היום בשלוש היה אמור להגיע איש הכיורים.
ולמרות שמחכים לו כאן כבר הרבה ימים שיבוא ויחזיר את הכיור המאיים להתנתק מהקיר למקומו, היום בשלוש בצהריים, ממש לא היה לי כח בשבילו.

אומרים שאלוהים מסדר מתקני כיורים למי שאין לו שיניים, ובצדק אומרים.
נשלח לי סוף סוף מתקן כיורים מדופלם לתקן כיור שקיטורים נשפכו עליו כמו מים, והנה אני מעקמת פרצוף בכפיות טובה: "ואם בשלוש לא בא לי"? המשך »

העונג שלי, כמו העצב, מגיע פתאום בלי הבחנה, לרגע סובבתי את הראש, והופ הוא בתמונה.
אף אחד לא יודע מאין הגיע, או איך השתחרר ויצא, אבל מה שבטוח, ללא כל ספק, זה שהוא בנמצא.

והוא מסתובב בלב שלי, כמו אורח לא מוזמן, מניח רגליים עם בוץ על ספות בלבן.
אוכל אבטיח מטפטף להחריד, למרות שהוא יודע שאבטיח, זה כתם לתמיד.
עכשיו את תקשיבי לי, הוא אומר, אני האורח ואת רק בעלת הדירה, ואורחים מכניסים בנימוס, את יודעת, עוד מימי אברהם ושרה. המשך »

באמצע היום קשה
בוקרם של הדברים, הירוק
מוטל מאחורי
לילם הצלול עוד רחוק
חייבת להיות
לרגע הזה באמצע היום
עדנה מסוימת
מוכרח להיות לו מקום
המשך »

יש אנשים שאין להם מספיק כלים להתמודד עם מצבים של תסכול.
אין להם מילים לזה, אין להם מודעות לזה שאף אחד לא מבין את התסכול שלהם, לא אכפת להם מכלום וכשהם כועסים, הם כועסים על כולם, ומראים את זה לכל העולם.
יש אנשים שבאו לעולם לפני 5 שנים, ואז התנהגות שכזו מצביעה על כך שההתפתחות שלהם תקינה והצמיחה שלהם בשיאה, והם לומדים שלמרות שמגיע להם להיות במרכז העולם, זה לא תמיד כך.
יש אנשים שהגיעו לכאן לפני 30, 50 או 80 שנה, ובכל זאת, לא למדו מאז גיל 5, איך להתנהל עם הכעס שלהם, ומה לעשות כשמשהו מתסכל אותם, ולידם תמיד צריך להיות המבוגר האחראי בחדר. המשך »