אוסף פרפרים
25 במרץ, 2010 מאת ליאת
האגו הזה, דופק על הדלת ולא מוותר, כמו קונס נכסים מההוצאה לפועל. לא מעניין אותו כמה זמן זה יקח או כמה פעמים יצטרך לדפוק על הדלת, ובמשך כמה זמן, בסוף מישהו יפתח, משהו יקרה.
אגרופיו הנמרצים על הדלת משגרים תמיד את אותן שאלות: למה זה מגיע לי? למה לא מגיע לי?
האם לאחוז חזק? האם לעזוב? אני מתבוננת, האם אני רואה נכון?
אני מחזקת את אחיזתי במה שהולך ונשמט, וככל שאני מהדקת אגרוף, הולך הנשמט ונשמט עוד יותר.
הרצון להישמע מתמזג בזה הרוצה להיבלע.
לפתוח את האגרוף הקפוץ, פרפר לא יכול לעוף בתוך כף יד סגורה. אני מזכירה לעצמי.
אני מתבוננת שוב ורואה: לפעמים, אני לא רוצה אותו חי. רוצה אותו מת, נעוץ בסיכה בין אוסף הפרפרים המתים היפים שלי.
מתבוננת ונזכרת:
"הו נפשי, הישמרי בצעדייך, בעולם הזה איש אינו שייך לך…"
נושאים: הקרב הפנימי, תרגול | 13,401 תגובות »
25 במרץ, 2010 בשעה 10:22
קבלי חיבוק :flrr:
25 במרץ, 2010 בשעה 13:05
:flrb:
25 במרץ, 2010 בשעה 13:37
הו, כמה הזדהות.
וניסוח כל כך יפה :flrr:
"הו נפשי, הישמרי בצעדייך, בעולם הזה איש אינו שייך לך…"
כן, כתבתי לעצמי מילים דומות לפני כמה ימים.
איש אינו שייך לי בעולם הזה, לא הילדים שלי ולא האיש שלי…
שולחת חיבוק גדול, הרבה אהבה ואמונה שלמה שאלוהים מסובב הכל בצורה מדויקת ולטובתינו. :heart:
מאחלת לנו שנצליח להרפות עוד ועוד ועוד כדי שאפשר יהיה להעריך את הפלא שקיים סביבינו כל הזמן.
חג שמח
26 במרץ, 2010 בשעה 08:55
תודה יקירותיי
על הפרחים, החיבוקים, ההזדהות והאיחולים.
מאחלת לנו חג של עשיה נבונה, הרפיה נכונה וחירויות חדשות
:flry: :flrb: :flrw: :cocktail:
2 באפריל, 2010 בשעה 00:32
פויה, נעוץ בסיכה. ככה להרוג את החירות?
:angry: