על גלות וגאולה

אתמול הייתי בהרצאה ונחשפתי בה לרעיון מקסים שנראה לי הולך להיות מאוד משמעותי בחיי.
זו היתה הרצאה שניה מתוך סדרה של חמישה מפגשים שמנסים לקיים דיון באופן שבו עקרונות בסיסיים של היוגה שזורים ומוטמעים במיתולוגיה ההודית שהיא גם המיתולוגיה היוגית, ואיך העקרונות האלה טבועים עמוק בשני האפוסים ההודיים המרכזיים (המהבהארטה והראמיאנה) ומתוך כך גם בחיים ובתרבות ההודיים.
בכל מקרה, בתוך מבוא ארוך ומרתק על הטקסטים היוגיים וההודיים בכלל, אתמול אמר המרצה אמירה מופלאה בעיניי, שלמרות שידעתי אותה, אף פעם לא ראיתי באופן הזה.

גלות וגאולה

הוא דיבר על העניין הזה שהמיתולוגיה ההודית במיוחד שני האפוסים הנ"ל עמוסים בסיפורי מסגרת גדולים שבתוכם אלפי סיפורים קטנים ותמיד יש בהם גיבורים טובים, גיבורים רעים, שדים, שדות,טיפשים, שוטים וחכמים – סרט הודי!! ויש עקרון נורא בולט לאורך הסיפורים האלה (והם ארוכים טיכו..)

תמיד לגיבור הראשי הטוב, קורה משהו רע שבעקבותיו הוא צריך לעזוב את הממלכה שלו ולצאת לגלות. הגלות בסיפורים ההודיים נמצאת ביער ונמשכת עשר, חמש עשרה שנים, תלוי בסיפור.

בגלות הזאת, תמיד יש קונפליקטים והתמודדויות. בד"כ הוא צריך להתמודד עם רעב ולצוד את האוכל שלו, להיזהר מחיות טורפות, להלחם בשדים ובסכנות שאורבות בדרך, להתגבר על תלאות, לעבור משברים וכ'.

בתום הגלות הזו הוא חוזר לממלכה שלו בכוחות מחודשים ומקבל את שמגיע לו, מנצח את הרעים, משיג חזרה את אהובתו שנחטפה ממנו וחוזר לשלוט בממלכה…. – עד הפעם הבאה ש משהו קורה והוא צריך לצאת שוב לגלות.

העקרון הזה מושתת על שני מונחים גלות וגאולה. כדי לזכות בגאולה, חייב הגיבור תמיד לצאת לגלות, שבה יקרו לו דברים, הוא יצטרך להשתנות, להתחזק, להזדכך, להתגבר כדי שיוכל לחזור ולחיות כמו מלך בממלכה שלו.

לצאת לגלות עם כל תרגול

ואז אמר יובל המרצה שבעצם עקרון היציאה לגלות והחזרה לממלכה, שחוזר על עצמו כ"כ הרבה פעמים בכ"כ הרבה סיפורים ותתי סיפורים מקביל ומסמל את התירגול.

בעצם, בכל פעם שאנחנו יושבים למדיטציה או מתרגלים יוגה, אנחנו יוצאים לגלות. נכנסים פנימה למעבה היער, למפגש עם חיות טרף ועטלפים, מתמודדים עם השדים שלנו וכוחות הרשע, פוגשים את הפיות והכוחות החיוביים ששומרים עלינו, עוברים שינוי ואז חוזרים חזרה החוצה אל הממלכה שלנו כדי ליישם את מה שלמדנו, את כוחותינו המחודשים, את צלילותנו הטריה. לחוות את החיים שלנו ולהתמודד איתם טוב יותר.

בכל פעם מחדש אנחנו צריכים לצאת שוב אל הגלות, לעזוב את הממלכה שלנו (המחשבות, הרגשות, הטרדות, וכל הנאות וסבלי החושים) ולעבור שוב מסע פנימה אל היער שלנו. ובכל פעם לחזור חזרה אל הממלכה ולחוות אותה ברמה אחרת של קיום.

למצוא את הגאולה עם כל תרגול

מצד שני, אמר יובל, אפשר להסתכל על זה מכיוון אחר (בכל זאת, אנחנו בהודו, אי אפשר שתהיה רק פרשנות אחת) מתוך גישה שסוברת שהחיים שלנו כפי שאנחנו חיים אותם ביומיום הם הגלות שלנו, בהם אנחנו רחוקים מעצמיותנו, רחוקים מהאמת הפנימית הטהורה שבנו.

והתרגול שלנו מסמל בכל פעם את השיבה לממלכה שלנו, לבית הפנימי, האמיתי שבו אנחנו אהובים, מחוברים, מאוחדים. וממנו, מה לעשות, אנחנו יוצאים כל יום לגלות, עוברים דברים, לומדים, חווים מתמודדים עם החיים ומחכים לרגע שבו נוכל לשוב הביתה.

הרעיון הזה הקסים אותי לגמרי והטעין את כל הווית התירגול שלי במשמעות חדשה. בתחושה של שליחות וכבוד עצמי – אליי, "הגיבורה" שמוצאת את האומץ והתעוזה בכל יום לצאת אל היער (גם אם הוא סתם 4 עצי אקליפטוס) ולחזור ממנו בשלום.

עוזר קצת להתמודד עם הבקרים שבהם אני מתעוררת במיטה שלי ומרגישה כ"כ רחוקה מהבית.

מוזמנים למצוא אותי גם בפייסבוק ולקרוא עוד על יוגה, להשתתף בדיונים ולהביע את דעתכם.

ליאת, יוגה ברעננה