בסדר, אמרתי לו
רק היום אני אסתכל בך ואתן לך לבוא.
ואתה הרי כבר באת ותעבור כאן ממילא, ולא תלך עד שתלך,
לא משנה מה אעשה ואיזה פעלולים שונים ומשונים אמציא כדי להימנע ממך.
היום, לא אפעל נגדך, רגש מוזר, לא אשחק איתך משחקי כוחות.
לא אסתתר מאחורי קירות, לא אטרוק את כל הדלתות.
לא אעמיד פנים שאתה אינך, לא אנעל את החלונות. המשך »

האור היה ירוק
לאורך 10 רמזורים ברציפות
ואני, בלי לעצור או להאט, נשטפתי איתו
מלאה בתחושות של תנופה ומעוף
מאושרת

אלוהים עדי שלא התכוונתי לתרגל היום מדיטציה.
החורף הזה, על כל הברכה שבו מכווץ אותי והופך אותי אפתית ורדומה במובן הלא טוב של המילה (שלא תחשבו חלילה שהשינה שלי השתפרה בעקבות זה או משהו…)
אבל טלפון בשעה מוקדמת מידי, הזניק אותי החוצה מהמיטה כמו צנים מתוך טוסטר, ואחריו, עומדת במטבח,יחפה והפוכה, היה לי ברור שהסיפור שלי עם המיטה נגמר ליממה הקרובה. המשך »

אננדה היא המילה בסנסקריט למונח שפרושו הוא אושר עילאי או bliss באנגלית והוא מתייחס לאותו אושר עילאי שקיים בבסיס הקיום של כולנו כשאנחנו במצב שבו אנחנו רואים בברור את היותנו נפרדים מכל המבנים הגשמיים, נפשיים, ומנטליים שלנו ומעולם התופעות הגשמי ומאוחדים עם אותו גרעין פנימי ונצחי, שקיים בכל יצור ובכל דבר – שאחת התכונות שלו (כשאנחנו באים איתו במגע) היא אנדדה – אושר עילאי שלא דומה לשום עונג גשמי וזמני. המשך »

היום נפגשתי עם נ' המהוללת, הלוא היא מייסדת ומקימת הבלוג הזה, שבאה לחופשת מולדת קצרה, בטרם תתעופף שוב אל הקצה השני של העולם.
ישבנו וטחנו את המוח במשך כמה שעות (טוב בסדר, אני הייתי אחראית בעיקר על החלק הזה).
דיברנו על נשים ועל גברים, על יחסים בין אנשים, ואז היא סיפרה לי קטע מסרט שראתה. אני אנסה לתאר אותו, אז סליחה אם אני לא מדייקת בפרטים (נ' מוזמנת לתקן): המשך »

טוב, בואו נבהיר את זה כבר מעכשיו,
זה עומד להיות פוסט בעל סוף חבוט וידוע מראש, אודות כוחה של היוגה להבהיר לנו באופן המוחשי ביותר עד כמה מחד, אנחנו נפרדים מכל המחשבות/ פחדים/ קבעונות/ תבניות שמכסים אותנו רוב הזמן ומאידך, עד כמה בעצם במקור אנחנו מאוחדים  "כשהמתבונן שוהה (כשהוא מועיל להתבונן :sleeping: ) בטבעו האמיתי".
ועכשיו, כשהרסתי במו ידי כל סיכוי לציפיה ו/או אכזבה שלכם, אני יכולה להתחיל. המשך »