שבת יוגה ינואר 2011 – רשמים

בשבת האחרונה, במזג אוויר סגרירי משהו, התכנסנו, 12 מתרגלים ואנוכי כדי לתרגל במשך כמה שעות יוגה.
אלה 12 אנשים מכובדים מאוד, כי אלמלא התעקשותם הנחרצת לדחוף ולנדנד למורה שלהם לקיים סדנת יוגה, היא כנראה לא היתה מתקיימת. :sideways:

הדבר המרכזי שהביא לקיום הסדנא הזו, הוא ההרגשה שמי שמתרגל זה זמן יוגה, מתחיל להרגיש: ששעה וחצי של יוגה, הוא פרק זמן שמספיק לחימום טוב טוב של הגוף, ואחרי שהגוף חם ופתוח וכל השרירים והמפרקים רכים והפראנה זורמת – אז אפשר להתחיל באמת לעבוד עם הגוף ולהגיע לרמות של עומק ופתיחה גדולות, וזה השלב שבו בד"כ נגמר השעור… :unsure:

אז הפעם, התנסנו באימון ארוך יותר, כפול בזמן מאימון רגיל.
ההרכב והמבנה שלו היו מוכרים ברובם לאנשים שלומדים איתי, והדבר המרכזי שהיה בו שונה הוא המשך הארוך יותר שניתַן לחלקים השונים של השעור.
חווינו איך הגוף מרגיש כשהתירגולים המוכרים נמשכים לאורך זמן ויש יכולת הצטברות להשפעה של תרגול היוגה הן על הרבדים הפיסיים החיצוניים והן על הרבדים העמוקים יותר: הנפש והתודעה.

נושא הסדנא היה עבודה על ליבת הגוף ויצירה של חום גדול ככוח שבונה עוצמה פנימית, מטהר את הגוף ומרסן את התודעה.

התחלנו את התרגול במדיטציית אום.
בכל פעם שאני משננת את המנטרה הזו (וזה לא מעט במצטבר), אני מבינה מחדש מבפנים למה זו המנטרה שנחשבת לחשובה והאוניברסלית ביותר בתרבות ההודית.
וכאדם חילוני מבטן ומלידה אני מגלה בכל פעם דרך החוויה איך קרה שהצליל היחיד הזה, אום, נחשב לעתיק ולקדוש ביותר בהודו ומסמל את המוחלט ואת צליל פעימתו של היקום כולו.
כזו היא החוויה שלו בגוף – מוחלטת, מהדהדת, מחלחלת לכל פינה – אצלי לפחות.

התחלנו לשנן בקול, אח"כ שיננו בקול שקט יותר, אח"כ שיננו בלב – ואחר כך, פשוט ישבנו בדממה והתבוננו ברטט שהצליל יצר בגוף, בתהודה שלו בתוך תיבת הנגינה שלנו.

המשכנו בפראניאמה ארוכה ומחממת, וכשנדמה שכיסינו כמעט כל וריאציה אפשרית (האמת, היינו רחוקים מלהתקרב לכסות את מבחר הוריאציות האפשריות לפראניאמה), באנו לשכיבה על הגב, לעוד כמה תרגילים שדאגו להבהיר היטב את נושא השעור ולוודא שאף אחד לא יצא מהחדר בסוף הסדנא כשהוא לא יודע איפה המרכז של הגוף שלו ומרגיש אותו היטב בטבור רבתי.

טפס

אחרי הרפיה קצרה והפסקת התרעננות, הגענו לעיסוק העיקרי שעמד במרכז הסדנה ודיברנו על אחד המושגים החשובים ביוגה – טפס (לא, לא מנות האוכל הקטנות המוגשות בברים בספרד)

עבור ציבור הקוראים שלא השתתף בסדנא (כלומר, האנושות כולה פחות 12 מתרגלים מופלאים ), נציין גם כאן כמה משפטים על טפס:
טפס הוא מונח שמוזכר כבר בריג וודה שהיא הקדומה והעתיקה שבוודות, כתבי היוגה העתיקים והוא שזור לאורך המסורת בטקסטים ההאטה היוגיים.

כמו לרוב המילים בסנסקריט, גם לטפס יש כמה משמעויות, והראשית בהן היא חוֹם – כשמדברים על טפס, מדברים על יצירה של חום גדול, שריפה או בעירה שהן אלמנט בעל עוצמה גדולה ויכולת טיהור.

משמעויות נוספות שמיוחסות למונח טפס הן: מאמץ, משמעת, ריכוז עמוק, תרגול מאומץ, סגפנות – ההתייחסות בהרבה מהטקסטים היא לפעולה או תרגול שיש בהם מאמץ והקרבה והם דורשים ריכוז ומשמעת עצמית.זהו בעצם השלב הראשון בדרך היוגה שאנחנו צריכים לעבור, שלב המתייחס לטיהור הגוף ולריסון התודעה.

דיברנו על החשיבות הרבה של יצירת החום בתרגול היוגה ועל השורשים של החשיבה הזו שצמחו מתוך העולם הטקסי הפולחני שבו האש והשמירה עליה, היו צורך אישי וחברתי, והפולחן היה דבר מרכזי בחיי היומיום שהתקיים כדי לשמור על הסדר החברתי, המשפחתי, האישי, העולמי.

עם הזמן התעדנו המנהגים הפולחניים והתחיל תהליך של הפנמה: יצירת האש הפכה להיות פנימית בתוך הגוף שלנו, הקורבן שהיה כרוך פעם במוות של חיה ממשית, גם הוא התעדן והחל להתבטא בשלל דרכים פנימיות: אם בנשימה שאנחנו מקריבים כשאנחנו עוצרים אותה בקומבהקה, דרך מזון שאנחנו מקריבים כשאנחנו מדברים על צום כאמצעי של טיהור פנימי, או בהקרבת הדיבור כשאנחנו גוזרים על עצמינו שתיקה (mauna).

הקורבן שהיה חיצוני הפך פנימי ביצירת אותו הטפס שהוא פעולה שכרוכים בה ריסון, מאמץ והקרבה, ואותו הכוח המטהר שייחסו לאש החיצונית הפך מיוחס לעוצמה שאנחנו רוצים ליצור בתוך הגוף שלנו וליכולת הטיהור משלל סוגי הפסולת (impurities).

הסיפור על טראקסורה

ואז דיברנו על סיפורו של טראקה.
זהו סיפור שלקוח מתוך הפוראנות של שיווה שממחיש ומדגיש את האופן המסויים שנכון לעשות בו טפס, כי כמו בכל דבר ביוגה ובחיים, הפעולה עצמה לבדה אינה מספיקה, מעבר למה שאנחנו עושים יש חשיבות עצומה לאיך אנחנו עושים אותו.

וכמו תמיד בטקסטים היוגיים, מאחורי הסיפור הטלנובלי על שדים, אלים, סכסוכים, מלחמות ואהבות, מסתתרת אמירה עמוקה על הדרך הרוחנית ועל התרגול שלה.

אז בסיפור שלנו, מסופר על השד טראקה, שרצה מאוד מאוד להביס את האלים, ולשם כך, מתוך רצונו העז, החל לעשות טפס אנטנסיבי ביותר (שכלל בין היתר עמידה על רגל אחת במשך מאה שנים, צומות קשים, שהות בתוך מים ואש במשך עוד כמה מאות ועוד פעולות מהנות שכאלה) אבל לא לשם המטרה הנכונה.

דיברנו על כך שאפשר לעשות כל דבר בחיים מתוך משמעת קפדנית, שלא לשם הדבר שנקרא יוגה ומתוך כוונה שאינה נכונה.

האימון או הטפס, מחזקים את כולם: את אלה בעלי הכוונות הטהורות ואת אלה בעלי הכוונות הזדוניות, ומכיוון שהשדים והאלים במיתולוגיה הם בסה"כ מטאפורה לשדים והאלים בתוכנו, לכוחות שמושכים אותנו למטה ולמעלה – האימון מחזק את כל הצדדים בנו: הטובים והרעים.

ממש כשם שהשקיית הגינה שלנו, מצמיחה ומחזקת את הצמחים ה"טובים" שאנחנו רוצים לגדל ואת העשבים השוטים.
זו הסיבה שביוגה סוטרות לפטנג'לי כתוב שהאימון שלנו צריך להיעשות מתוך עשיה ואי השתוקקות לפירותיה, כך שאנחנו צריכים להשקות ולטפח את הגינה שלנו תוך ניכוש מתמיד של העשבים השוטים בתוכנו – דהיינו שחרור ההיצמדויות שלנו לפירות הפעולה.
אחרת נשיג את פירות האימון, אך לא את היוגה ולא את תחושת האיחוד שאליה אנחנו שואפים להגיע בעקבות תרגול היוגה.

התרגול

ואז במשך עוד כמעט כשעתיים, ניסינו לעשות טפס גדול, מתוך התכוונות נכונה ונסיון לשחרר את פירות התרגול, ולעבוד מהמקום שיוצר בתוכנו שינוי עמוק, שמטהר ומעצים אותנו, מבלי להיות עסוקים עם התוצאה החיצונית של האימון – אותה ניסינו לנכש מתוך הגינה שלנו :flrr:

אני לא יכולה לדבר בשם כל המשתתפים המצויינים שבאו לתרגל איתי, לכן אדבר רק בשם עצמי: היה לי לעונג להפיק חום גדול (שבא לידי ביטוי גם בחום הפיסי, ובחום האנושי הנפלא שנוצר) וביחד איתכם, תלמידיי היקרים ליצור חוויה של עוצמה, נקיון ומתיקות פנימית.

זה העניין עם מורים: הם צריכים תלמידים שירצו ללמוד מהם כדי להצדיק את התואר הנכבד הזה, בלעדיהם, הם נותרים עם כותרת ריקה מתוכן.

תודה גדולה שאתם מאפשרים לי להצדיק וליישם, הלכה למעשה את התואר הזה ולהיות מורה שלכם. :yoga5:

לדף הסדנאות והפעילויות

פעילויות נוספות שהתקיימו בסטודיו:

סדנת אמהות

שעור ניקוי חגיגי לפסח

יציבות ומעוף – סדנת העמקה

סדנת חורף

יוגה בסלון