והמקדחה ותמשיכי הלאה, טובת לב ושמחה.

אז עד כה כיסינו את עניין הבוץ בסוליות, את הסיד על הבגדים ואת האנרגיות הרועשות
עדיין נשאר פתוח עניין הבדיחות הטפלות.
אז אחרי אי אלו דקות, זה היה בלתי נמנע, וכשראלף היה בחוץ, ציון צעד לקדמת הבמה:
תאמרי לי, במה את עוסקת? ואחרי שגמרתי לגלגל לאלוהיי עיניים עניתי, מורה ליוגה וצלמת.
או! מצויין הכריז ציון ללא שהות כאילו בדיוק לתשובה הזו ציפה, אז יש לי שאלה, שאולי את מבינה.
"ממה מורכבת הפילהרמונית, את יודעת"?

תנשמי עמוק, אמרתי,
תגידי תודה, שנשלח לך פתרון, תציעי לשתות, תצחקי מבדיחה במקום הנכון וזהו, תנקי את כתמי הבוץ, את רסיסי הטיח והמקדחה ותמשיכי הלאה, טובת לב ושמחה

ממה? אני שואלת בנימוס.
מה, את לא יודעת, לא שמעת על הפילהרמונית? עוזב ציון את הכל כמו נקרא לשליחות חשובה.
לא… אני עונה, אבל יש לי תחושה שאתה תגלה לי (בסוף אחרי יסורים אין קץ) את התשובה.
ומחייכת שוב, כדי לא לעשות פיל מזבוב.
מפיל, מהר, וממונית – מנחית ציון את העוקץ, ומנחיל לי מפלה.
ואני מסמנת בלב וי דמיוני על סוגיית הבדיחה הטפלה.

אני מגייסת עוד חיוך, מציעה לו לשתות, ולמרות שהוא מסרב הוא מרוקן שתי כוסות
העבודה נגמרת, ותוך ארבעים דקות, אני נפרדת מראלף וציון ומתחילה לנקות.
אני לא מבינה למה אני עושה עניין מאנקדוטות כל כך שוליות לאורך זמן
עוד אחד מאותם מצבים סתמיים, במקרה הוא היה בשכונה אז הוא עובר
אני משחררת אותו ולוקחת איתי רק את הפזמון החוזר.

תנשמי עמוק, אמרתי,
תגידי תודה, שנשלח לך פתרון, תציעי לשתות, תצחקי מבדיחה במקום הנכון וזהו, תנקי את כתמי הבוץ, את רסיסי הטיח והמקדחה ותמשיכי הלאה, טובת לב ושמחה