כמו אחרי שינה טובה

"אחרי הסערה, היא זכרה, העולם כמו חדש: הרוח מחליקה את הסלעים, מגרשת את העננים ואת החלומות, והדעת חלולה כמו אחרי שינה טובה וממושכת; רחבה וריקה"

מתוך "האי" ראיה סייקינן

בתחילת כל שנה חדשה ובמבט לאחור על זו שחלפה, תמיד נדמה שהשנה שמאחור, גדושה במעשים ופעולות שנראים לנו דרמטיים, במחשבות ואמירות שנראות מיותרות/ מגוחכות/ מלאות חשיבות/ מוגזמות/ הרסניות/ בונות – והשנה, נראית סוערת מתמיד.
"מה שאנחנו עברנו השנה…!" / "איפה היינו לפני שנה ואיפה אנחנו היום" / "השנה שעברה היתה באמת קשה מאוד" – אנחנו ממלמלים בחשיבות
מודדים את מה שעבר עלינו ומסכמים, כמו בכל שנה, שהשנה, באמת, עברנו הרבה, יותר מהרגיל.

ואין זה מקרי בעיני, שדווקא ביום כיפור נחו ידיי על הספר הזה, שכתיבתו מכונסת ורזה והוא עוסק כולו בדרכו הסתומה והנסתרת במסע של בחינה וגילוי עצמיים.
וכמו במשפט היפה הזה שציטטתי למעלה, כך גם אני מרגישה בתחילת השנה ובמיוחד ביום כיפור, את הספוג הקוסמי, מוחק דברים מעל לוח הארועים שלי, מוריד את השקט הזה מסביב שאין שני לו בשום מקום בעולם, ומרוקן את התודעה.

לפעמים, כנראה שלא ניתן להגיע אל אותו שקט, בלי לעבור קודם דרך ים סוער, ימים סוערים, מהפכות, כשהכל נראה עכור, בוצי בלי יבשה באופק.
הבלגן הזה מתפקד כמו שלב נוסף בארגון, ראורגניזציה – כשחושבים על זה, זה בעצם שלב הכרחי: לפני שרוצים לעשות סדר, צריך לשנות משהו בסדר הקודם, להוציא דברים ממקומם כדי לנקות, לשנות את הרצף או המיקום שלהם בחדר- לבלגן כדי לסדר.

ארגון מחדש שכזה, קורה כל הזמן בחיים שלנו, וכמעט בכל רובד קיומי: הוא קורה בגוף שלנו שנמצא כל הזמן בתנועה, בתהליך בלתי פוסק של השתנות, בעבודה בלתי פוסקת כדי להביא את כל המדדים בגופינו לאיזון.
לנו, החיים את חיינו רוב הזמן מעל פני השטח, נדמה שהכל קורה מאליו, לחץ הדם שלנו מאוזן, רמת הסוכר קבועה, מאזן המלחים בגוף מאוזן, הכל שקט – אבל בעצם, השקט הזה הוא תולדה של תנועה ועבודה בלתי פוסקת של מערכות גופינו.

גם מבחינה אנרגטית קורה דבר דומה: אנחנו מקבלים ומייצרים אנרגיה ממקורות שונים וסוגי הפראנה (אנרגיית החיים) השונים בגופינו, נמצאים בשינוי ותנועה מתמדת, מושפעים כל הזמן מכל כך הרבה גורמים, מתגברים ונחלשים, מתרכזים באיזור אחד ומתפזרים, מחליפים צורה ומרחב כל הזמן – כדי להשפיע על הגוף האנרגטי ולאזן אותו, אני מוכרחה לעורר אותו קודם, להזרים בו את הפראנה, להוביל אותה לאן שנדרש, להחזיק או לשחרר אותה, לשלוט בה, ואז מגיע האיזון ותחושת שחרור וניקיון מתפשטים בחוויה הפנימית שלנו ומיישמים שוב את החוק הקוסמי – שחרור אמיתי בא מתוך שליטה, סדר בא אחרי אי סדר, שקט בא אחרי סערה.

לא אלאה אתכם בפירוט אודות התהליכים בשאר רבדי הקיום שלנו, אבל נראה לי שדי ברור בשלב זה, שגם ברובד הנפשי והמנטלי, קורות תופעות דומות של תנועתיות, אי סדר, בלגן מקומי, תנועה שמתבטאת לפעמים במחשבות ורגשות קשים, במאבקים פנימיים, חיבוטים, התנגדויות – שבלי לעבור דרכם, אין לנו יכולת אמיתית לנקות את עצמינו, לשנות בעצמינו חלקים מסויימים, לקבל חלקים אחרים ולהשיג איזון פנימי ושלווה.

מכיוון שתהליכים שכאלה קורים בתוכינו וסביבנו כל הזמן, בעולמינו החיצוני, כמו זה הפנימי, אני חושבת שהיכולת להכיר בהם כתהליך אינסופי שחיינו כרוכים בו מביאה איתה נקודת מבט מרעננת על תקופות סוערות בחיינו ומשברים: היכולת להתבונן, ולראות אותם כשלבים חיוניים בהתפתחותינו, כמדרגות בדרך אל דרגת איזון וסדר חדשים, גבוהים יותר – מביאה איתה נחמה וכוח.
נחמה וכוח הטמונים בידיעת הריקוד הקוסמי הזה, של תנועה ואי תנועה, עשיה והרפיה, סערה ושקט, וניסיון להתבונן בו ולצוף על גביו הן בצד הסוער של המתרס והן בצידו השקט.

כשהעוצמה הפנימית הזו מתחזקת, יש לנו על פי רוב יכולת טובה לעבור את הסערות  בחיינו, בגמישות וחוסן גדולים יותר ופחותי נזקים והן לחוות את אותה דממה טוטאלית, שאינה מורגשת עוד כתחושה מקומית אלא כחוויה חובקת כל, שמורגשת בתאי הגוף, בנימי הנפש, כשהדעת חלולה, רחבה וריקה.

שנה טובה :heart: