לבחור להיות אלוהים
תכלית הנפש האנושית היא להתנסות בכל – כדי שהיא תוכל להיות הכל.
איך היא יכולה להיות למעלה, אם מעולם לא היתה למטה?
איך היא יכולה להיות שמאל, אם מעולם לא היתה ימין?
איך היא יכולה להיות חמימה, אם אינה מכירה קור? טובה, אם היא מתעלמת מרוע?
ברור מאליו שהנפש אינה יכולה לבחור להיות דבר, אם אין ממה לבחור.
כדי שהנפש תתנסה בגדולתה, עליה לדעת מהי גדולה. והיא אינה יכולה לעשות זאת אם אין דבר פרט לגדולה.
וכך מתחוור לנפש, שגדולה קיימת רק במרחב של מה שאינו גדולה.
משום כך הנפש לעולם אינה מגנה את מה שאינו גדולה, אלא מברכת אותו – רואה בו חלק מעצמה שחייב להתקיים, כדי שחלק אחר ממנה יגיע לכלל ביטוי.
הריפוי הוא תהליך של השלמה עם הכל, ולאחר מכן בחירת הטוב ביותר. אתה מבין?
אינך יכול לבחור להיות אלוהים, אם אין לך אפשרויות בחירה אחרות.
ניל דונאלד וולש מתוך שיחות עם אלוהים
נושאים: תרגול | 907 תגובות »
7 בנובמבר, 2009 בשעה 00:58
הריפוי הוא תהליך של השלמה עם הכל, ולאחר מכן בחירת הטוב ביותר. אתה מבין?
אינך יכול לבחור להיות אלוהים, אם אין לך אפשרויות בחירה אחרות.
חזקים המשפטים האלה. קצת מדכדכים, אבל יש בהם חוכמה מה לעשות…
יש ימים שאני אקח אותו (את המשפט בשתי ידיים) ויש ימים שאני ממש לא אסכים עם המשפט הזה – כי הרי הרבה פעמים אנחנו המפתחות של עצמנו – זה אלוהים לא?
המשפט הבא קצת יותר מעודד:
תכלית הנפש האנושית היא להתנסות בכל – כדי שהיא תוכל להיות הכל.
7 בנובמבר, 2009 בשעה 00:59
אני אינשם – כמובן
7 בנובמבר, 2009 בשעה 09:30
הרי הרבה פעמים אנחנו המפתחות של עצמנו – זה אלוהים לא?
בטח!
זה בדיוק מה שהספר הזה טוען.
שאנחנו תמיד המפתחות של עצמנו, וכן, שאנחנו ישויות בוראות כי יש בנו חלק אלוהי.
הכוונה במשפט ההוא (המדכא) הוא שבעולם הזה שבו אנחנו מתנסים הכל מופיע בצמדי ניגודים, בהפכים – יחסיות.
בכל דבר, יש גרעין אלוהי שעטוף בכל הפילטרים של העולם ושלנו, ולפעמים אנחנו יכולים להבחין בגדולה או בחלק האלוהי הזה בעולם מתוך ההכרה וההבחנה שלו כשונה מהחלקים שאינם כאלה..
רק כי כך ההכרה שלנו תופסת דברים, באופן יחסי..
:heart: